תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רס
חבורה אחת בנו להם בית המדרש ללמוד ולהתפלל בו והיה להם שכן גוי ועשה חלון בביתו נגד חצר בהמד"ר אח"כ מכר ביתו לראובן ולא מיחו החבורה בו לסתום החלון ואח"ז באו בני החבורה לבנות נגד אותו חלון וראובן מוחה שלא להאפיל עליו ואמרו החבורה חדא שאין לו חזקה כיון דמתחלה כשנעשה החלון לא היו יכולים למחות בגוי דבדיניהם רשאי לעשות חלון ועוד ראובן השכיר אותו בית לעכו"ם ומסתכל דרך החלון להחצר לכן רוצים להעמיד כותל לסתום החלון לבד בלא צורך אחר.
נ"ל דאין החבורה רשאים להאפיל על החלון דאם יש לקהל גזברים מחזיקין בשלהם כדאיתא בחו"מ סי' קמ"ט וכבר פסק רמ"א סי' קנ"ה סל"ה דבראה ושתק הוי חזקה וא"צ טענה ועיין בסמ"ע סימן קנ"ג סקל"ב וטו"ז סימן קנ"ה שם.
אף דב"י סי' קנ"ד סי"ז הביא מהריטב"א דאף למ"ד בראה ושתק סגי ה"מ שראה בשעת מעשה ושתק דה"ל למחות אבל כל שלא ה"ל למחות בשעת מעשה כגון שהחזיק תחלה בנכסי א"א ראה ושתיקה דב"כ דאח"כ אינו כלום עכ"ל וה"נ בשעת מעשה לא היו יכולין למחות בגוי נ"ל יש ראיה מהריטב"א להיפך מדכתב ראה ושתיקה דב"כ אינו כלום הא ראיה ושתיקה של האשה כשנתגרשה ונתאלמנה מהני וכן הוא בא"ע ס"ס פ"ז ה"נ בני החבורה עצמם ה"ל למחות כשקנה ראובן הבית.
ואף דבחו"מ סי' קנ"ד ס"ח כתב בד"א שיש חזקה להיזק ראיה בעושה מעשה כגון פותח חלון לחצר חברו אבל חצר השותפים אעפ"י שעמדו שנים רבות בלא מחיצה כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה הם מזיקים זא"ז בראיה אין להם חזקה עכ"ל מ"מ הרא"ש לא כתב הטעם דממילא רק משום דמזיקים זל"ז והובא בסמ"ע וגם המחבר בש"ע הרכיב טעם דמזיקים זה את זה וכן נראה משו"ת רשב"א ח"ג סי' קנ"ד הובא בב"י סי' קנ"ד סכ"ט דאפילו נעשה בשעה דלא היה הישראל יכול למחות בגוי מ"מ כשמכרו הגוי לישראל ולא מיחה בו ישראל ראשון הוי חזקה ואף דהצריך ג"ש וטענה היינו משום דס"ל בכ"מ דבחזקת חלון צריך ג"ש וטענה ורמ"א בסי' קנ"ה סל"ה פסק דאין צריך ג"ש וטענה.
ומה שטוענים בני החבורה דעכו"ם השוכר מסתכל בחצרם ג"כ אינה טענה דנהי דכתב רמ"א בסי' קנ"ד ס"ז דאף די"ל חזקה לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסתמו או למחות בו אבל הוא אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חברו כדי שלא יזיקנו בראייתו ובזה איסורא קעביד ול"מ לו חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו עכ"ל מ"מ לא קאמר הרמ"א שבעבור זה יוכל בעל החצר לבנות ולהאפיל החלון בסתימה קבוע דאם בעל החלון עושה איסור לפרקים איך יגזלנו בעל החצר בפסידא קבוע דלא הדר ועוד ראובן בהיתר השכיר לגוי כיון דלא מצא ישראל שישכרנו בכך כדאיתא בחו"מ סי' קע"ה סמ"א ומה יעשה עכשיו דלא יוכל למחות בהגוי מלהסתכל.
