תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קסו
בח"ס יו"ד סימן ק"כ כתב בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ואפי' ע"י הרגשת זיבת דבר לח אעפ"י שגם דינו בשיעור מאכולת אינו טהור אלא בשיעור מאכולת קטן שבזמנינו או פשפש אם מצוים שם ובשו"ת אבני צדק חיו"ד סימן פ"ב השיג עליו כיון שחכז"ל לא אסרו רק כגריס אין לנו להוסיף איסור אף דבטל הטעם וכמ"ש בב"י א"ח סימן י"ג ובמג"א ס"ס ש"א את"ד ולע"ד ל"ד דהתם בנידון הב"י והמג"א אינו משום ספק איסור תורה רק גזרו משום דבר אחר לכן מה שלא גזרו אין לנו להוסיף גזרה אף שעכשיו נשתנה הענין ויש טעם לגזור אבל כאן דעד שבודקת בו יש חשש ספק תורה שמא ארגשה וסוברת בדיקת עד גרם ההרגשה והיכא דאין במה לתלות כגון שיעור גריס ועוד ודאי מגופה הוא וכדאיתא בנדה י"ד ב' כיון דנפק לה מדם מאכולת ודאי מגופה אתי הוה ספק איסור תורה אימר ארגשה וטעתה וסברה הרגשת עד הוא ואף דיש לה חזקת טהרה לא מהני חדא דבכל ספק דאורייתא לא סמכינן אחזקה כמבואר ביו"ד סימן נו עש"ך שם וכ"ש בחזקת טהרה דאשה דעשייה להשתנות ומה דאצרכוה חכז"ל גם בבדיקת עד שיעור גריס משום דכ"ז דאפשר לתלות במאכולת תלינן בדבר המצוי וגם הוה ס"ס שמא ממאכולת ואת"ל מגופה אימר לא ארגשה דטהורה מן התורה והוי ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן ואם כן בזמנינו דאין דם מאכולת כגריס ליכא למתבי וודאי מגופה דהא בשוק לא עברה ובדם לא נתעסקה עם העד ממילא ליכא רק חד ספק בדאורייתא והוא בכלל כל ספק באיסור תורה שאסרו חכז"ל והכי דייק לישנא דח"ס שם שכתב אבל בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכ"ש ע"י הרגשה נהי דדין כתם יש לו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולא מטהרים אלא בשיעור קטן כדם מאכולת שנמצא בזמנינו ועיי"ש והא דלא אמרינן כן נמי בשאר כתם הנמצא כיון דרבנן טמאוהו דלמא ארגשה ולאו אדעתה כמ"ש רש"י בפרק הרואה כתם ריש דף נ"ח אם כן עכשיו יהא נמי טמא אם שיעור הכתם יותר מדם מאכולת שבזמנינו ה"ט דלבעלה לא היו מטמאים כלל משום הך חששא דשמא ארגשה ולאו אדעתה רק משום דגזרו לענין טהרות ל"פ וגזרו נמי לבעלה כמבואר בח"ס שם א"כ ליכא בזה ספק איסורי תורה כלל רק גזרה לבעלה משום טהרות וכיון דבזמן שהיו דין טהרות היה דם מאכולת כגריס ולא גזרו אפחות מכגריס ועוד גם עכשיו טהורה.
תדע דנמצא על עד שבודקת אינו מחמת גזרתם שגזרו לטמא כתם דהא בנמצא על מטלית פחות מג' על ג' לא גזרו כמבואר בכה"פ והובא בש"ך סימן ק"צ ס"ק ט"ז ואטו אם לקחתה עד שא"ב ואין בו גע"ג ומצאה בו ע"י בדיקה דם יהא טהור כיון דלא ארגשה והוי רק כתם דלא גזרו בנמצא על דבר שאינו מק"ט אף דודאי מגופה והרי לשון ש"ס ופוסקים רק בדקה קרקע עולם וישבה עליו ונמצא עליו כתם טהורה ש"מ דבדקה בדבר שאינו מק"ט טמאה וכן מבואר בסד"ט ס"ק י"ט דדוקא בנמצא שלא ע"י קנוח ובדיקה ועיין סד"ט סוף ס"ק ל"ו והובא בפ"ת בס"ק ח"י ונוראות נפלאתי על ח"ס ח"ו שאלה פ"א דבעלה שם בכתמים הנמצאים על נייר הולכין להקל אך בבדיקת עד שא"ב אם הוא נייר אעפ"י שלענין שיעור כגריס ועוד יש לו דין כתם מ"מ לענין זה לא אומר להקל בנייר עיי"ש דמשמע דוקא בנייר מחמת דיש אומרים דמקבל טומאה ובאמת אפי' ודאי אינו מקבל טומאה כל שהיה טמא אם היתה בודקת בדבר המקבל טומאה כן נמי אם בדקה בדבר שאינו מק"ט דאטו משום כתם טמא הא משום הבדיקה טמא ולא אמרו דהוה ככתם רק לענין שיעור דאל"ה תלינן במאכולת ומטעם שכתבתי לעיל ולשון חכ"צ סוף סי' ס"ז ס"ז כתמים הנמצאים בלי בדיקה ובלי הרגשה אין בהם כרת ולא שום איסור דאורייתא אלא שחכמים גזרו עליהם להחמיר על ד"ת עכ"ל הרי דנמצא ע״י בדיקה אף בלא הרגשה אינו בכלל גזרתם אלא דהוא משום איסור דאורייתא שמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא כן הוא ברמב"ם רפ"ט מהא"ב וכמבואר בחו"ד ר"ס ק"צ וכ"ד האחרונים כו"פ וסד"ט זולת בקנוח או שלא הכניסה העד בעומק אלא מהפרוזדור ולחוץ אינו אלא מדרבנן כשלא הרגישה והובא בפ"ת בסימן קפ"ג וצ"ע מ"ש סד"ט הנ"ל דדוקא בנמצא שלא ע"י קנוח.
