תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רמה
שאלה ראובן היה לו עצים ביער ומכרן לשמעון ליתן לו בעד כל עץ כך וכך והקדים לו שמעון עשרה אלפים ולוי היה לו חוב שני אלפים על ראובן ודחקו לשלם לו ורצה לעקל עצים שלו וכתב ראובן לשמעון שלם חובי ללוי ותנכה מדמי העצים וכתב לו שמעון אני מקבל דבריך לשלם ללוי באופן שמן כל עץ ועץ שתתן לי אתחייב ללוי א' ז"כ ומסר ראובן כתב זה ללוי וכשקיבל שמעון העצים ראה שאפילו כדי דמיו שהקדים אין לו לכן אינו רוצה לשלם ללוי.
ודיין אחר אמר כיון דשמעון לא נתן כתב זה ליד לוי לא נתחייב ללוי וצ"ע דהא בפ"ק דקדושין דף כ"ג וביו"ד סי' רס"ז סמ"א מבואר דע"כ קונה עצמו בשטר ע"י אחרים משום דזכות הוא לעבד ולא ביארו דצ"ל זכה ובפ"ק דקדושין ד"ז יליף ממונא מדין ע"כ אך י"ל שאני ע"כ דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה ל"ה משחררו לכן הולך ותן כזכי דהוי כחייב לו כמ"ש ר"ת בתוספת פ"ק דגיטין דף י"ב סד"ה כל האומר ובחו"מ סי' קכ"ה ס"א בהג"ה אם אמר יהא מנה זו לפלוני הוי כהולך ומנה ושטר אחד הן כמ"ש הריטב"א הובא בש"ך שם סק"ט ואף דלמ"ד עבז"ל אצ"ל זכה מ"מ הא פליגי הפוסקים ובחו"מ סי' ל"ט פסק דלא אמרינן עבז"ל וצ"ע בהא דמועיל כשכתב משתעבדנא לך ולכל מוציא שטר זה הא לא אמר זכה ומצאתי דפליגי בזה קצו"ח ונתיבות בסימן ס"א דלקצו"ח אצ"ל זכה ונתיבות ס"ל דצ"ל זכה זולת כשהתנה עם הלוה בשעת הלואה דמשתעבד הלוה ע"י המעות ועיין תומים ונתיבות סי' קכ"ה ס"א ואפשר כשאמר הולך או תן גרע די"ל אין דעתו שיקנה חברו עד דמטי לידו ויוכל לחזור בו טרם הגיע לידו אבל כשכתב לוי אני מתחייב מנה לשמעון ומסר השטר ליד ראובן ולא אמר כלום ע"כ כונתו שיזכה לשמעון דאל"כ במה יקנה ובכדי לא עביד וכדאיתא בחו"מ סימן קצ"ה בהג"ה ס"ה לענין ק"ס דסתם הוי כמעכשיו דודאי כונתו באופן המועיל דבכדי לא עביד ומ"מ בנ"ד דעשו זה כדי להשקיט את לוי ודעתם היה שיהה הכתב ביד לוי עכ"פ יזכה לוי כשהגיע הכתב לידו לכ"ע ועוד הרי ר"פ הנושא אשה ופסקה עמו כדי שיזון בתה חמש שנים חייב לזונה ואמר הש"ס מ"ל כה"ג ופרש"י דמוסר לה שטר בפני עדים וכ"כ תוספת והרי תוס' שם בד"ה אליבא פרשו דאמרי דמחייב עצמו ולא בהודאה הרי אף דלא מסר השטר לבתה מתחייב לבתה אך י"ל מטעם אחר פטור שמעון כיון דהיה חיוב על תנאי שיתן לו ראובן העץ וכל דאי אסמכתא וצריך קנין בבד"ח אף דנתקיים התנאי אח"כ מ"מ כאן דע"י קבלת העצים לא מתחייב דהא לשמעון יש לו אצל ראובן מכבר יותר מדמי העצים וע"י הכתב אינו מתחייב דהוי מתחלה אסמכתא.
עוד יש לדון בזה לפי ענין המעשה דלוי לא החזיר השט"ח שהיה נו על ראובן ואדרבה בפירש אמר לו כשנתן לו ראובן כתב של שמעון אני מאריך לך זמן הפרעון עד שתתן העץ לשמעון ואם שמעון לא ישלם לי אז אגבה ממך א"כ הוי שמעון כערב אחר מתן מעות דלא משתעבד בלא קנין לדעת הרמב"ם שבחו"מ סימן קכ"ט ואף דשמעון לא כתב לשון ערבות או קבלנות רק לשון חיוב מ"מ ידוע שבשביל חיב ראובן קיבל עליו והוי כמו הנח לו ואני אתן ואפילו הלוהו ואני חייב תן לו ואני חייב לשון ערבות הוא כמבואר בפג"פ דף קע"ד ובחו"מ סימן קכ"ט סי"א וא"כ כאן דהוי לאחר מתן מעות לא מהני וכ"כ בשבו"י ח"ג סי' קמ"ה הובא בפ"ת לחו"מ סימן מ"ם סק"ג דאף דכתב לו סתם חייב אני לך מ"מ כיון שהודו שהיה מחמת חוב שהיה חייב לו אחר הוי ערב לאחר מתן מעות.
אך י"ל כיון דנראה מהענין שהסכימו ששמעון יתחייב לשלם ללוי כשיקבל העץ ולו' לא יתבע את ראובן כלל וראובן לא ישלם לו רק אם לא ירצה שמעון לשלם ללוי סגי בשטר בלא קנין דמה דצריך קנין ולא סגי בשטר לבד משום דהוי אסמכתא כמ"ש הר"ן והובא בש"ך חו"מ סי' קכ"ט סקי"א ואם כן דוקא אם לא קיבל עליו הערב שיפרע תחלה י"ל סמכה דעתו שישלם הלוה מעצמו ולא יצטרך הוא לפרוע אבל כשקיבל עליו שלא יצטרך הלוה לשלם רק אם לא ישלם הוא יחזיר המלוה ללוה ל"ה אסמכתא ול"ד אפילו לערב קבלן דיכול המלוה לתבעו תחלה דמ"מ סמכה דעתו שיקדים הלוה מעצמו לשלם וי"ל דכה"ג מודה הרמב"ם לראב"ד ושאר פוסקים דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכן נ"ל עיקר.
אמנם מהימן שמעון לטעון מה שנתחייבתי לשלם ללוי מפני שטעיתי כסבור הייתי שיש לראובן עץ יותר מהדמים שהקדמתי לו וכמו שכתב לו ראובן שינכה לו מדמי העצים שאצטרך ליתן לו עוד ומבואר בחו"מ סימן קכ"ו סי"ג דעל כת"י נאמן לומר טעיתי ועש"ך חו"מ סימן פ"א ס"ק ע"ט.