תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קפה
הב"ח וטו"ז ומג"א וח"י ושאר אחרונים הסכימו דאם לא מסר המפתח לגוי שמכר לו חמצו או חתם התיבה שבו מונח החמץ אסור והנוב"ק סי' י"ח כתב דדברים תמוהים הם הגע עצמך ישראל ימכור לישראל סחורות באופן המועיל ולא המפתח ויהא בלב המוכר להערמה גמורה שמחשב בלבו לבטל המקח ואח"כ יבואו לדין וכי אנו משגיחין בהערמה שלו הלא נקתה שיניו בדין ונוציא המקח מידו בע"כ ונאמר שכבר זכה הקונה ה"נ כבר זכה הגוי הקונה ומה לכו בהערמת המוכר עכ"ל ולע"ד כיון דניכרת הערמתו וגם הקונה מכיר הערמה מלבד הטעם שכתב הב"ח דלא סמכא דעת הגוי לקנות וכבר מצינו כה"ג באתרא דכתבי שטרי ולא נכתב אין קונה בכסף משום דלא סמכה דעתו אף דקרקע נקנה בכסף וכן מצינו בקידושין דף מ"ח עיי"ש פרש"י בד"ה באשה קמפלגי בלאה"נ הרי כתבו תוספת בפרק האשה שנפלה בד"ה כתב תנהו דלא אמרה מידי אלא גילוי מלתא בעלמא איכא ולא הוי דברים שבלב שאינן דברים דהכא ודאי הדבר ניכר שלא נתכונה אלא להבריח עכ"ל א"כ ה"כ יש גילוי מלתא דלא נתכוין אלא להערמה מפני איסור חמץ שלא נכוף אותו לבערו ומפרט דגוף מכירת חמץ אינו רק הערמה רק אמרינן משום שלא יעבור על ב"י גמר ומקנה אבל כאן דניכר דלא גמר ומקנה המכר בטל וכ"כ הריטב"א שבאס"ז בכתובות שם וז"ל דהכא בשלא אמרה כלום לעדים ואפ"ה קי"ל דלא קני ואע"ג דדברים שבלב אינן דברים אומדנא דמוכח שאני ודברים שבלבו ובלב כל אדם דברים הם ועוד דבכ"ש במסכתא פסחים דמכירת חמץ מוכחא מילתא דהערמה טובא אלא כיון דהאיסור מדרבנן הוא ומדאורייתא בביטול בעלמא סגיא וכ"א מבטל חמצו בלב שלם כמ"ש הפוסקים דצריך ליתן כל ממונו ולא יעבור על ל"ת הם אמרו והם אמרו להתיר מכירה זו כמ"ש בתוספתא הביאה הב"י עיי"ש ואם כן כשמניח חותם על החמץ הרי חזינן דלא מבטלן דאיך הוא אצלו כעפרא דארעא והרי מניח חותמו עליה שיעמוד משומר עד אחה"פ וכיון שאין מבטלו בלב שלם תו לא מהני המכירה דהערמה מוכחא טובא ועובר בב"י ונראה דבזה נדחה כל מ"ש במשב"ז כיון דכותב עד למדידה חותמו דמה בכך דמ"מ הרי דאינו אצלו כעפרא ממילא לא מהני המכירה כיון דבלאו החותם מוכחא הערמתו ול"ל בזה הם אמרו והם אמרו.