אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שיד

סימן שיג

שאלה ראובן ושמעון ששכרו רגאל עם בני העיר בשותפות ולבני העיר שליש ולרו"ש ב"ש ונתנו בני העיר כתב לרו"ש בחתימת ידם שמקבלים עליהם בשבועה וחרם שלא להביא שום משקה ממקום אחר זולת מה שיקחו מרו"ש ורו"ש מחזיקים נאמן על מכירת היי"ש ועתה מתחרטים בני העיר על נתינת הכתב וטוענים שבפירש התנו עם שמעון כשחתמו על הכתב שהוא רק באופן שיסלק נאמן זה וראובן טוען מאחר שלא התנו עמו רק עם שמעון ובכתב כתוב שקבלו בשבועה וח"ר ע"ד רו"ש לכן חייבים בשבועתם וח"ר גם א"ל יסלק אותו נאמן ועוד טענות יבואר בתשובה.

תשובה בדין שבועה וחרם בכתב מבואר בשו"ת מהר"י מיגאש דמהני וכן כתב בשו"ת הרי"ם הרי"ם חיו"ד סי"ד וח"מ יו"ד סימן רכ"ז דאפילו כתב אחר וחת"י הנשבע ימסרו לשכנגדו מהני וכ"כ בדעת קדושים סימן ב'.

והנה מה שטוען ראובן דלא התנו עמו רק עם שמעון אינה טענה דשותף הוי כנטל רשות משותפו כיון שעשה לתועלת השותפות שיתחייבו בשבועה ומה שמתנין עם שותף אחד מועיל נגד כל השותפים ודבר זה מבואר בחו"מ סימן ע"ז בש"ך ס"ק י"ט ובחו"מ סימן קע"ו סל"ט ובסמ"ע שם.

ומה שטוען ראובן מחמת שכתבו ע"ד רו"ש אינה טענה דהוי רק לאפוקי מהערמה כמ"ש בשו"ת ריב"ש סימן קפ"ה. מה שטוען כיון שלא נכתב התנאי בכתב ראיה דלא קפדי אתנאי לכאורה משמע כן בטוי"ד סימן קע"ז ובלבוש שם סכ"ד שכתבו דנותן בעסקא לא יכתוב שט"ח על הקרן שכיון שלא נכתב בשטר שהוא לחצי הפסד אפילו התנו בע"פ ל"מ דבתר שטרא אזלינן והוי כולו מלוה אך המעיין במקורו בשו"ת רא"ש כלל פ"ח ס"ז יראה להיפך דכל תנאי בע"פ מועיל נגד שטר סתם והתם משום שמא יפול השטר קמי יתמי וכ"כ הב"ח שם ובחו"מ סימן קע"ו סח"י

אך כיון שלא כפלו בני העיר שאם לא יסלק אותו נאמן לא יהא שבועה התנאי בטל ומעשה קיים דמבואר בפרק האומר דף ס"א וס"ב דבשבועה צריך ת"כ לר"מ וקי"ל כותיה והגם דבית הלל על א"ע סל"ח כתב דהמנהג שלא להתנות בדבר שבממון במטלטלין וסחורות כתנאי בגו"ר יעיי"ש היינו בממון אבל באיסור לא מצינו מנהג להקל וחילוק גדול דבממון בלא"ה דעת מקצת גאונים דא"צ ת"כ כמ"ש רמב"ם פ"ו מה"א הי"ד אבל איסורא דאית בו ממון צריך ת"כ עיין בלח"ם פ"ג מה"ז ה"ז וכן מצאתי בשו"ת השיב משה חיו"ד שאלה מ"ח דלענין חרם גם עתה צריך ת"כ לשיתבטול ע"י התנאי.