ועוד כיון דחצר זה של בהמד"ר יש בו כניסה לרבים ביום ולילה וא"א לעשות בו תשמיש צנוע וכ"ש שמפולש מדרום לצפון ורבים בוקעין בו לא שייך כלל בזה היזק ראיה ועיין חו"מ סי' קנ"ד ס"ג וכן מצאתי בשו"ת רמ"א שי' ל"ב ומ"מ ראובן החזיק בחלון ולא מל"מ בני החבורה כיון דליכא היזק ראיה לא מחינו בו דה"ל למחות כדי שלא יעכב עליהן אח"ז מלבנות נגד החלון או כשירצו לבנות באותו חלק חצר דירה ליחיד או כשירצו למכור אותו מקום שלא יהא שוה ליחיד כ"כ מחמת חלונו של ראובן ועיין שו"ת רעק"א סי' קנ"א הובא בפ"ת חו"מ סי' קנ"ד סט"ז סקי"ד ועיין כנה"ג סי' קנ"ד בהגה"ט אות ה' אלא אם צריך לבנות נגד החלון כתב מהרי"ט ח"א סימן ק"ז וקל"ב די"ל קי"ל ואין בעל החלון יכול למחות בו וזה לא שייך באם א"צ לבנות לצורכו אלא רוצה לסתום החלון וכמו שאבאר.
ומה שטענו בני החבורה דהוי כביהכ"נ של כרכים דלכ"ע יש חלק בו ול"מ מחילתם אינו טענה דלשון הש"ע בחו"מ סי' קמ"ט סל"א דאם יש גזברים הממונים י"ל חזקה להמחזיק בבית הכנסת משמע גם בביהכ"נ של רבים ועוד דביהכ"נ של רבים דלא נמכר משום דבאים מעלמא להתפלל בה כשמזדמנים באותו כרך אבל מה אכפת להו בהיזק ראיה שבחצר ועוד דבהמד"ר זה בנו מעט העם יחידים מבני העיר מכיסם והוי כביהכ"נ של טרסיים כמ"ש מג"ד סימן קנ"ז סק"ו ועיין מהרי"ט ח"א סימן קל"ב.
ואף דיש לימצא דעת חולקים בכל זה מ"מ לא מל"מ קי"ל לסתום חלונו וכמ"ש מהרשד"ם סי' רי"ז כיון שבא להזיק ולעשות מעשה בידים לבנות נגד החלון י"ל שוא"ת ושישאר כמו שהיתה עד עתה ומהד"מ סי' קנ"ה ורמ"א שם סל"ה וטו"ז שם וסמ"ע סי' קנ"ז ס"ק ל"ב משמע להדיא דגם לענין חזקה מחמת שתיקה וסבלנות לבד בלא טענת לקוחה חשוב בעל החלון מוחזק דאין בעל החצר י"ל קי"ל לבנות כנגדו ואנן בתר רמ"א אזלינן.
