תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שלז
עמ"ש בערך ש"י סימן ת"כ דקורא לחברו גנב ומברר שהוא אמת פטור מקנס הביוש ודלא כשבו"י וח"א השיב כמו המקדש ע"מ שאני צדיק ונמצא רשע חוששין שמא הרהר תשובה ה"נ וזה כונת רמ"א בסימן ת"כ שכתב הקורא לחברו עבד או ממזר והוא אמת פטור דר"ל דוקא עבד או ממזר דזה אמת אבל גנב או גזלן שמא הרהר תשובה ואין ידוע אם אמת את"ד. יעיין בשו"ת מהרמ"פ סי' ל"ז דמקדש ע"ת שאני צדיק טעמא רבה איכא מאחר שאומר כך ורוצה בקידושין מסתמא רוצה לקיים תנאו אבל שיהא דבר כללי על כל בעל עברה בלא טעם וסברא אי אפשר עיי"ש ועוד נ"ל כיון דהקידושין ודאי והספק בתנאי דתנאי מלתא אחריתי הוא לכן חוששין וכה"ג כתב בקונה"ס כ"ז ס"ח וס"י.
אך גם להי"א שבא"ע סימן מ"ב ס"ה בהג"ה דהמקדש לפני רשעים חוששין דלמא חזרו בתשובה היינו לחומר איסור א"א חששו וכמ"ש בית הלל סימן ל"ח על א"ע וכבר אמרו בספ"ק דב"מ דף כ"ף מה מדמית איסורא לממונא והכא איך נוציא קנס מזה ואדרבה קולא לנתבע ומה שנסתייע מלשון הרמ"א דס"ל כהשבו"י זה לא אפשר דהא לפני זה כתב הקורא לחברו מלשין בן מלשין או רשע ב"ר והוא רשע ב"צ פטור ולשבו"י חייב דרשע או מלשין יש להם תקנה בתשובה.