תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שט
שאלה לאה מכרה קרקע לראובן על דעת שיתן דמי הקרקע לאביה ונתנה לו שטר מכירה על הקרקע ונכתב בגרינד בואך והחזיק בקרקע ותבע אביה מן ראובן המעות ואמר ראובן שלאה חייבת לו מכבר וכונתו מתחלה היה לעכב המעות רק שתק מחמת שירא לנפשו שלא תתן לו שטר מכירה.
נ"ל שמחויב ראובן לשלם המעות לאביה מדאמר בפ"ק דקדושין דף זיין באומר הילך מנה ותהא שדך קנוי לפלוני קנה פלוני מרין ע"כ ממילא ה"נ נתחייב הלוקח בדמי המקח לאביה ע"י קניינו במקח דמשיכה במקח מחייב ללוקח ליתן המעות כדאיתא בפרק הזהב דף מ"ה ע"ב וא"כ כמו בהילך מנה ויהא שדך קנה לפלוני קנה פלוני השדה ה"נ להיפך הילך שדה ותחייב בדמי השדה לפלוני.
ולכאורה צ"ע דבחו"מ סי' ק"ט ס"ד הובא ד"ז בשם י"א ויאמר הלוקח קי"ל דלא זכה אביה בהמעות ויעכב דמי הקרקע לעצמו בשביל החוב שחייבת לו אך מ"ש הש"ע י"א משום דלא נזכר דבר זה ברי"ף ורא"ש כדאיתא בב"י ונבוכו בתירץ הדבר מספ"ל אם חולקין על הדין או דלא גרסו בגמרא ומ"מ אינו מוכרח דלית להו גוף הדין רק כיון דאין הכרח בש"ס דקאי הך וכך לממונא על זה לכן לא הביאוהו ממילא ל"ל קי"ל וכמ"ש בתקפו כהן סי' ק"א דל"ל קי"ל כמ"ד דמספ"ל כיון דהחולק ברירא ליה והרי הרא"ש השמיטו ג"כ והטור כתבו ואם ברור דהרא"ש לא ס"ל הך דינא למה לא הזכיר הטור דאביו חולק וגם הר"ן ויש"ש בפ"ק דקידושין שם ובקו"א כתב דהלכה פסוקה היא וכ"ע מודים.
ובביאור הגר"א בסי' ק"צ הביא ראיה ברורה להך דינא מב"ק דף ק"ב ע"ב מהא דקנה ע"ש ר"ג דקנה ר"ג ובשו"ת הרא"ש כצ"ו ס"ג דפסק להך דינא דר"ג שבב"ק שם בפשיטות.
ועוד בדרישה סי' ק"צ הוכיח הך דינא מהא דסי' קצ"ה ס"ג הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח והרמ"א סתם שם דגם במתנה כך הדין והוא מדין ע"כ וכ"כ קצו"ח סי' קכ"ג שהוא מדין ע"כ ואפילו להסוברים דק"ס של אחר אינו מדין ע"כ משום די"ל שאני ק"ס דהדרא למרה והוא גזה"כ ואין ללמוד מדין ע"כ במעות ממש או משום דין ע"כ בישראל נאמר דזכיה מטעם שליחות ולמ"ד בכסף ע"י אחרים דוקא שלא מדעתו ולא בע"כ עש"ך סי' רס"ז סקמ"ג.
ומעשים בכל יום שהב"ד או עדים קונים מהמתחייב לאחר ע"י סודר שלהם ולכן נ"ל דל"ל קי"ל בזה ומה שאומר ראובן דנתכוין בלבו רק כדי לעכב המעות בעד החוב דברים שבלב אינן דברים ויעיין סי' ק"צ ס"ו בהג"ה וכ"ש בנ"ד דאפילו יועיל דברים שבלבו מ"מ לאו כל כמניה לקנות הקרקע ולהפטר מליתן המעות לאביה והרי שהאשה חייבת לו והרי נתחייב לאביה בדמי הקרקע.
ובב"ח יו"ד סי' י"ז ס"ב כתב דלא שבקינן פסק מפורש דהרשב"א ורבינו ורי"ו והר"ן דמכשירין מקמי השמטה שהשמיטו הרמב"ם ולא פירש לא איסור ולא היתר וממה שלא הביאו הרי"ף והרא"ש להך אין להכריע עיי"ש.