תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קפג
ששאל מי שבא ביום שבת ממקום אחר רחוק י"ב מיל אי נעשה מומר או חשוד. נ"ל כיון דמבואר בחו"מ סימן צ"ב דאינו נעשה חשוד רק עפ"י עדים ולא עפ"י עצמו אם כן קשה לצייר שיהיו כאן עדים דכת אחד א"א רק ע"י שתי כתי עדים כת אחד ראוהו בזה היום רחוק ממקום שראוהו כת שני' י"ב מיל ואם כן כל כת מעידה רק על חצי דבר לשיטת רב אלפס שבתוספת ב"ק דף עי"ן ע"ב דכל שאין נ"מ בעדות כת אחד אף שלא היו יכולין לראות יותר הוי חצי דבר ובח"ס חו"מ סימן קמ"ח כתב דאפילו קי"ל א"י לומר נגד שיטת רב אלפס וסיעתיה בזה הובא בפ"ת חו"מ סימן רע"ז סק"ו.
ומה דר"ל בנידון דידי' דראובן שלח אחיו עם עגלן גוי בעגלה יין לשמרו בדרך והיין מתפיסת הבית בשותפות ובא ביום שבת על העגלה עם היין כיון דחילל שבת נעשה חשוד וכיון דיש לו חלק בהיין אינו נאמן ששמרו וכמ"ש פרמ"ג יו"ד סימן ב' סק"כ דלמאן דסבר בפ"א לא נעשה מומר או למ"ד באותו שחיטה לא נעשה מומר היה נראה לכאורה דמ"מ בעינן אחרים רואין דהחשוד לדבר חמור חשוד לדבר הקל ואם חשוד לשבת כ"ש לשאר עברות ולא מהימן ומהרי"ק שרש ק"ס שכתב דמומר לד"א שחיטתו כשרה אף באין אחרים רואין צ"ל דמיירי בשוחט לאחרים ואין לו הנאה ממנה את"ד דברי פרמ"ג צל"ע דהא מהרי"ק שם הוכיח ממ"ש תוספת דשחט בשבת דלא נעשה מומר בפ"א דא"צ אחרים רואין אותו לנידון שאלתו באמרה לעבוד ע"ז דל"ח דזינתה דלא נעשה חשודה כמו דאינה נעשה מומרת והרי חשד זנתה היא בדבר שיש לה הנאה.
וגם משו"ת רשב"א סימן ס"ד נשאל באחד שנשבע שלא לאכול גבינת עכו"ם אם מותר ליקח גבינה מתגר שיודע בו שנשבע והתגר חשוד לאכול גבינה של גוי דאפשר מקל לחמור לא חשוד והשיב לולא שהוא חשוד על אותו דבר אפילו מחמור לקל אינו חשוד הרי רשאי ליקח ממנו ואם כן כיון דפרמ"ג אזיל למ"ד דלא נעשה מומר בפ"א רק משום דשבת חמיר משאר עברות הוי מחמיר לקל חשוד כשיש לו הנאה והא ברשב"א מבואר דגם ליקח ממנו שרי וביו"ד סימן קי"ט ס"ז מבואר דמפורסם בעברות שבתורה חוץ מע"ז ומחלל שבת בפרהסיא נאמן בשאר איסורים בשלו וטעם דמחלל שבת בפרהסיא כמ"ש ש"ך שם משום דנעשה מומר לכה"ת אם כן כ"ז שלא נעשה מומר גם חשוד אינו אפילו על שלו אף בחילל שבת או חשוד לחמור רק לאותו דבר או עכ"פ באותו מין וכמ"ש ב"י ביו"ד ס"ס קי"ט אתשובת רשב"א זאת וכ"כ הש"ך שם ס"ק י"ב.
ועוד אפ"ת דנעשה חשוד כשראו אותו בא על העגלה או אפילו חילל שבת בפרהסיא באיסור דאורייתא דנעשה מומר מ"מ השתא נעשה מומר או חשוד ולא למפרע אם כן כיון דאחיו שלחו עם היין לשמרו חזקה שע"ש בדרבנן לכ"ע אמרינן כדאיתא בפרק בכל מערבין דף ל"ב וחשש סתם יינם דרבנן.