ובסימן קנ"ה ס"ג בהבעיא דכבד ואינך פסק בש"ע דבעל האוצר מעכב עליו דמספק אין לו להזיק לחברו ואם עבר ועשה א"י להסירו דהמע"ה ובשו"ת מהר"א ששון סי' ס״ח על שאלתו שהיו רו"ש ולוי שותפין בצנור אחד בר"ה והצנור הולך אל הים וראובן יש לו חצר סמוך לאותו צנור והיה לו שם בית הכבוד והצנור בתוכו שופך בתוך הצנור של השותפין שבר"ה וסילק ראובן הבית הכבוד ועשהו במקום אחר ועתה רוצה להחזירו למקום הראשון והביא שם פלוגתא דהנמ"י וש"פ בסתם בעצמו ונשארו הפצימין אי יכול להחזיר והעלה כיון דרוצה ראובן עתה מחדש לחזור ולהזיק להם בריבוי הוצאות חשוב ראובן המוציא ומחינן בידו דדמיא להא דכתב הרשב"א דכיון דפליגי רבוותא בקוטרא ובהכ"ס והיזק ראיה אם מועיל מחילה ושטר לכן אם כבר פתח חלונות אין מחייבין אותו לסלק ולסתום ואם בא לפתוח אין מניחין אותו לפתוח דומה למה שאמרו ארעא היכא דקיימא לוקמו הרי זה שבא לעשות מחדש הוא המוציא ואפילו לדעת מהריב"ל ז"ל בח"א כלל י"ד שרצה לומר דבעל הגג הבא להגביה יותר מיקרי מוחזק כבר חזר וכתב הוא עצמו בכלל ט"ו בתשובת החורבה שאפילו לפי סברתו היכא שההיזק הוא מבורר אלא שהוא בא בטענות אחרות לומר שיכול לפתוח מטעם שהוא ישראל הבא מחמת עכו"ם או מחמת שפתח על החורבה חשוב הוא המוציא לכן ה"נ כיון שההיזק משפיכת המימות הוא מבורר כי ההוצאות שלו יתרות וגורם הוצאה מרובה לכשיסתום הצינור של ר"ה חשיבי אינך שותפים מוחזקים עיי"ש והרי יליף מהר"א ששון מהרשב"א וממהריב"ל לשאלתו אף דבשאלתו יש לראובן חמ"ק דהספק אם אבד חזקתו דמעיקרא משא"כ הא דרשב"א ומהריב"ל וצ"ל משום דחזקת מרה קמא אינו מכריע ספקא דדינא ועתה רוצה לחדש לעשות מעשה חשוב הוא המוציא וכעין שכתבו תוס' בפחז"ה דף ל"ב ע"ב בד"ה והלכתא ולהכי אין סתירה מהריטב"א בהג"ה סימן קנ"ד סוף סי"ב דבעל החלון נקרא מוחזק ויכול לחזור ולפתוח דהתם אינו ספק בדין רק הספק מחמת הכחשתם מועיל חזקה דמעיקרא.
אך מהר"א ששון עצמו בסי' פ"ז כתב דפותח חלון על גג של רעפים או על החורבה י"ל קי"ל כרא"ש ומניחין אותו לפתוח וכשבא בעל הגג לבנות מניחין אותו די"ל קי"ל כהרא"ש דאין בזה חזקה משום דלא עשה מחאה עכ"פ בכל תוך ג"ש וכ"כ בסימן קצ"ב ובסי' פ"ח הביא ממהריב"ל בסי' פ"ג שכתב שאם שמעון רוצה לבנות ולהאפיל הרשות בידו די"ל קי"ל כהנך רבוותא דס"ל אין חזקה על החורבה ובסי' קפ"ג כתב מהרא"ש בפלוגתא בחזקת חלון אי בעי מלבן או צורת פתח דיכול לומר קי"ל ויכול לבנות כנגדו סמוך ממש ולהאפיל אלא דא"י לכוף לבעל החלון לסתום דבעל החלון י"ל קי"ל דיש חזקה בלא מלבן וצו"פ וצ"ל דבכל הנהו מקומות ס"ל למהרא"ש דאין ראי' משו"ת הרשב"א דבא לפתוח מחדש חלון בטענה שמחל לו חברו ולחברו יש חמ"ק לכן לא יפתח רק אם פתח אין כופין לסתום אבל כשבא לסתום חלונו של חברו בטענה שלא מחל לחברו ול"ח חזקה י"ל קי"ל כיון דיש לו חמ"ק אף דבא לחדש מעשה ולעשות היזק ברור לחברו והך דמהרא"ש סי' ס"ח לאו אזה לבד סמך רק עשאו לסניף לשאר טעמים וגם מהריב"ל אינו סותר א"ע ממ"ש בכלל ט"ו למ"ש בסימן פ"ג דבסימן פ"ג יש לו חמ"ק ולכאורה יל"ד כן מדברי רשב"א של"כ רק דאין מחייבין אותו לסתום ולסלק דהל"ל רבותא יותר דאין מניחין לשכנגדו לבנות בסמוך ולסתום.
