תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רפ
מעשה ראובן בא לפני ב"ד ואמר שקידש בתולה זאת והביא שני עדים בני אחיות והעיד אחד שראה שנתן על יד הבתולה הענטשוך ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י וטבעת לא ראה ועד שני העיד שנתן על אצבעה הענטשוך וטבעת ואמר לה האמ"ל בטבעת זו כדמו"י אחר כך בא אחד והעיד שעמד בתפלה ופניו לכותל ולא ראה כלל רק שמע שאמר ראובן האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושאלוהו הב"ד אם אחר התפלה ראה ע"י הבתולה הענטשוך או טבעת ואמר שלא ראה יאחר שעה חזר השלישי ואמר שנזכר שאחר התפלה ראה הענטשיך ע"י הבתולה והבתולה אמרה שלא נתן בידה ראובן כלום רק בקשה מראובן ההענטשוך בעד איזה חוב שהיה ראובן חייב לה ולקחה אשה אחת ההענטשוך מראובן לראות ואח"כ נתנה האשה ההענטשוך לה ולבשה וראתה שההענטשוך קרועים ואמרה שאינה רוצה בהן ורצתה להשליכן ותפס ראובן בידה וההענטשוך ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמוי"ל ולא הבינה מה אומר וסברה שמקלל אותה מחמת שרצתה להשליך ההענטשוך.
הנה עדות השלישי לית בו ממש מאחר שלא ראה שום נתינה ואף שחזר אח"כ ואמר שראה על יד הבתולה הענטשוך כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד כדאיתא בחו"מ סי' כ"ט.
ועוד הא כתב בשו"ת הרשב"א בסי' תש"פ בשנים שעמדו אחורי הגדר ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג זה אבל לא ראו נתינה ממש ואפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש של כלום ואפילו לאה מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראיה וידיעה ממש בעינן ואף דהב"ש בסי' מ"ב סקי"ב כתב דמרדכי חולק דכתב אפילו לא ראו הנתינה אין לבטל הקידושין אם ראו דבר המוכיח דהא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה הא האחרונים חולקים על הב"ש דהמרדכי מיירי כשיש הוכחה ברורה ולא פליג על הרשב"א ולי נראה לחלק דאם שניהם מודים מהני דבר המוכיח כמ"ש מהרש"א ר"פ שור שנגח את הפרה דאע"ג דלא קי"ל בגמל האוחר בין הגמלים כמ"ד בידוע שזה הרגו מ"מ היכא דהמזיק מודה אנן סהדי דכן הוא ולא מקרי מודה בקנס עכ"ל ה"נ מהני בקידושין כמו בקנס משא"כ בהכחשה לא מועיל דבר המוכיח לבד וה"נ האשה מכחשת שלא קבלה מיד ראובן כלום ועוד דלא הוי דבר המוכיח כיון דאשה אחרת היתה שם אפשר באמת לא קבלה ההענטשוך מיד ראובן כמו שאומרת הבתולה ואף דאומרת דאח"כ תפס בידה בחזקה ואמר לה האמ"ל וכו' הרי זה לא מהני כיון שלא דיבר עמה מקודם מקידושין אף שנשאר ההענטשוך בידה כמבואר ברמ"א סי' מ"ב ס"א בהג"ה ועוד כיון דאמר ראובן האמ"ל בטבעת זו ועד השלישי לא ראה אח"כ על ידה טבעת רק הענטשוך ליכא שום דבר מוכיח דהא הענטשוך אין שמו טבעת ואף דכתב בשו"ת הרשב"א סי' אלף קפ"ו דאם קדשה בבגד ואמר לה האמ"ל בטבעת זו דמקודשת כיון שראתה וסברה וקבלה עיי"ש שאני הכא כיון דדנין על העדות והעד שמע טבעת ולא ראה אח"כ על ידה טבעת רק הענטשוך ליכא לגביה שום דבר מוכיח לחשבו כראה נתינת הקידושין ומעתה לא נשאר רק שני עדים הראשונים וכיון שקרובים זל"ז אפילו לא נימא בקידושין נמצא אחד מהן קא"פ בטלו שניהן כאשר פלפלו בזה האחרונים מ"מ לא נשאר רק אחד והבתולה מכחשת הוי ע"א בהכחשה ולאו כלום.
אך מה שצ"ע כיון דאינם קרובים זל"ז רק מחמת אמם הרי דעת רמ"א בחו"מ סימן ל"ג בדעת רמב"ם דאינם פסולים רק מדרבנן ואף דהש"ך שם דחה דברי הרמ"א הא התומים מקיים דברי הרמ"א וכתב דבקידושין צריכה גט ולע"ד אינו נהי דמשום חומרא דעריות יש לחוש לדעת רמב"ם אף דהוא יחיד נגד כל הפוסקים מ"מ הא לעומתו דעת הרי"ף שאם קידש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין כלל לקידושין והובא בשו"ת רמב"ן המיוחסת סימן קכ"ה ואם כן יש ס"ס שמא קרובים מחמת אמם פסולין מן התורה ואת"ל כדעת הסוברים בפירש דברי הרמב"ם דאינם פסולים רק מדרבנן שמא כדעת הרי"ף דא"צ גט גם בפסולים מדרבנן ומפרט בדעת הרמב"ם עצמו מחולקים הפוסקים ובדעת הרי"ף כ"ע ס"ל דלהרי"ף בפסולים מדרבנן א"צ גט ובשו"ת הספרדים מתירים בס"ס א"א אף דיש לה חזקת א"א כמבואר בעזרת נשים ס"ק ק"ח וס"ק קט"ו והפנ"י בקו"א לכתובות ס"ק מ"ו חולק דלא מהני ס"ס נגד חזקת א"א וא"כ הכא דיש חזקת פנויה לכ"ע מהני ס"ס ואחר העיון מצאתי ממש כמו שכתבתי ברשד"ם חלק א"ע סימן ל"ג ובשו"ת דברי ריבות סי' רל"א והוסיפו עוד דבעל העיטור וקצת גאונים ס"ל כהרי"ף ולי נראה דגם דעת התוספת בספ"ק דב"מ בד"ה שובר כדעת הרי"ף מדכתבו ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת חתימה אעפ"י דלא שייך טעמא דפרישית מ"מ לא פלוג רבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה עכ"ל ועד כאן לא כתבו ושמא אלא משום דלא שייך הטעם אפשר דמשום לא פליג לא יעקרו דבר מן התורה וכה"ג כתב אשל אברהם בסי' קכ"ח סק"ל ואישתמיטתיה דברי תוספת הללו אבל כששייך הטעם עקרו ד"ת וכ"ש בקידושין די"ל כל המקדש ע"ד רבנן מקדש כמ"ש הרי"ף וכיון דלענין ממון פסלום רבנן ה"נ באיסור כשהבעל דין מכחיש וחזי לאצטרופי מה שאמרה הבתולה שלא הבינה מה שאמר לה ראובן האמ"ל שהוא לשון קידושין כיון שלא דברו תחלה מעסקי קידושין ולא עמדו תחת חופה כנהוג דהא כתב הב"ש סימן כ"ז סק"ה דאפילו אמר לה הרי את מקודשת לי צריך לידע שהבינה שהוא לשון קידושין דלא כל נשים מבינים לשון הקודש וכ"מ בר"ן ומגיד וב"ח ואף דכונת הב"ש דצריך לידע לעשותו ודאי קידושין אבל ספק לעולם הוי דשמא משקרת מ"מ בכאן סגי בהיותו ספק דבלאו הכי יש ספקות וכמ"ש.