תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קמז
שאלת הובא בבית יצחק סימן ל"ג דאם נמצא שחין בושט נוהגין לגרר השחין ולהפריד העור הפנימי מהחיצון לראות אם אינו נקי הפנימי וגם אין בו נקודה לבנה או קורט דם ורושם וראה איזה בודקים נהגו באם נמצא ק"ד תחת השחין לגרר הק"ד ואם עובר ע"י מעוך ומשמוש או ע"י גרירה או ע"י הדחה מכשירין ואומרים שמקובל בידם דזה לא נקרא ק"ד א"ד.
הנה בפרק אין מעמידין דף ל"ב ע"א ת"ר איזה עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדור כמין ארובה יש עליו קורט דם אסור פרש"י יש עליו ק"ד גלדי בלעז קרושנוא עכ"ל והנה גלדי היינו קליפה אשר העלה על החבורה ויתהדק כמבואר בפירש המשניות לרמב"ם פ"ט דמקוואות מ"ב וא"כ לכאורה יש מקום לקבלת הבודקים דכיון דעובר אינו קליפה המהודקת ואינו גלד אך תמוה לי דברי רש"י דבפא"ט דף נ"א ת"ר מחט שנמצאת בעובי בה"כ נמצא עליה ק"ד בידוע שלפני שחיטה הגליד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה ופרש"י הוגלד קרושטא הרי דק"ד אינו גלד שקורין קרושטא.
והנה בשו"ת רשב"א סימן ר"ג במחט שנמצאת תחובה בכרס לאחר רחיצת הכרס טרפה כיון דא"א לבדוק אם יש קורט דם דשמא ע"י רחיצה אזל לה וכ"כ בהג"א פא"ט סימן ל"ד הרי אף דעובר ע"י רחיצה חשוב ק"ד וכן מוכח מקושית הש"ך ביו"ד סימן מ"ם סק"ח שהקשה הלא בכל לב יש דם בחללו עיי"ש ואם איתא דק"ד היינו שנדבק ואינו עובר מה קושיא הא דם שבחלל הלב צלול ועובר ע"י פתיחת הלב והדחה כמבואר בסימן ע"ב אע"כ דגם העובר חשוב ק"ד
והנה ספר בי"צ אין לי ונראה דקבלת הבודקים נמשך ממ"ש בשו"ת נוב"ת סימן ט"ו באוז לעוטה שנמצא בעור הפנימי קורט דם ושלט בעור הפנימי מעל"ע עד עור החיצון ואמר מו"צ אחד שקבלה בידו שאם ע"י מיעוך ברוק הולך המראה אודם הוא ראיה שע"י רתיחת השחיטה נעשה אודם זה והחזיק בידו הנו"ב בנשתנה עור הפנימי לאודם שאנו מחשבים לקלקול העור וסופו לנקוב הוא דוקא אם אינו עובר ע"י הדחה ומעוך אבל אם עבר זה ראיה שאין זה מחמת קלקול עור או כיון שיכול לעבור ע"י מעוך אין סופו לקלקל ודוקא אם ניקב ע"י קוץ ומחט אזי ביש ק"ד ל"מ מה שהולך ע"י הדחה והנה בלא נמצא קוץ ומחט רק שחין אין זה מעיד שניקב ע"י קוץ רק הוי לקותא מחמת חולי אף באוזת שמלעיטין כדאיתא בת"ח פא"ט דף מ"ג וכ"פ תב"ש סימן ל"ג בס"ק ט"ו וכ"פ בחידושי רע"ק בסימן ל"ג ס"ט דכל שלא נמצא נקב בעור הפנימי אף דנלקה בשחין ובועות ע"י הלעטה כל שאין ריעותא בעור החיצון כשר דלא חשוב כקוץ רק לקותא ע"י חולי ונראה מזה נצמח קבלת הבודקים דבשלמא הק"ד שאינו עובר הוי כניקב הפנימי ומשום דסופו לנקוב או שמא כבר ניקב וזה קרום מחמת מכה ולכן אף דלא ניכר ריעותא בחיצון כלל והיה מהדין להכשיר מ"מ החמירו כיון דחיצון אדום חששו אולי גם חיצון לקוי באדמימות ואינו ניכר אבל כשהק"ד עובר דגם בפנימי אינו לקותא ואפשר לתלותו ברתיחת השחיטה לא החמירו והנח להם לישראל ול"ל כיון דנמצא שחין וקו"ד בפנימי גרע דתא מדכתב בתו"ח כל שלא נמצא בעור החיצון קו"ד ולא שום חלודה ולא שום לבכינות כנגד השחין או בועה שבעור הפנימי יש להכשיר עיי"ש מוכח דקו"ד תחת השחין בפנימי אינו מטריף ועי' בשו"ת פנ"מ סימן ק"ג דקו"ד הנמצא בין עור פנימי לחיצון אינו הוכחה על נקיבה מחמת קוץ רק הוי לקוי בחולי מחמת הלעטה.
והגם שי"ל דקו"ד שתחת השחין רחוק לומר דע"י השחיטה חלחולי מחלחל מ"מ הבו דלא לוסיף ובזה נדחה גם כן מה שהשיב לי אחד כיון דיש שחין הוי ריעותא הצריך בדיקה אם כן מספק אין לתלות בדם שחיטה את"ד דכיון דמדינא אף אם הדם ודאי מלפני השחיטה כשר לדידן דמחזיקין לקותא דהלעטה כמחמת חולי ולא מחמת קוץ כ"ז שלא ניקב להדיא ולא מחזיקינן החולי מפנימי לחיצון כמ"ש תב"ש בסקט"ו אם כן הוי רק חומרא ואינו ריעותא המעכב את הבדיקה בדיעבד והרי הנו"ב שם נידון דידיה שנמצא מקצת עור החיצון לבן והעלה הנו"ב דזה הוי לקותא וכנקוב מ"מ הכשיר בעבר הקו"ד מן הפנימי וכתב דסברא טובה לתלות הקו"ד שבפכימי בדם שחיטה והרי ריעותא לפנינו בעור החיצון ועוד כתב שם שני טעמים דאם עבר הדם זה ראיה שאין זה מחמת קלקול העור אלא מחמת דבר אחר או אם אפילו הוא מחמת קלקול העור מ"מ כיון שיכול לעבור ע"י מיעוך אין סופו לקלקל ול"ד לקו"ד בנמצא קוץ יעיי"ש ומשום דס"ל נמי דלקותא דהלעטה אינו כמחמת קוץ רק כמחמת חולי.