תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רלה
ראובן פסק עם שמעון ליקח ממנו כל השנה משקאות הצריך לו למכור ובעד זה יתן לו שמעון סך כך וכתב שטר ונתן ביד שמעון וחתמו ראובן ועדים ולפני החתימות כתוב נשמט מלעיל דזולת סך הנ"ל מחויב עוד שמעון לשלם המס ממזיגת המשקאות ואח"כ טען שמעון שלא נתחייב בהמס והעדים כתבו כן עפ"י דברי ראובן שלא בפניו ולא קרא השטר כשלקחו נ"ל דיכול שמעון להכחיש דמה דחתימת עדים ל"ח מפ"כ כתב רז"ה בפד"א דחשוב מפי כתבו כיון דצוה לעדים לכתוב העיד כן על עצמו כמ"ש וכתוב בספר וחתום והעד עדים לכן רגילים לכתוב בשטרות העדנו על עצמו כדאיתא בחו"מ סימן ס"א ס"י וא"כ תינח לוה או מוכר דנותן השטר למלוה וללוקח מעיד עליו אבל זה שהשטר בידו לא מעיד ע"ע כלל דהא אי בעי כביש לשטרא א"כ לא הוי מפי כתבו אלא מפי כתבם גם ל"ש בזה הדין בחו"מ סי' מ"ה וסי' ס"ח דאפילו א"י לקרות מתחייב דה"ד זה שחתם ונתן ליד שכנגדו כיון דידע שיוציא חברו הכתב לראיה ע"כ נתחייב במ"ש הסופר וסמך עליו וגם אפשר כיון דאי בעי שמעון לא הראה הכתב כלל א"כ במה שהראהו ואמר מקודם דלא קיבל עליו ליתן המס אינו מגרע טענתו בהוצאות הכתב כמ"ש נה"מ סימן ע"א סק"ד מהתוס' דהפה שאסר נאמן אפילו נגד עדים דהוי כאלו לא אמר ואסר כלל דאז לא היו עדים ה"נ אלמלא הוציא השטר בעצמו לא היו עדים כלל ועיין מהרי"ט ח"א סי' י"ב דלא אמרינן עדות שבשטר כמי שנתקרה עדותן בב"ד אלא בשטר הנעשה מדעת לוה למוסרו למלוה דאסמכהו אקרא וכתוב בספר וחתום והעד עדים אבל בלא"ה הוי מפי כתבם כדאמרינן בפד"א גבי זמן דקידושין עיי"ש וא"כ הכא הרי התחייבות שמעון לא נכתב בשטר ע"ד למוסרו לראובן לכן בעבר השנה נשבע שמעון היסת ונפטר.