תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רנב
שאלה ראובן נשבה בתו הקטנה והוליכוה למרחוק ופדאה שם שמעון ובא לוי והחזיר לו מעותיו והחזירה לאביה ותובע לוי שכר טרחתו והוצאתו וביטול ריוח מעותיו.
תשובה קרוב לזה בתשב"ץ ח"ג סי' קע"ח קטנה בת יששכר נשבית ביד עכו"ם והוליכה למרחוק וקנאה שם יהודי אחד והעליל בה ואח"כ בא אדם אחד והוציאה משם להוליכה לאביה ונשאה בדרך ופסק דחייב יששכר לפרוע לו שכרו והוצאתיו וביטול ריוח מעותיו וגם חייב לתת לבתו כמשפט הבנות לפי ממונו כאלו לא נשאת עדיין את"ד ויל"ע דהא התשב"ץ הובא בב"י ורמ"א חו"מ סי' שס"ג ס"י ס"ל דהאומר לחברו דור בחצרי א"צ ליתן לו שכר ונ"ל דמחלק בין א"ל דור בחצרי שהיה יכול להתנות עמו בין שלא בפניו ועב"ש סי' עי"ן ס"ק כ"ח או דשאני שבויה וכמ"ש ביש"ש פ"ו דב"ק סט"ו דהיכא דמצילו מן ההפסד ל"ח מבריח ארי דשאני פורע חובו של חברו דאין מצילו מן ההפסד דבדין היה חייב לשלם או דמציל מן האנס שאני ולכן אפילו פדה אשת חברו חייב הבעל להחזיר לו כמ"ש מהר"ם ור"ב עיי"ש וזה היה בהעלם עין מן החוט השני סי' ל"ב דפודה אשת חברו מן השביה פטור הבעל מלפרוע לו שהרי אפילו פודה חברו מן השביה כתב הב"י ביו"ד סי' רנ"ב בשם תשובה דאינו חייב להחזיר לו אלא משום דאל"כ אין אדם פודה את חברו הא לא"ה קאמר ליה אריה אבריחת ממני וה"ט ל"ש הכא שהרי נוכל לירד לנכסיו ומה שיהיה הוא במדה"י ולא יהיה לו נכסים שם מלתא דלא שכיחא הוא עכ"ל ותמוה דבב"י שם מבואר להיפך דמי שפדה אשת חברו חייב הבעל להחזיר לו ופ"ת א"ע סימן עי"ן סק"ט הביא דברי חוה"ש בסתם ולא שת לבו למ"ש הבה"ט סימן ע"ח סק"א בשם היש"ש הנ"ל וס"ל להתשב"ץ דה"ה שכרו דהוי מצילו מן הפסד ומן האנס כיון דיהודי שקנאה מן השבאי לא פדאה רק קנאה והעליל בה הרי הוא נמי שבאי ולכן חייבו ליששכר ג"כ להחזיר לו הוצאותיו אך מ"ש ליתן לו ביטול ריוח מעותיו צ"ל דס"ל כדעת האומרים דלצורך מצוה מותר ליקח רבית כדאיתא ביו"ד סי' קע"ב ס"א בהג"ה ודלא כהחולקים שהובא בטו"ז שם סק"ג ובש"ך סק"ט דלדדהו ה"נ אסור כדמוכח בשו"ת הרא"ש כלל ל״ב בנדוניא שחייב להחזיר לבן אשתו ולא החזיר דפסק דא"צ ליתן לו ריוח אפילו הרויח בהמעות משום רבית וכמ"ש הש"ך ואחרונים בחו"מ ס"ס פ"א וכאן הוי ר"ק כיון דמחייבו להחזיר לו מעותיו הוי הלואה מתחלה וכשאתה מחייבו ליתן לו יותר ע"כ דהוי כנתן לו בהלואה מתחלה אדעתא דהכי להשתלם מאביה קרן ורבית ושכרו דאל"כ פשיטא דא"נ אביה להחזיר לו וכמ"ש הר"ן בפרק שני דייני בענין זן אשת חברו דהאשה פטורה משום דלאו אדעת להפרע ממנה זכה וס"ל לתשב"ץ כמו דצריך לשלם שכרו דודאי אדעתא דהכי נחית ה"נ ודאי ע"ד ליטול ריוח ביטול מעותיו דאל"כ יצא שכרו בהפסדו ועכצ"ל דס"ל מפני מצוה מותר גם למלוה דלא כטו"ז ביו"ד סי' ק"ס סכ"ב ס"ק כ"א ולא קי"ל כן דודאי יכול אביה לומר קי"ל כהאוסרין בר"ק אפילו בפ"נ גמור כ"ש כנדון דתשב"ץ דכבר היתה ביד יהודי דלא חשוד אשפ"ד ר"ק על זנות דפנוי' ועוד צ"ע זה שנשאה אח"כ אפשר דמעיקרא אדעתא דהכי נחית ולא להשתלם מאביה כלל.
גם מ"ש התשב"ץ דחייב לתת לבתו כמשפט הבנות לפי ממונו לא פסק כן הרמ"א בא"ע סי' ע״א ס"א והוא מהגמ"ר ותא"ו וכ"ש שכבר נשאה זה.
ולנ"ד כיון שכבר פדאה שמעון והאב נתחייב להחזיר לו הוי לו כפורע חובו של חברו דלא היתה בשביה אצל שמעון ולא הוי כאנס דבא בעלילה א"ל פטור האב אפילו מלהחזיר לו מה שנתן לשמעון כ"ש שכר טרחת לוי וביטול ריוח מעותיו דפטור האב.
ב
מה שכתבתי בערך ש"י חיו"ד סי' ק"י אהא דהקשה בתה"ה על הרמב"ם דס"ל ספק מותר מה"ת א"כ למה צריך בקידושין רבוי דממזר ודאי ולא ממזר ספק וכתבתי דנ"מ לס"ס דמ"מ לא הוי ודאי וסוף סי' ח"י כתבתי דס"ס צריך לברר אם אפשר כיון דלא חשוב ודאי וגם במצות עשה לא מפטר בס"ס לפימ"ש אחרונים דתורה דברה על הודאי עיי"ש נ"ל ראיה מכתובות דף ע"ה ע"ב דאמר שם אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור"י מטהר ונתקשה באס"ז ממ"נ אם דיוקא דרישא דוקא דבהרת קודם ואם נולדו בב"א טהור א"כ מ"ט דרבנן דספק טמא הא הוי ס"ס ואם דיוקא דסיפא דוקא קשה מ"ט דר"י דמטהר הא הוי ס"ס לחומרא דהא יש נמי ספק שמא נולדו בב"א ונ"ל לפימ"ש הר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א מן התורת כהנים אם משנזקק לטומאה טמא מדכתיב בויקרא י"ג ואם פשה וכו' ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה וטהרו הכהן מדלא כתיב וטיהר הכהן דרשינן את הודאי הוא מטהר ולא את הספק ובתוספת בכתובות שם כתבו בד"ה ספק דמיירי משנזקק לטומאה והנה באס"ז פ"ק דב"מ דף זיי"ן אהא דמעשר דעשירי ודאי א"ר לכן קפץ אחד מהמנוין לתוכו כולן פטורין דהקשו ניזל בתר רובא החייבין ונימא כל דפריש מרובא פריש ותרצו הרא"ש וריטב"א שם באס"ז דגם רוב הוי ספק ובמקום דקפיד קרא אודאי גם רוב לא מועיל וא"כ י"ל גם ס"ס דהוא מטעם רוב כמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' ת"א דספק אחד כמחצה וספק שני מכריעו לרוב לכן הכא דצריך ודאי לא מהני ס"ס ולעולם אם נולד בב"א טהור ולפ"ז מוכח דבס"ס אין מוציאין ממון דס"ס לא עדיף מרוב ולא חשיב ודאי.
ג
דעת ר"ש חפני הובא בטוח"מ סי' פ"ז דשבועה דאורייתא אף ברצון שניהם לא מפכינן ורי"ף חולק וכ"פ בש"ע ונ"ל דעת רש"י כהר"ש חפני דבכתובות דף פ"ז בד"ה ש"ד פרש"י וכ"מ דלא מפכינן ובדף פ"ח גבי אי פקח הוא מביאה לידי ש"ד פי' רש"י ונ"מ לענין נק"ח עיין מהרש"א ומהר"ם שי"ף הקשה הלא גם בדרבנן לא מפכינן מתובע לנתבע וי"ל לדעת הר"ש חפני דגם ברצון שניהם לא מפכינן שבועה דאורייתא א"כ נ"מ לענין זה דבדרבנן מפכינן גם מתובע לנתבע אם נתבע רוצה אבל בהא דאם פקח ל"ל האי נ"מ דבידו שלא יתרצה וגם בדרבנן לא תוכל להפך עליו וכיון שמצינו חבר להר"ש חפני צ"ע אם הפך ש"ד ויצא מב"ד ואח"כ חוזר בו אם לא יוכל לומר קי"ל כיון שהוא מוחזק ודעת ר״ש לאו יחידאה.