תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קעו
ששאלת טבח שהיה לו פרה המשתנת דם ושמעון היה צריך לבשר כשר ואמר לטבח לשחוט הפרה והשיב הטבח עתה ימי אידם ואין קונה בשר טרפה והשיב שמעון שחוט כי לפי דעתי תהיה כשרה ואם תהא טרפה אני אקח ממך הבשר טרפה בכך וכך ונשחטה ונמצאת טרפה וכתבת כיון שהיתה משתנת דם וכל שיש ריעותא מחיים יש לחייבו לשמעון מצד גרמי כמ"ש קצו"ח סימן ר״ז ותירוצו של קצו"ח על הרא"ש דכיון דרוב בהמות כשרות ליכא כאן לפמ"ש התב"ש סכ"ט דביש לה ריעותא מחיים אתרע הרוב דרובן אין להם ריעותא מחיים. יעיין מעלתו בחוו"ד סימן נו"ן דסתר דעת התב"ש וכתב בפשיטות דאם כן בהמה שהיא חולה ונולד לה ספק טרפות ג"כ נימא הכי רוב בהמות כשרות בריאות הן וזו הואיל ואינה בריאה אתרע לה רובא דכשרות עייש"ה והרי כמה מחברים בתשובותיהם מתירין לאכול החלב ממשתנת דם הרי ס"ל דגם זאת מרוב בהמות כשרות ונהי דיש אוסרין החלב אין להוציא ממון.
עוד כתב דגם סברת הנתיבות שבסימן ר"ז דאין לחייבו מה שהיה יכול למכרה על הספק וליטול יותר מטרפה ודאי דאין זה רק מחמת טעות והיזק א"צ לשלם רק מה ששוה באמת עיי"ש זה לא שייך כאן לפטרו מדמי טרפה דהיה שוה באמת ולהמתין עד זמן דגוים אוכלים בשר יש לפקפק סוף סוף עתה גם טרפה אינה שוה למכור לאכילה ומי יודע אם לעת כזאת היתה ממתנת בחיים כיון דטרפה אינה חיה ושמא תמות חיישינן ועדיין צריך לדון דמ"מ בחייה שוה מחמת הספק אולי לא תמות ואין השיווי רק מחמת חסרון ידיעה.
איברא דעל הנתיבות קשה מתוס' פרק עד כמה דף כ"ח ע"ב בד"ה רביע וממשנה ריש מכות דאומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה דאינו נמכר רק בדבר מועט והעדים משלמין לבעל המותר שרצו להפסידו והרי זה רק מחמת חסרון ידיעה דאם היה ידוע לנו שלמחר תתאלמן הרי שוה כתובתה כל מה שכתוב בה ולנתיבות למה לא נחשוב ההפסד לפי מה שהיה שוה באמת.
ועכצ"ל דשאני ספק בדבר העבר דזה בגדר טעות ואונאה וביטול מקח משא"כ בדבר הנולד לעתיד ודאי שאין רק מה ששוה ליטול בו עכשיו.
ומ"מ כאן דהטרפות כבר היה בה דעתידה למות מחמתה ואפשר בקי יכיר שאינה יכולה להמתין כל כך הוי כחסרון ידיעה על העבר.
ובחידושי ליו"ד סימן א' העלתי היכא דהמנהג כשקונה בהמה ונמצאת טרפה אין המקח בטל אין זה בגדר טעות ואונאה מה שהיה יכול ליטול ממנה בחייה על הספק ואם בא אחר ושחטה חייב מדינא דגרמי מה שהיה בעל הבהמה יכול ליטול בעדה בחייה יותר מדמי טרפה ודאי אבל אם לא שחטה בידים רק הבטיח לטבח שיקחנה הימנו וסמך עליו ושחטה הוי רק גורם דלורם ופטור מלשלם מה שהיה יכול ליקח בעדה בחייה יותר ועיי"ש בדעת קדושים ובגדלי הקדש ועיין ברא"ש ר"פ המוכר פירות ס"ה גבי הבורר צרורות דכתב דחיובו מד"ג כיון דהיה יכול ליקח דמי בעד הצרורות אגב החטים אף דבאמת בעצמם אינן שוין כלום.