תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קמב
ראובן שאל את שמעון אם יתן ללוי מעות להתעסק על מחצית שכר וא"ל שמעון דיתן לו כי הוא מכירו וכבר נתן לו גם הוא כ"פ והחזיר לו וא"ל לשמעון חזי דעלך סמיכנא ונתן ללוי ואח"כ הוציא לוי מהמעות ואין לו לפרוע לכאורה נראה דחייב שמעון כדאיתא ברמ"א חו"מ סימן קכ"ט ס"ב כשאמר למלוה להלוות ללוה כי בטוח הוא ועשאו ע"פ והיה שקר דחייב לשלם ועש"ך שם דכ"ע מודו בא"ל חזי דעלך סמיכנא אכן נראה דל"ד להתם דהלוואה להוצאה ניתנה והבטיחות כשיש לו ממה לשלם וכיון שנמצא שהיה עני חייב משא"כ עסקא דאסור להוציאו לצרכו ואם הוציאו הוי גזלן כדאיתא ביו"ד סימן קע"ז יכול שמעון לומר אמרתי לך האמת שבאותו שעה היה כשר ולא גזלן כאשר התנהג עמי ואח"כ נתקלקל ונעשה גזלן ומוקמינן למקבל על חזקתו והשתא דאתרע וגם הנותן ה"ל להעלות ע"ד דא"א להבטיחו על להבא דשמא מת ל"ח ושמא ימות חיישינן וגם בהלואה אם נעשה לוה עני אח"כ פטור המבנויחו כדאיתא בש"ך ומוכח כן ברמ"א דכתב ונמצא שקר דהיינו בשעת הבטחה כבר היה שקר וכמ"ש בש"ך ססק"ח דאם נתקלקל אח"כ פטור.
ועוד צל"ע אפילו נודע שלא היה מוחזק לאינש מהימנא לפימ"ש בנתיבות דמשמע מדברי הש"ך דהחיוב מדיני דגרמי והנה גרמי היינו כשברי היזקא ונעשה ההיזק מיד כמ"ש תוספת ורא"ש הובא בסמ"ע סימן שפ"ו סק"א וכ"ד המ"ב הובא בשעמ"ש שם סק"א ואם כן בשלמא בהלואה דלהוצאה ניתנה ומיכליא קרנא וכשהלוה היה עני הוי ברי היזקא וההיזק נעשה מיד משא"כ בעסקא דאינו ודאי שיאכלנו המקבל דאפשר ירויח ולא יהא צריך להוציא הקרן לצורכו ולא נעשה ההיזק מיד רק אח"כ ששינה מדעת הנותן והוציאו וכ"ש אם באמת מתחלה נתעסק המקבל בהמעות כולו רק אח"כ הוציאו לצורכו.