ומה שהביא אב"צ ראיה מהדג"מ שבסימן ק"צ סל"ד שכתב דבגי"ר של ז"נ לא תלינן במאכולת דמשמע דשלא בגי"ר אפי' בעד שבודקת תולה במאכולת אם הניחה תחת הכר אף דבזה"ז המאכולת קטנים עיי"ש ואינו ראיה כלל דהדג"מ חידש דאפי' בטפת דם כמו דם מאכולת שלנו לא תלינן בבדיקת גי"ר ולא דיבר כלל לא הוא ולא האחרונים אם נשער עכשיו גם כן כמו שיעור דם מאכולת שבזמן הש"ס ואף שכתבו סתם שיעור כגריס ועוד ולא הרגישו לפרש מה שחידש הח"ס אין להזניח דברי ח"ס וכדאיתא בפ"ק דחולין ריש דף זיין דמקום הניחו לו להתגדר ודלא כדברי אב"צ שכתב על דברי ח"ס הללו עושה חדשות בעל מלחמות.
ולענ"ד צ"ע גם מה שכתב הח"ס להקל בזה"ז בכתם הנמצא ואינו כגריס ועוד אף דאין דם כנה בזה"ז גדול כ"כ משום דלא נאסר לבעלה רק משום טהרות ועכשיו דליכא טהרות אין לאסור יותר ממה שגזרו בימיהם עיי"ש וכן סברת האב"צ הנ"ל דלע"ד חכז"ל גזרו סתם לאסור כתם הנמצא שלא בהרגשה כל שאין לתלותו שבא ממקום אחר אלא שגילו לנו דבגריס אפשר לתלות במאכולת והרי בנמנא בבשרה דעת רמב"ם ור"ש בהגמ"יי פ"ט מא"ב דכל שהוא טמא משום דהגוף בדוק אצל מאכולת וכן דעת בע"נ לראב"ד דדם שחור גם בפחות מכגריס טמא הרי גם בזמן הש"ס גזרו על הכתם פחות מכגריס אם א"א לתלות במאכולת
שבתי וראיתי אודות מ"ש לעיל דצ"ע מ"ש הסד"ט דאם קנחה בדבר שאינו מק"ט ומצאה עליו דם טמאה י"ל דיפה כתב דבשלמא בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה עליו דם אף דודאי מגופה היא מ"מ שמא נפל מהמקור על הקרקע ולא נגע כלל בבית החיצון אבל בנמצא על עד שקנחה בית החיצון הרי היה הדם בבית החיצון וקי"ל כרבא בפ' יוצא דופן דף מ"ב ע"ב דהוי בית הסתרים דטמאה האשה משום משא א"כ נמצא על דבר המקבל טומאה אף דטמא רק משום משא וכמ"ש בסד"ט בסי' ק"צ בס"ק צ"ג ועתוס' נדה דף ט"ז בד"ה במקור וחו"ד סימן ק"צ סק"ח אך לפי מ"ש בנדה דף י"ד א"מ דחוק אצל מאכולת מהנמנע הוא שיפול הדם מהמקור לארץ ולא יגע בבשרה ואפשר לדחוק דגבול נתנו חכז"ל לילך בתר שעת מציאת הדם וכשקנחה עצמה הוה כנמצא בבשרה דנפל הספק אז ובשרה מק"ט.