עוד יל"ע לפמ"ש בשו"ת בשמים רא"ש סימן ד"ר למה מהני תנאי בשבועה הא א"א ע"י שליח ותירץ רק מעשה אינו מתבטל ע"י תנאי אם ל"ד לתנאי בגו"ר אבל בדיבור אתי דיבור ומבטל דיבור ועוד דלא יהא אלא שמצא פתח לשבועה מי לא מתירין לו והאי נדרו ופתחו עמו ול"צ חכם להתרתו ורמב"ן פי"נ דף קכ"ז הקשה כן גבי נזירות איך מועיל תנאי כיון דא"א לנזור ע"י שליח ותירץ דא"צ שיהא דומה לתנאי בני גו"ר רק בדבר שבינו לבין חברו אבל תנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי שהרי מדעתו התנה ורוצה לקיים תנאו יעיי"ש וא"כ בנ"ד דנשבעו ע"י חת"י ומסירתם הכתב לרו"ש צריך תנאי גמור כתנאי בני גו"ר לבטל המעשה וגם ל"ל דלא יהא אלא שמצא פתח דכה"ג שנשבעו כדי שיקבלו טובה שפסק להם ונשבעו ע"ד רו"ש אין מתירין להם ע"י פתח בלא רצון רו"ש כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח וגם הוי בינם לאחרים שהשביעום שלא רצו רו"ש להתפשר עמהם מה שנתפשרו רק ע"ד זה ואם כן התנאי בטול.

ומצאתי בח"ס יו"ד סימן ר"ך בנשבע בכתב דהוי מעשה יל"ע איך יכול להטיל תנאי כיון דליתא ע"י שליח ונ"ל הא דא"י לישבע ע"י שליח משום דמילי לא ממסרי לשליח אבל כתב דממסר לשליח לכתוב והוא חותם ומקיים שבועתו יכול להטיל בו תנאי את"ד וזה אינו דהא דמילי לא ממסרי לשליח היינו משליח לשליח כדפרש"י בגיטין דף כ"ט ודף ס"ו ע"ב וכבר דחו האחרונים מה"ט דברי מהרי"ט דר"ל דא"י להקדיש ע"י שליח משום דמילי לא ממסרי לשליח כמבואר במח"א הלכות שלוחין ס"ז ובתוספת רעק"א ז"ל ר"פ השולח.

גם מ"ש דיכול לעשות שליח על הכתב והוא חותם ומקיים שבועתו לא הבנתי ממ"נ אם יכול לעשות שליח על שבועה על ידי כתב מה צורך לחתימת משלח הרי מ"ש שליח כאלו כתב המשלח עצמו ומתחייב בכך כמ"ש הש"ך חו"מ סי' מ"ה סק"ח ובנתיבות שם ואם ס"ל כהקצו"ח שם דאינו יכול להתחייב ע"י חתימת שליח אם כן ה"נ אין חיוב השבועה רק ע"י חתימת המשלח עצמו נמצא א"א ע"י שליח תדע דהא בסוטה כתיב והשביע הכהן את האשה ואמרה האשה אמן ולמה כתבו תוס' בנזיר ורמב"ן ורא"ש וכ"פ דשבועה א"א ע"י שליח הא האשה לא נשבעה בעצמה רק קיימה באמירת אמן אע"כ כיון דבלאו אמן דידה ליכא שבועה עליה חשוב א"א ע"י שליח ובאמת בשו"ת בש"ר הנ"ל לחד תירוצא ס"ל כיון דמשכחת שישביעו אחר והוא יענה אמן חשוב אפשר ע"י שליח אבל לשאר תירוצים הנ"ל ע"כ לא ס"ל הכי וכן תוספת ורמב"ן החליטו דחשוב א"א ע"י שליח אף דמהני אמן ה"נ כשמקיים בחת"י.

וחפשתי ומצאתי בבית מאיר א"ע סימן ק"כ ס"ד וכתב הא דפשיטא לתוספת ורמב"ן דשבועה א"א ע"י שליח לאו משום דמילי לא ממסרי לשליח דלחד שליח ממסרי רק משום דכתיב לבטא בשפתיים הוי כמצוה שעל גופו כמו דא"י לצאת מצות תפילין ע"י שליח וכתב עוד דלרמב"ן נשמע אם נשבע לחברו לעשות לו פעולה טובה על תנאי כיון שהוא בינו לחברו צריך למשפטי תנאים וכיון דלא אפשר לשבועה ע"י שליח התנאי בטל והשבועה קיימת את"ד.

