אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שמ

סימן שלט

עמ"ש בערך ש"י יו"ד סימן מ"ב הא דמתיר הבה"ג לטעום המרה בלשונו ובשאר איסור אסור לטעום דבשאר איסור החשש שיאכלנו משא"כ הכא דמחזיר עליו לידע אם אסור ליכא חשש זה כדאיתא בפ"ק דפסחים דף י"א הוא עצמו מחזיר עליו לבערו הקשה לי אחד הא בסימן תמ"ו בא"ח איתא אם נפל חמץ מגגו של גוי על גגו של ישראל דוחפו בקנה וכתבו שם הריב"ש ותה"ד דביד לא שמא ישכח ויאכלנו ויפה הקשה אך אין מזה תפיסה על בה"ג נהי דהא דדוחפו בקנה הוא בירושלמי פ"ב דפסחים מ"מ הפר"ח בסימן תמ"ו כתב דאורחא דמלתא נקט אבל מותר נמי ביד כיון דהוא עצמו רוצה לסלקו מן הגג משום דאסור ל"ח שיאכלנו כמו במחזיר עליו לשורפו או דגם מחזיר עליו לשורפו אינו מועיל רק בע"פ אחר שש דלית בו איסור כרת עיי"ש אמנם גם לדעת הריב"ש ותה"ד דמחלקי דמחזיר עליו לשורפו עדיף שלא ישכח ויאכלנו אבל כשרוצה רק לסלקו מהגג חיישינן שיאכלנו אף דלפ"ז אין משם ראיה לדברי מ"מ סתירה ליכא דשא"ה דהוי איסור כרת וחששו בו יותר והחמירה תורה דבל יראה וב"י ועוד כיון דמדינא א"צ לסלקו מהגג דאין החמץ שלו רק חכז"ל אמרו כדי שלא יבא למכשול אין להם לתקן רק בדבר שאפילו בדרך רחוק לא יבא מחמת תקנתם לידי מכשול כמ"ש במק"א בשם רמב"ן פ"ג דב"מ דף ל"ט וריטב"א פ"ב דכתובות ד"כ משא"כ כאן לאסרו לטועמו אין לנו כיון דרחוק הוא שישכח ויאכלנו כיון דזה מגמתו לידע אם אסור באכילה.

ועוד התם דאפשר ע"י קנה שאני ולולא דבריהם שנדחקו מאד לומר הטעם שמא יבא לאוכלו היה נ"ל דטעם הירושלמי משום מראית עין דהרואה שנוטלה בידו יאמר שנוטלו לעצמו ורוצה לזכות בחמץ ועוברים ושבים לא ימתינו עד שיניחנו על גגו של עכו"ם והריב"ש בסימן ת"א הביא מהרי"ץ גיאות הא דדוחפו בקנה והריב"ש נתן הטעם שלא יאכלנו ואיני יודע מי דחקו לחלק את השוים ויותר א"ל דהרואה שנותן ידיו על החמץ יאמר שרוצה ליטלו לעצמו ולהבריחו מן הגוי ועיין נוב"ת חיו"ד סימן קכ"ב.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה