תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רמ
שאלה קורקבן נמצא בו נקב לאחר שנקלף קליפתו הלבן שבפנים ונשלך ועור העב היה נקוב מעבל"ע ובחוץ יבלת ונקוב אם נימא ס"ס שמא היה שומן מבחוץ וסתמו ושמא היה מחמת חולי ולא כיקב עור הפנימי רק החיצון נ"ל דאין להכניס זה שמא היה שומן בספק כיון דעכשיו ליכא שומן יש לומר כשעת מציאתו כן מעיקרא לא היה שומן וכמ"ש בשו"ת מנ"ע סי' צ"ז לענין נשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו דל"ל ספק שמא לאחר שחיטה כשבר או אח"ש יצא העצם לחוץ שאין דנין באיסורן אלא כפי מדת שעתן וכ"ש כאן דבלידתן אין שומן על הקורקבן כפי ששמעתי וכן כ"ז שהוא כחוש עד שמתפטם העוף ועוד אם איתא שהיה עליו שומן וקלפוה היה מרגיש מיד בנקב כיון שנתן עיניו וידיו באותו מקום ובשו"ת באר עשק סי' ס"א כתב דאם שהיה בועה בולטת לחוץ ודאי שכבר יצא שאלו העור החיצון לא ניקב לא נהייתה שם אותה ביעא עיי"ש ואולי כן הסברא גם ביבלת דבא ג"כ מחמת הנקב ועור דאין סברא שהיה השומן על הנקב אדוק דא"כ איך נעשה היבלת תחתיו בין הקורקבן ובין השומן דאין דרך יבלת להיות רק מבחוץ לגמרי ועוד כיון דהנקב דק סברא יותר דמחמת קיץ דק ניקב דאם מחמת חולי היה מתפשט בעובי יותר והיה ניכר עכ"פ עור לקוי סביב הנקב ובד"מ הובא בטו"ז סמ"ט סק"ג כתב אם הספק מחמת שא"א להתברר אם הוא ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להקל אבל אם אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל והיה ספק אחד וטרפה עכ"ל וא"כ אם נאמר מחמת קוץ ניקב רוב הנבלעים דרך הושט באוזא שאין לה זפק כמ"ש אחרונים א"כ ל"ל ספק שמא לא ניקב עיר הפנימי וליכא רק ס"א שמא היה השומן סותמן מבחוץ ובחידושי רע"ק סי' מ"ט כתב לפי הצד דנקב מחמת מחט כיון דאין המחט תחוב לפנינו מצוי ורגיל יותר דניקב גם החיצון ממה דיש לחוש במחט בחלל הגוף דניקב לאברים הפנימים.