אך מדסיים הרשב"א דומה למ"ש ארעא היכא דקיימא לוקמו דהיינו הך דפחז"ה דף ל"ב ע"ב משמע דמאלם חזקה דהשתא שישאר כמו שהוא עכשיו בפלוגתא יותר מחזקת מרה קמא לכן אין מניחין לשנות הדבר ממה שהוא עכשיו ומוחין בשכנגדו הבא לבנות ולסתום דפשיטא בהך דחז"ה אם בא המערער לכנוס ביד חזקה מחינן בו כיון דדינא היכא דקיימא תיקום ולא אמרו כל דאלים גבר אח"כ מצאתי במהרי"ט ח"ב בחחו"מ סי' ע"ה הביא ממהריב"ל שדקדק מהרשב"א כמו שכתבתי דמוחין בהבא לבנות ולסתום ואף דמהרי"ט שם בסופו מסיק דבטענת סבלנות כשיש ספיקא דדינא מוקמינן בחמ"ק כבר כתבתי דרמ"א ואחרונים ס"ל גם בזה מוקמינן בחזקה דהשתא ואנן בתרייהו אזלינן ועוד דמהרי"ט לשיטתו בסי' עין וסימן קנ"א דהיכא דפליגי בתפיסה עצמה לא מועיל התפיסה וה"נ בשלוגתא בסבלנות אם חשוב חזקה או דמחויב לסלק ההיזק הרי פליגי אם מחויב לסלק ואין חזקתו חזקה אבל הש"ך בת"כ בסימן ק' וק"א וק"ב דחה דברי מהרי"ט והעלה דמהני תפיסה ה"נ אין לשבות ממה שמוחזק לפנינו עתה.
ובשו"ת הרא"ש כלל א' סס"ח כתב כך קבלתי מפי רבנא מאיר ז"ל היכא דאיכא פלוגתא מרבוותא לא מפקינן מספק ואוקי ממונא אחזקתיה והכי אמרינן בחז"ה הלכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום וכו' ונתקשו בה מהריב"ל ומהרא"ש וש"ך בת"כ סי' צ"ג מה צריך לקבלתו של ר"מ ולראיה פשיטא כיון דספיקא הוא אין להוציא מיד המוחזק דכל הש"ס מלא מזה המע"ה ולע"ד יל"ד כפל לשון הרא"ש לא מפקינן מספק ואוקי ממונא אחזקתיה אלא דקמ"ל דלא סגי במה דהדיין אינו מוציא מספק ואם בע"ד בא לתקוף לא נזדקק ג"כ מספק אלא ניתן המוחזק להצילו ואוקי ממונא אחזקתיה וראיה מדאמר הלכתא כרבה בארעא היכא דקיימא תיקום דהיינו דמוטל על הב"ד להצילו והיכא דקיימיא תיקום דודאי לרבה כן הוא דהא לאו מספקא פסק רבה כן דהא גם בזוזי ס"ל לרבה דמפקינן לכן נהי אנן דרק מספיקא פסקינן כרבה מ"מ הלכתא כוותיה להציל המוחזק היכא דקיימא תיקום וחידש הרא"ש דלא מפקינן מספק אם תפס וכמ"ש גם כן בספר ת"כ סי' צ"ה ועוד יותר ואוקי ממונא אחזקתיה להצילו מבע"ד דאלו לתירוצו של הת"כ דחידש דמהני תפיסה הא שם באותו שאלה לא תפס ולפמ"ש א"ש דגילה שאם ירצה אידך לתקוף ימחו בידו.