אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רל

סימן רכט

בסידור תניא בהלכות ציצית כתב ז"ל בט"ק יש לעשות ב' נקבים מרוחקים כמלא קשר גודל באורך ורוחב ויכניס הד' חוטין בנקב זה ויוציאם בנקב זה ויכפלם ויחשרם ויהדק סמוך לבגד ממש כדי שיהא הקשר הראשון למעלה מקשר גודל עכ"ל והמנהג אינו כן אלא מרחיקין קשר ראשון מן הבגד ולא ידענא טעם המנהג וגם טעם התניא איני יודע דאם עד הקשר לא נחשב מן הציצית וכיון שצריך שיהא על הכנף דהיינו למעלה מקשר אגודל ע"כ צריך הקשר ראשון סמוך לבגד א"כ איך יוצאין בט"ג דהקשר ראשון תחת שפת הבגד וכפי הנראה כונתו למה שכתב שם לעיל מיניה דלא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף ומהנקב עד הקשר אינו נקרא גדיל עדיין שלכן אינו עולה בחשבון ומדת אורך הציצית מהנקב עד הקשר עכ"ל ואף דהתם מיירי לענין שלא יתלו הציצית לצד קרקע דבעינן שיהיו הציצית נוטפת על הכנף והיינו דציצית היינו מן הגדיל מ"מ ה"ט שייך גם לענין זה אך קשה דא"כ לפוסקים דבין באורך בין ברוחב צריך שיעשה הנקב רחוק מקשר אגודל וכמבואר בא"ח סי' י"א ס"י ואם עד הגדיל ל"ח מעיקר הציצית א"כ אף דתולה הציצית שיהיו ברוחב קומת האיש ולא יתלו לצד קרקע מ"מ הא בט"ג דליכא רק נקב אחד וע"כ הקשר והגדיל אינו רק אחר שפת הטלית א"כ אין הגדיל נוטף על הכנף אף שאינו תלוי למטה ונחשוב זה לנווף על הכנף היינו רק דיוצא בזה דהוא למעלה מקשר אגודל מצד שפת הטלית שכלפי קרקע אבל לאורך הטלית דהיינו רוחב קומת איש עדיין הקשר והגדיל אינו על הכנף ובב"י ס"ס י"א כתב בשם בעה"ע דמה דאמרינן על הקרן פסולה משום דאמרינן בספרי שהיא בעלת חית ואנן בעינן שיהא בעלת ארבע ופירש מהרי"א שאם אין עושין בהכנף רק נקב אחד ולכל צד שתהפוך הטלית אנו יכולין להשתמש באלו הציצית והרי הוא כאלו היה בכאן שמונה ציצית ולכן צריך לעשות שני נקבים כדי שיבואו כל הציצית רק מצד אחד עיי"ש ואם איתא שצריך שתהא הגדיל על הכנף הל"ל דמה"ט פסול כשאינו עושה רק נקב אחד דאז א"א שעשה הקשר והגדיל על הכנף ואף את"ל כיון שאינו תלוי לצד קרקע אף דהקשר והגדיל חוץ לבגד מ"מ חשוב על הכנף מ"מ הא כתב מהרי"א דדעת בה"ע שבין לאורך בין לרוחב הבגד צריך להרחיק מלא קשר אגודל דפחות מזה לא נקרא על הכנף הרי אף דכשמודדין בבגד מהצד שכלפי קרקע הוא בגובה מלמעלה מקשר אגודל מ"מ לא נחשב על הכנף רק אם גם רחוק קשר אגודל לתוך הבגד ברוחב קומת האיש ועטו"ז סקי"ז ובהגהות לב"ש שם נראה דנתכוין לזה דמה שצריכין שתהא הגדיל על הבגד טועים.

אך נראה ראיה דצריך לעשות הקשר סמוך לנקב ממנחות דף ל"ט דאמר רבה ש"מ קשר עליון דאורייתא דאס"ד דרבנן מה איצטרך למשרי סדין בציצית וכתבו תוספת ל"א פי"ה קונטרס דפירש קשר עליון סמוך לכנף אבל קשר שאחר הגדיל כיון שרחוק מן הטלית משום ההוא לא הוי כלאים ובחידושי רשב"א שם הביא לשון הקונטרס וז"ל קשר עליון דאורייתא היינו הך דסמיכי לטלית דאי דרבנן למה לי למשרי סדין בציצית משום ההוא תחיבה דתחב חוטין בסדין לאו תכיפה הוא ומשום הקשר שאחר הגדיל כיון דמרוחק הוא מן הטלית מעקרו דהיינו ראש המחובר לטלית לא הוי כלאים עכ"ל הרי דלשון זה צריך שיהא הקשר בראש המחובר לטלית וא"כ בשלמא בט"ג עושין הקשר בראש המחובר לטלית בשפת הטלית אבל בט"ק דעושין שני נקבים אם לא יעשו הקשר סמוך לנקב נמצא ראש המחובר לטלית אין לו קשר ואינו כלאים בצ"ו אבל התניא לאו מה"ט אתי עלה דהא אמר כדי שיהא הקשר ראשון למעלה מקשר אגודל והנה מדכתבו הטוש"ע דתחלה יקשור ואח"כ יכרוך הרי חששו ללשון שני שכתבו תותפת בשם רש"י דקשר עליון שאמר רבה היינו בראש המחובר לטלית קודם שיכרוך וכ"כ בביאור הגר"א בסי"ד ס"ק מ"ד אם כן צריך לעשות הקשר סמוך לטלית שתהא מחובר לטלית ממש ובט"ק היינו אצל הנקבים ממש ולשון ראשון שברש"י אינו מוכרח דס"ל דגם קשר שאינו סמוך מועיל די"ל נהי דהקשר אינו סמוך לטלית מ"מ הגדיל שכורך מצטרף לקשר שמחזק החיבור וכמ"ש בדג"מ יו"ד סימן שי"ן וחשוב כתכיפה אחת וע"כ אף דקשר אחר הכריכה מ"מ מתחיל החיבור סמוך לטלית ע"י הכריכה משא"כ בט"ק אם מרחיק מן הנקבים הרי אין קשר ואין גדיל סמוך לטלית:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה