אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שכד

סימן שכג

שאלה במקוה שיש סאמוואר עם אש בתוכה וטובלין נשים בלילה וכשיורדין בה מתגבה המים מקרקעות המקוה והנוגע בסאמוואר מתבשל לפימ"ש מג"א בסימן שי"ח סקל"ה דאסור ליתן בשר רותח לתוך רוטב צונן דכיון שאינו מתערב מבשל כדי קליפה עיי"ש והשבתי דבתוספת פרק כירה דף מ"א ע"ב בד"ה מיחם הביאו ראיה מיומא דף ל"ד דהטילו עששית למקוה דכשהמים מרובים אינו מבשל ועכצ"ל דגם המג"א לא קאמר במרובין כמקוה ועוד אפ"ת דמבשל ליכא איסור דאורייתא דעושה מלאכה כלאחר יד פטור וה"נ ע"י ירידה למקוה מתגבה המים ונוגע לסאמוואר ממילא ואם כן בדרבנן ואינו מתכוין יש סניף מכח דברי תה"ד שהובא במג"א סימן שי"ד סק"ה דאפילו פ"ר שרי ועוד לפימ"ש בש"ג פ' הארג וכ"כ המרכבת המשנה בדעת הרמב"ם דדבר שיכול לעשות תכלית רצונו בלא פ"ר אף דעתה עושהו באופן דהוי פ"ר ל"ח פ"ר אם כן תכלית המכוון לטבול במקוה אפשר בלא בישול המים כשלא יהא אש בסאמוואר.

ויל"ע בהא דס"ס של"ד דלרמב"ם אין מכבין גחלת של עץ בר"ה אף דהוי משאצ"ל אם כן למה סתמו דגחלת של מתכת מכבין נהי דאין בו משום כבוי הלא המים ששופכין עליו לכבותו קמא קמא מתבשל וחמיר מדברי המג"א דהגהלת תתאה ומוכח במקומו ומים ששופכין עליו נעשה רותח בשעתו ונ"ל לפימ"ש בח"ר פ"ק דכתובות דף וא"ו דסחיטת משקין שאין בהן משום כיבוס רק משום מפרק תולדה דדש כיון דלאיבוד אזיל מותר דלאו כלום עביד ולאו מלאכה היא כלל וכ"כ הריב"ש בסימן שצ"ד אהא דאיתא בפרק כ"כ דף קי"ז דשקיל ליה בברזי משום דהפשנה לא הוי במשכן רק לצורך העור וא"כ עיקר מלאכת הפשטה היא לצורך העור וכל שהעור נפסד פטור ואם כן ה"נ בישול דחייב משום שהיה במשכן בישול סממנין דלא הלכו לאיבוד וכשהוא שופך על גחלת לכבות הולך המים לאיבוד אינו דומה לבישול שבמשכן ופטור דאינה מלאכה כלל לכן במקום היזק דרבים לא אסרו.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה