אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רעז

סימן רעו

שאלה נער אחד הביא שני עדים שקידש בתולה פלונית והעיד אחד שקנה הנער ממנו טבעת זהב וביקש שיבא עמו להיות עד והלך עמו לשוק והבתולה עמדה למכור כלי זכוכית והענטשיך על ידיה ואמר העד להנער בסוד אם יהא העכנושיך על ידיה לא יועילו הקידושין והשיבו הנער תראה שתכף תפשט ההענטשיך ונתקרבו אצלה ופשטה ההענטשיך ושאלה העד על שער הכלי זכוכית ופשטה אצבעה להראות זה בכך וזה בכך ולקח הנער אצבעה ונתן הטבעת על אצבעה ואמר לה האמ"ל ושתקה והשני העיד כמו כן רק אמר שעמד אחורי הבתולה וא"י אם ראתה אותו והבתולה אומרת שלא נתן הטבעת על אצבעה גם לא ראתה עד השני ורצה השואל לומר לפימ"ש הרמב"ן שבר"ן פרק התקבל גבי עשה שליח לקדש לו אשה דא"ל איתחזיק איסורא ע"א נאמן וה"ה האשה עצמה דלא נתקדשה ונשאר רק עד ראשון וכיון שמכחשתו לאו כלום הוא.

והשבתי כיון דמכחשת שני עדים על נתינת הטבעת על אצבעה הוחזקה כפרנית ואפילו נניח דבעלמא נאמנת שלא נתקדשה כאן אינה נאמנת לומר שלא ראתה עד השני ומדברי רמב"ן בלא"ה אין ראיה דהר"ן הקשה עליו דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה אפילו לא איתחזיק איסורא וכ"ד רמב"ן גופא בריש גיטין ונראה לפימ"ש בח"ר בקידושין דף ס"ה דיקום דבר שכתוב בממון היינו במקום שחב לאחריני ובזה ילפינן דשב"ע דבר דבר מממון ג"כ במקום שחב לאחריני הובא בנה"מ סי' ל"ו סק"ט וכיון שהחליט הרמב"ן דקרובות מותרות להנשא ואפי' קטנה שא"י א"ל קדשה אביה משום דיש להן חזקת פנויה רק דחזקת פנויה שלהן אין מועיל להמשלח להיות מותר עיי"ש ואם כן במה דמתירות את עצמן א"צ לעדות דהא גם קטנה מותרת וא"צ לעדות רק להתיר לו הקרובות ובזה ליכא חוב לשום אדם לכן הוי רק כשאר איסור ונאמן ע"א משא"כ להעיד נתקדשה פלונית אוסרה לעלמא ואוסרת הקרובות למקדש וכן מעיד נתגרשה מוציאה מבעלה וכן להעיד על אשה שזינתה זה חב לאחריני ולכן ע"א אין נאמן ומה שמותרת להנשא משום חזקת פנויה משום דלא אתרע חזקתן כלל משא"כ כשודאי קידשה רק ספק מעלמא אם ראתה העד אתרע חזקתה וכמ"ש הריטב"א בקידושין דף ע"ט.

דאין חזקת טהרות מועיל רק בספק שמא לא נגע ולא בודאי נגע והספק מעלמא וא"כ הכא דודאי קדשה אתרע חזקת פנויה שלה ואפילו יעיד אחר שלא ראתה העד ל"מ דחב למקדיש וא"נ ע"א בדשב"ע ולכאורה צריכין העדים דו"ח כיון שמכחישה אותם כמ"ש ב"ש סי' מ"ב סקי"ד אך י"ל דוקא כשמכחשת כל המעשה צריך חקירה באיזה זמן שמא לא יכונו לזמן האחד אם שקר כל המעשה אבל כשאינה מכחשת רק פרט אחד הרי אמת היה הדבר ואינו מרומה.

ומה שכתב החמ"ח שם סק"ח דל"ד למה במשטה אני בך קי"ל בחו"מ סי' פ"א ס"א אף דטוען להד"ם אכן טענינין לו טענת השטאה דמילי דכדי לא דכירי אינשי ואפשר משום חומרא דקידושין בשו"ת ב"י סי' יו"ד הוא וגדול אחד כתבו דדוקא בדברים י"ל מילי דכדי לא דכירי לא כשעשתה מעשה וקבלה עבעת קידושין וגם מבואר שם דאפילו לא ראתה השני עדים אם אמרה להד"ם על גוף המעשה והוכחשה מהם תו אינה נאמנת לומר לשחוק כיוונתי וכמ"ש רמ"א והובא בפ"ת.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה