תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רכד
מעשה בבחור אחד שהוציא שטר על ראובן שנתחייב לזונו ולפרנסו ופרנסו ראובן כל ימי חיי אשתו שהיתה אם הבחור ואחר מותה אינו רוצה וטוען שלא נתחייב רק כל זמן שתהא אשתו עמו ובאו ע"ח שקודם שנכתב השטר קיבל עליו ראובן לזונו ולפרנסו ולהשיאו אשה נ"ל כיון דבדברים שבע"פ לא מתחייב ומהשטר אין מוכח דהא בחו"מ סימן סמ"ך מבואר די"ל דלא נתחייב רק שנה אחת א"כ אין השטר מחייבו יותר אאת"ל דסתמא השטר נכתב ע"ד תנאי שבע"פ דהא בש"ך חו"מ ס"ס נ"א כתב דכ"פ ס"ל בשטרות הלכה כר"מ דע"ח כרתו עיי"ש ולר"מ צריך שיהא מוכח מתוכו כו"ש תוס' בפ"ב דגיטין דכ"ב בד"ה מאן חכמים ובדף כד ע"ב וכ"כ הש"ך חו"מ ר"ס מ"ב דגם בשטרות בעינן לר"מ מוכח מתוכו.
ועיי"ש בקצו"ח ואפילו יודה ראובן דכשחתם על השטר כסבור דיתהייב עד שישיאו אשה מ"מ כיון דמהשטר אין מוכח לא מהני וכמ"ש נה"מ בסי' מ"ה סק"ב כל שאין מן השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה כמ"ש בתומים בס"ס ס"ח וחכ"א ר"ל כיון דכתב בהגהות רמ"א חו"מ סי' ר"ז ס"א דאם התנו תנאי ואח"כ כתבו שטר בסתם ודאי על תנאי ראשון כתבוהו ה"נ בנ"ד וטעות הוא דמקור הך דינא דהג"ה מהריב"ש סי' ק"ב דבעל כתב לאשתו שטר בערכאות דנכסיו שלה ובע"פ התנה שלא תגבה בשטר זה רק לאחר מותו בזה הורה הריב"ש דלא אמרינן כיון דלא נכתב התנאי בשטר מחול התנאי ונתחייב בחייו עיי"ש וא"כ דוקא התם דתנאי מועיל בעל פה לגרע השטר אבל בנ"ד דתנאי שבע"פ לבד אינו מועיל מודה הריב"ש דלא מתחייב בשטר במה דאין כתוב בו ואף לפרש הלשון שבשטר ע"י תנאי שבע"פ לחייב לנותן השטר לא מהני כיון דצ"ל מוכח מתוכו.