תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שלג
עמ"ש בערך ש"י סי' כ"ח ס"ג דחזקת חיוב דגוי יועיל לחייב העד המעיד שפרע כתב מעלתו דבתשובות מהרי"ל כתב דצ"ע אי מהני חזקה דהך חתיכה לאידך אפילו ישאר מהרי"ל בהצ"ע מ"מ אין ספקו מוציא מודאי של ריב"ש ואס"ז שהבאתי שם ועוד מבואר כן בריטב"א פע"י דף ע"ט בד"ה וקשיא לן ומהרי"ל עצמו מסיק בתשובה קנ"א בדפוס קראקא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מלתא דאתיילד בו הספק וה"נ אתיילד הספק אצל הגוי אם פרע ומוקמינן לו אחזקת חיוב וממילא נגרר אחריו העד ועיין נוב"ק חיו"ד סימן וא"ו ויראה ראיה לדברי כיון דטענת הגוי נחשב לשמא כמ"ש שם בערך שי וגם חזקת חיוב דגוי אלים יותר דאינו עומר ליפרע כמו חוב דישראל כדאיתא בחו"מ סימן רנ"ג ס"כ ודאי נגרר העד אחר חזקת חיוב דגוי ועיין שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' נ"ג ובית מאיר א"ע סי' קע"ח סט"ו בשם בעה"ת.
ומה שהקשה דבערך שי סי' קי"ד כתבתי דחזקת חיוב של לוה לא מהני למלוה לפוטרו משבועה כשבא לגבות מלוקח שקנה קרקע שלא היה ללוה בשעת הלואה וכמו דאיתא בפ' המדיר דע"י דחזקת גוף דבת לא מהני לאביה להוציא ממון מהבעל י"ל דל"ד להך דהמדיר דהכא חזקת חיוב דלוה של מלוה הוא דמלוה יש לו חיוב על הלוה דגם התם בחזקת הגוף דבת צווחו קמאי למה לא יועיל לאביה אך רש"י ותוס' כ"כ והבו דלא לוסיף כאן דמלוה בא בחזקתו שהיה לו על הלוה אלא דהתוס' בפ' הכותב פ"ה ב' בד"ה המוכר שט"ח לחברו כ' ז"ל תימה לר"י האיך יכול למכור החוב דבשלמא כשיש ללוה קרקעות מוכר לו אותו שיעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין לו כלום מה מוכר לו עכ"ל לכן הא דסימן קי"ד דאין ללוה כלום קרקעות וע"ז הקרקע שקנה אחר הלואה ומכרו אנו דנין שמא כבר קדם ופרע א"כ ליכא למלוה כלום דמבואר בחו"מ סימן קצ"ז סט"ו דאין כופין ללוה להשכיר עצמו ולעשות מלאכה לפרוע החוב משום דעבדי הם או משום דנמכר בגנבתו ולא בחובו כמבואר שם רק מצוה על קרקפתא דלוה לפרוע כשיהא לו ואף להשעמ"ש שם דמצוה על הלוה להשכיר עצמו אלא דאין המלוה וב"ד יכולין לכופו עדיין אינו רק על קרקפתא דלוה וכמ"ש בפרק הכותב דף פ"ו פריעת בעל חוב מצוה ופרש"י משום הין צדק שיהא הן שלך צדק בזה שפיר חזקת חיוב דלוה הוי כחזקת הגוף דבת דל"מ למלוה אבל בגוי דמד"ת יכול המלוה למכרו ולהשכירו ולעשות בו מלאכה להפרע חובו ממנו הרי הוא כקרקע דיש למלוה שעבוד עליו ובחזקתו של מלוה הוא ומוקמינן בחזקתו שלא נפרע.
ועוד לפמ"ש בנו"ב הנ"ל דחזקת פנויה לא מהני לאחריני דשמא אלו היתה לפנינו היתה מודה שנתקדשה ובידה לבטל חזקתה א"כ ה"נ התם בסי' קי"ד דשבועת המלוה מחשש דלוה עשה קנוניא עם המלוה א"כ שמא יש שובר בידו ויכול לבטל החזקה רק קנוניא עשה משא"כ הא דסימן כ"ח דהגוי הא קמן והציל עצמו בעד שקר ואם היה שובר בידו היה מוציאו וגם ל"ח לקנוניא רק להטיל שבועה על המלוה ולא להפסידו לגמרי.