תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שו
שאלה אם ח"ו לא יעלה נולד תינוק מת מחמת הלידה יש למילדת סגולות ידיעות ואם לא יעלו ארוכה אזי שורפין כתבי קודש מאיזה ספר הבא לידם ומעשנין התינוק ומילדת אחת אמרה שקיבלה כן ממילדת זקינה ואח"ז ניסתה כ"פ ועלתה בידה ועיין בפ"ת יו"ד סי' רע"ו סקי"א ומסופקני כיון דהרפואה צ"ל ידועה כמבואר ביו"ד ס"ס קנ"ה אם יש לסמוך על דבריה להורות כן גם לאחרים בזה דאתחזיק איסורא דמחיקת שמות וכאן אינו על"ג דגם כשלא יעלה בידה מ"מ גם רפואה ידועה יזדמן שלא ירפא.
תשובה בברכ"י יו"ד סימן ר"צ כתב הא דאיפלגי קמאי לענין סגולה באיסור תורה הסכימו חכמי דורו להתיר גם בשל תורה. ועוד בשו"ת רמ"א סימן קו"ף אות יו"ד הביא תשובת רה"ג ז"ל שכתב הא דנמחק השם בסוטה כדי לעשות שלום משום דמוצא מידי ספק ומידי איסורא וביארו שם הרמ"א מאחר דכונתו להוציא מידי ספק ומידי איסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם שאנו לומדים ממ"ש ואבדתם את שמם לא תעשין כן לד' אלקיכם דזה דוקא כשעושים דרך מחיקה ודרך אבדה להשם אבל כשמכוין לשום צורך ותיקון שרי והובא בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א והאריך בראיות דעכ"פ ליכא איסור דאוריתא.
ומה שנסתפק אם נאמנת המילדת הנה בירושלמי פרק במה אשה ה"ב נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ובש"ע א"ח סימן ש"א סכ"ו נאמן הרופא לומר על עצמו שהוא מומחה ולא נקט דנאמן על הקמיע משום דזה ק"ו.
ומ"ש דאתחזיק איסורא הנה בר"פ אשה רבה בעי ש"ס לומר דע"א נאנן להתיר דבר דאתחזיק איסורא ולא איפשט וכתב ש"ך ביו"ד סימן קכ"ז סקט"ז דמ"מ לאידך גיסא דאינו נאמן גם כן אין לנו ראיה רק מספק מחמירין עיי"ש ואם כן בפיקוח נפש הוא להיפך.
וכ"ש לפמ"ש כיון דאין הכונה לאבד ולהשחית רק הכונה לאיזה צורך ליכא איסור תורה.
וממילא גם לענין שבת אף דיש איסור מלאכה דאורייתא יש להתיר דהא מבואר בפרק החולץ בהא דאישתמודענהו דפלניא אחוה דמיתנא אפילו קרוב ואפילו אשה נאמנין משום דגילוי מלתא בעלמא הוא וברמב"ם פ"ד מחליצה כתב משום דעל"ג אך הרי"ף כתב משום דלא על איסור או על ממון מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין גברא פלן וכיון דמודעי לו הכי הרי אתחזיק לסהדי דהדין הוא פלניא ושרי לסהדי למסמך אפומייהו ולמסהד עליה דהאי גברא או עליה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא יעיי"ש ואם כן ה"נ תחלה הוי רק גילוי מלתא דזה סגולה ונ"מ בחול וכיון דאתחזיק לנו ממילא אחר כך מורין להיתר גם בשבת.