והנה הגם דנחלקו הפוסקים אי שבועה מועיל ע"י שליח כמ"ש בתה"ד ונו"ב ואחרונים מ"מ הוי פלוגתא באיסור תורה אם מתבטל ע"י התנאי ולחומרא ואף די"ל ס"ס שמא כפוסקים דשבועה וחרם איתא ע"י שליח ושמא כפוסקים דשבועה וחרם ע"י כתב לא מועיל מ"מ מאן מפיס איזה סברות עיקר והוי כספק בחסרון ידיעה קצת ויעיין בתורת השלמים במחודשים בכללי ס"ס ס"א ה"ו ובכנה"ג לחו"מ בהגהות ב"י ס"ק פ"ב הובא בתוה"ש וכאן אחרונים בתראי הכריעו דשבועה ע"י כתב מועיל דח"ס והרי"ם ראו מה שלפניהם וגם הר"י מיגאש ס"ל הכי ומי מהאחרונים יערוך נגדו.

והנה אם מחויב ראובן לסלק הנאמן תליא בזה דאם בטל מחמת שלא כפליה לתנאו אינו מחויב לסלקו לנאמן זה ואם בטל התנאי מחמת דא"א לשבועה ע"י שליח אם כן כיון דנשבעו לו על אופן זה שיסלק הנאמן והשבועה נשאר על כרחם גם ראובן מחויב מכח שכירות לסלק הנאמן ועיין תו"ג סימן קמ"נ ס"א ובנתיבות סימן רמ"א סי"ב כיון דהוי לו לכפול תנאו ולא כפליה פטומי מילי בעלמא ננהו ואם כן יכול ראובן לומר קי"ל כפוסקים דמהני תנאי בשבועה אם היו כופלין רק מחמת דלא כפלוהו הוי רק פטומי מילי.

ועדיין יל"ע כיון דלקהל יש חלק שליש ברגאל יש להם דעה על התמנות הנאמן ונחזי אכן בכל שותפין ברגאהל וכדומה המחולקין על התמנות נאמן והנה בחו"מ סימן קע"ו סכ"ה כתב דבני עיר בצורכי ציבור הם כשותפין ובתשובות מיימני לספר קנין סכ"ז דאם בני עיר מחולקים בהתמנות גבאים וכיוצא אזלינן בתר רוב והובא בחו"מ סי' קס"ג.

ובלא"ה נהגו מחזיקי רעגאל לילך בזה אחר הרוב ואם כן גם בנשתתפו סתם על דעת מנהג נשתתפו וכמ"ש ביו"ד סימן קס"ט סח"י וסימן קע"ד ס"א בהג"ה.

אלא דיל"ע אם ניזל בתר רוב מנין דהיינו בני העיר או רוב בנין דרו"ש יש להם רוב ברגאל וברשד"ם חא"ח סל"ז כתב נהי דיש לילך אחר רוב דעות בהתמנות ש"ץ וכדומה דתורה אמרה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבים להטות מ"מ דוקא כששוים בבנין אזי הולכים אחר רוב מנין אבל רוב בנין כגון עשרים דפורעין יותר מס לצורכי קהל עדיפי מרוב מנין העניים וראיה מיבמות פ"ק דעשו ב"ש כדבריהם נגד ב"ה אף דב"ה רוב מנין משום דב"ש מחדדי טפי הוי רוב בנין את"ד והגם דאישתמיטתיה מ"ש רמב"ן בריש ספר תורת האדם והובא בב"י א"ח סימן תרח"י דלא שמענו בסנהדרין שהולכין אחר רוב חכמה אלא אחר רוב מנין מ"מ בחידושי רמב"ן פאד"ט הביא מן רה"ג דרוב בנין חשוב כרוב מנין ורמב"ן גופא סייעו מהך דיבמות ובאשל אברהם לא"ח סימן נ"ג סק"ג הביא מהרא"ש דאזלינן בתר רוב דעות בין עניים בין עשירים נמצא זה הוי פ"ד ולרשב"ם כיון דיש לרו"ש רוב ברגאל הוי רוב בנין ועל פיהם ישית נאמן וי"ל קי"ל כיון דרו"ש מוחזקים דהשטר שכירות רגאל מהשררה על שם רו"ש הוא ועיין סמ"ע סימן כ"ה סקח"י ובש"ך יו"ד ס"ס רמ"ב הביאו וברכ"י חו"מ סימן.

אך אם יש איזה חשדות על הנאמן ויש רגל"ד הדין עם בני העיר לסלקו וזה פשוט

ובמהרי"ט ח"א סימן צ"ה כתב בשותפין שהתנו לילך אחר רוב דעות מהן ז"ל דאם לא היה תנאי זה ביניהם לא היו יכולים הרוב לכוף את המיעוט במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ועתה שהסכימו ללכת אחר הרוב ויהא כאלו הסכימו כולם צריך שיהא במעמד כולם עיי"ש מוכח דבמידי דליכא רווחא להאי ופסידא להאי כגון שכירות נאמן גם בלא תנאי אזלינן אחר הרוב.

איברא דבשו"ת רבצ"א סימן כ"ה הביא משו"ת הרשב"א שהציבור הם כשותפים בכל המנויים שצריכים לצבור נאמנים וגובי המס וש"צ וכיוצא וכו' אם קצת מהקהל מוחין מחאתם מחאה וסיים רבצ"א הא קמן דס"ל להרב ז"ל דבכל המנויין בעינן הסכמת הצבור כולו ואין מעשה הרוב כלום כשהמיעוט מוחין ואפילו החרימו על מנויים אין לו דין חרם דהרי הם כשותפין בזה וצריך הסכמת כולם.

ואפשר דגם הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ששי דאזיל בתר רובא ולא חש למיעוטא דבתקנות וגדרים דוקא מיירי ולא במנויים עיי"ש הרי דבשותפין פשיטא לרשב"א ורבצ"א דאם רוצים למנות נאמן ומתעסק אין הולכין אחר הרוב.

ומהרשד"ם חיו"ד סימן קי"ז כתב בהא דפליגי הפוסקים אם בני עיר כופין הרוב את המיעוט להסכמתם דמאן דס"ל אין כופין ס"ל הא דכתיב אחרי רבים להטות דוקא בדבר הנוגע לדיני התורה ומצוה אבל בדבר הרשות לא קפיד הקב"ה ורש"י והנמשכים אחריו ס"ל כיון דגלי לן קרא שהמיעוט בטל לגבי הרוב בכל ענין נקטינן הכי ועוד דכל מילי דהוי תקנת הציבור הוי דבר תורה ומצוה שהרי מצינו שהעוסקים בצרכי ציבור פטורים מק"ש ותפלה עיי"ש ואם כן בשותפין הוי ספיקא פלוגתא דרבוותא אפילו נימא דצורכי צבור נמי הוי כדבר הרשות כיון שאינו רק בענין ממון ואם נאמר דהוי דבר תורה ומצוה י"ל דבשותפין מודו דאין הולכין אחר הרוב.

ונ"ל ראיה דלא ניזל בתר רוב שותפין מפ' משילין דף ל"ח ע"ב דמסיק איסורא בטיל ממונא לא בטיל ופרש"י לא בטיל מיעוט ברוב להיות קנוי ממון המיעוט לבעליו של מרובה עיי"ש ואם כן ה"נ כיון דלא בטיל ממון המיעוט ברוב איך יכריחו הרוב את המיעוט על ממונו משום רוב שלהם ועל שלהם יכולין להעמיד נאמן כרצונם ולא על של אחר כיון דלא בטיל כמחצה ע"מ דמי ועוד שם דף ל"ז במשנה כלים של אחים בשותפות והרוב אחים ערבו לצפון או לא ערבו והיחיד עירב לצד אחר מעכב על ידם מלהוליכם כרגלם ואם בשותפין הדין לילך אחר רובם למה יעכב על ידם אלהוליך הכלים כרגלם א״ו אם רוב שותפין אומרים נוליך הסחורה למקום פלוני והיחיד מוחה וכל כיוצא בזה לא אזלינן בתר רוב.

ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן תתקס"א כתב בשלשה שותפין שהיה להם חוב אצל א"י ולקחו שני שותפין ממנו יין על פרעון החוב דלא רצו להכעיסו בדבר מיעוט כי צעק עליהם ברחוב שלקחו ממנו הרבה רבית ופסק כיון דשותף השלישי לא גילה דעתו מעיקרא שאינו רוצה רק מעות מה שעשו השנים עשו דהוי כשלוחים זל"ז הרי אם מיחה לא אזלינן בתר רוב דעות אף דאומרים שזה טובת השותפות.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה