אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רצז

סימן רצו

שאלה עיר שיש בה שתי קהלות קהלה אחת נקראת שטאטיסקווא וקהלה אחת נקראת דארטדקסין והרב של שטאטיסקווא אסר על קהלו שלא יאכלו משחיטת שו"ב של דארטאקסין ורב של דארטאקסין אסר נמי על קהלו שלא יאכלו משחיטת שו"ב של שטאטסקווא ואח"כ יצאו אנשים מקהל שטאטסקווא ונכנסו לקהל דארטאקסין ובאו על החתום בפינקס דארטאקסין שנכנסו לקהלם ומקבלים עליהם תקנתם וכשנודע להם שקהל דארטאקסין אסרו שחיטת שו"ב של שטאטסקווא טוענים שלא ידעו מזה כשחתמו ונפשם בשאלתם אם מותרין לאכול משו"ב של שטאטסקווא ואם מותרים לאכול משו"ב ש דארטקסין.

תשובה מה שטוענים שבטעות קבלו עליהם דארטאקסין אינה טענה דהוי רק דברים שבלב מאחר שאינו מוכיח ואין ידוע וניכר הטעות לכל וכמ"ש בטו"ז יו"ד סימן רל"ב סקי"ג ומותרים לאכול משחיטת שו"ב של דארטאקסין כמבואר בריב"ש סימן תס"ו וז"ל שהרי הדבר ידוע שאין מנהיגי החברה יכולין לתקן על בני החברה אלא מצד מה שהם בני החברה וכל שיצאו מכל בני החברה הרי יצאו מכלל תקנתם אם כן כשקבלו עליהם בני החברה תקנת המנהיגים והודו בה לא הודו אלא על דרך זה ולכן כל יחיד מהם שיצא מכלל בני החברה כפי התנאי שבשטר אין החרם חל עליו מכאן ואילך יעיי"ש.

ואם אמר יאמר זאת אשיב אל לבי על כן אוכל משחיטת שו"ב שטאנסקווא כי אחזיר לחסות תחת דגלם דומ"נ אם אין בידי לחזור מקבלת קהל דארטאדאקסין הרי מקודם קבלתי עלי קהל שטאטסקווא ואין בידי לצאת מהם ואם בידי לחזור מהם כן אחזיר מקהל דארטאדאקסין ועוד הרי בריב"ש בפירש אמר כל יחיד מהם שיצא מכלל בני החברה כפי התנאי שבשטר והרי כאן ליכא תנאי לזה נשיב לו דצריך להבין דברי ריב"ש למה בלא קיום התנאי לא יוכל לצאת מן החברה הלא דבר הוא ואין בו שום חיוב ואפילו נעשה בקנין הוי רק קנין דברים ונראה עפ"י מ"ש בהגהות שניות במרדכי פ' האומנין והובא בד"מ חו"מ סימן של"ג על רבים ששכרו מלמד ורצו לחזור קודם שהתחיל במלאכה ופסק מהר"ם דכל דבר הנעשה ברבים אין צריך קנין אף במקום שיחיד צריך קנין ואפילו יחיד העושה על דעתם לא יוכל לחזור כדאמרינן בנדר שהודר עד"ר כ"ש רבים עצמן ולכך נהגו שכל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין אפי' במקום שיחיד צריך קנין יעיי"ש ולכן הוצרך הריב"ש לומר דיכול לצאת מן החברה כפי תנאו שבשטר ובנתיבות סימן של"ג ס"א תמה דלא נמצא בפוסקים דשלשה ששכרו פועל שא"י לחזור וכתב דדין מהר"ם אינו רק בדבר מצוה כמו במלמד דדמי לנדר שעד"ר עיי"ש ולפ"ז בנידון הריב"ש גם כן ודאי נתייסד החברה לאיזה דבר מצוה דכן סתם כל חברה שבישראל ואם כן בנ"ד דקהל שטאטסקווא אינו שום מצוה ואדרבה צווחו עליהן חכמי המדינה ואמרו דמצוה להיות קהל טארדאקסין ואם כן יכול לצאת מקהל שהאטסקווא אבל מקהל טארדאקסין אינו רשאי לצאת אחר שנעשה ברבים ואפילו לא קצבו זמן הא מבואר ברש"ך הובא בבאה"ט יו"ד סימן רי"ט מי שאסר על עצמו להתפלל בביהכנ"ס של פלוני ולא קבע זמן אסור להתפלל בו לעולם וכן הסכמת הקהל כל שלא קצבו זיון הוא לעולם וכיון שאינו רשאי לצאת מהחת דגל דארטידאקסין דטענת הטעות הנ"ל אינו טענה ממילא חל עליו כל תקנתם כמבואר ביו"ד סי' רי"ד דהבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתן.

מה ששאל אחר שנחלקו קהל שטאטסקווא וחלק אחד מהם כעשו קהל דארטידאקסין בפני עצמם ולא נכנסו תחת דגל דארטידאקסין הישנים אם כן אפשר יצאו אותן אשר נכנסי לקהל דארטיקסין הישנים ויתחברו עם דארטיקסין החדשים והם לא אסרו עליהם השו"ב של שטאטיסקווא והשבתי על זה דזה הוי כאמר ליתן מתנה לעני זה דהוי כנדר דאסור לעשותו ליתן לעני אחר לדעת כ"פ אשר הובא בקצו"ח סימן רי"ב ומשום דהוי כקנין וכאן מפורש במרדכי דכיון דנעשה ברבים הוי כקנין א"כ אינו רשאי לשנות מקהל זה לקהל אחר תדע דמהר"ם סתמא פסק דהקהל א"י לחזור משכירות המלמד ולא חילק אם רוצים לשכור מלמד אחר.

עוד נראה אפילו נאמר דמהר"ם ס"ל כל מילי דרבים א"צ קנין אפילו בדבר הרשות דלא כנתובות מ"מ בנ"ד צריך לחלק בין דבר מצוה לרשות דהא בחו"מ סימן קע"ו סט"ז מבואר דשותפין שנשתתפו בלא קביעת זמן חולקים כ"ז שירצה הרי דסתם אינו לעולם ואלו ביו"ד סימן רי"ט מבואר בנדר דסתם לעולם משמע ואף דהגמ"ר מחלק בין איסור חפצא לאיסור גברא ושותפות הוי חיוב גברא מ״מ הטו"ז וש"ך הכריחו דגם בשבועה דהוא איסור גברא סתם לעולם משמע ועכצ"ל דשאני איסור מממון וכמ"ש תומים ונתיבות בסימן סמ"ך ס"ג וכ"כ בח"ס חחו"מ ס"ט הובא בפ"ת על חו"מ שם.

ולפ"ז צ"ל מה דהריב"ש כתב כיון דמקיים תנאו יכול להפרד מהחברה ודאי אם לא נכתב בשטר החברה שום זמן ושום תנאי וגם לא הוי דבר מצוה יכול לצאת מן החברה כ"ז שירצה כמו בנשתתפו ולא קצבו זמן אך כיון שכתבו בשטר כל מי שירצה לצאת מן החברה יתן שלשה דינרים ויפטר מלהיות באותו חברה זה הוי כקביעות זמן דבלא שלשה דינרין לא יוכל לצאת וצריך לקיים תנאו ואם כן בנ"ד קהל שטאטסקווא כל שנעשה בלא קביעות זמן לא עדיף משאר שותפות ויכול לצאת כל מי שירצה וכיון דאינו מהחברה ממילא אין עליו איסור שעשו לחבורתם דממילא האיסור בתר הממון גריר ועיין בריט"א רפ"ב דבכורות ובתוספת דרבנן באות חמץ דהיינו דוקא בתרתי דסתרו.

אבל קהל דארנו דארטידאקסין דחכמי הדור תקנוהו ואמרו שהוא מצוה רבה אם כן הוי כאומר אשנה פרק זה דנדר גדול נדר כדאיתא פ"ק דנדרים ד"ח ואם כן כל הנכנס תחת דגלם בסתם לעולם משמע ואינו רשאי לצאת אפילו ירצה לכנוס תחת קהל דארטידאקסין אחר באותו עיר אינו רשאי כיון דלעולם משמע ומילי דרבים א"צ קנין אינו בחזרה.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה