אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קלב

סימן קלא

שאלה איש אחד לא היה לו שלום עם אשתו ולא מתדרי ומחמת כן נתן אבי האשה ביתו להזוג באופן זה כתב שטר מכירה אצל הנאטוער על הבית שמכרו לקצין אחד בעד סך כו"כ וקיבל המעות בפני הנאנוער והמדובר ביניהם בע"פ שאם ידורו הזוג בשלום שנה יתן הקצין שטר מכר על שמו להזוג וגם נתן כתב בלשונינו להזוג ז"ל הכתב לראיה ביד הזוג פו"פ חיך בית פלוני מרצוני הטוב מוכר אני להזוג פו"פ בסך כו"כ וכבר קבלתי המעות אך ירא אני אולי לא ידורו בשלוה ע"כ כותב אכי הבית ע"ש קצין פלוני ואחר כלות שנה אם ידורו כאורח כל ארעא אזי מחויב אני הח"מ להשתדל בדבר לכותבו ע"ש הזוג גם מקבל אני בח"ח ובשד"א ובת"כ בפ"מ לאשר ולקיים כל הנ"ל וחתם עם שני עדים ודרו זה חמש שנים והשליש לא נתן שטר מכר להזוג והאב נעדר ושל"ח ושאל השואל כיון דאתרא דכתבי שטר מכר אצל הנאוער לא סמכה דעתו על שטר עברי ושטר שנתן לשליש אפשר לא מועיל להזוג כיון דלא אמר זכה להזוג כמ"ש רשב"א שבב"י ס"ס נ"ו ובחו"מ סימן רמ"ג שצ"ל זכה ואם כן ליכא שטר להזוג כיון דבמקום זה אין מועיל רק אם נכתב בערכאות אצל הנאטער או אפשר שטר העברי מועיל גם כן בד"ת ועוד כיון דקבל בשד"א מועיל כמ"ש המל"מ פ"א דמכירה ומה שטוענים היורשים שאביהם היה אנוס מחמת שלא מתדרי הזוג הא מבואר בחו"מ סימן רמ"ב ס"י דזה לא הוי אונס את"ד.

ונלע"ד זה ודאי דבאתרא דאין מועיל רק שטר שבערכאות הוי דדמ"ד והוא בחז"ה דף נ"ד דדמ"ד ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא ומבואר בב"י חו"מ סימן שס"ט מחודש ד' משום שיש תועלת למלך שיחתום השטר ויקח חקו ומהרי"ט ח"ב סימן ס"ו כתב מה שטענה שלא כתבה שטר בגופן שלהן רק בלשונינו ל"ח שטר ולא סמ"ד כמו באתרא דכתבי שטרא אינה טענה כיון דאמר בגמרא אי פריש שיקנה בכסף לבד מהני ה"נ כיון שכתבו שטר בלשונינו הרי נתרצו שיהא במקום שטר ערכי עיי"ש זה ל"מ כאן דיש דד"מ שלא יועיל רק שטר ערכי ועוד כאן שהיה המדובר שאחר שנה יתן השליש שטר בגופן שלהן הרי לא סמ"ד על שטר שלנו.

ומ"ש כיון שנשבע סמ"ד כמבואר במל"מ שם משמע דוקא שנשבע הלוקח לקיים המקח הרי פירש דסמ"ד אבל כשנשבע רק המוכר לא מיירי התם אך מהרי"ט שם כתב דאם נשבע מוכר לכתוב שטר סמ"ד דלוקח והובא במ"ש סימן ק"צ ס"ז אך כאן לא נשבע שיכתוב בעצמו דתו אינו בידו אחר שנתן שטר מכר לשליש והרי אף שנשבע שישתדל אפשר שישתדל והשליש לא ירצה לכתוב ולא סמ"ד דלוקח.

ומה שנסתפק אי מועיל שטר הנכתב ע"ש השליש כיון שלא אמר זכה נראה אפילו זכה ל"מ כיון דלא נכתב שם הלוקח וכמבואר במקו"ח סימן תמ"ח דא"ל נכתב שם הלוקח רק שם אחר אינו מועיל והך דס"ס קפ"ד בחו"מ לא מיירי מזה רק כשכבר קנהו זולת השטר או דמוכר אינו מחזיר המעות לכן כופין אותו לכתוב שטר ע"ש הלוקח אלא די"ל כאן מועיל השטר הניתן לשליש על שמו דהוי קני ע"מ להקנות כדאיתא בנדרים דף מ"ח גם י"ל דלוקח סמ"ד דבשלמא כשצריך המוכר ליתן שטר לא סמ"ד דשמא יחזור דאינו מוכר ברצון דמוכר עצב וכ"ש בקרקע כמ"ש תוספת בפא"נ דף ס"ו ע"ב אבל השליש חזקה שע"ש והרי שניהם האמינהו עליהם דמה"ט פטור השליש משבועה כמ"ש בתשובת מיימוני לספר משפטים סמ"ד.

והנה לכאורה כיון שהודה האב שקיבל דמי המכירה עכ"פ מחויבים היורשים להחזיר הדמים אף דידוע דלא נתנו הזוג כלום מ"מ חייב משום אודיתא.

ועוד כיון שנתן הבית בשביל שידור עם בתו עכ"פ יחויב דמי הבית משום שכירות אך כיון שמחויב לדור בלא"ה י"ל קי"ל כנתיבות סימן פ"א סק"ב דאין בזה משום שכירות דלא כקצו"ח ומשובב נתיבות.

אך יפה טענו היורשים דאביהם אנוס היה דההיא דחו"מ סימן רמ"ב ס"י שאני דאינה מחויבת להנשא לו יכוף יצרו ונ"ד דומה להא דא"ע סימן ק"ה ס"ה בהג"ה שהיה בעלה מתקוטט עמה תמיד ומחלה לו כתובתה כדי שתשב עמו בשלוה מחילתה בטלה אף שלא מסרה מודעא דהוי מחילה באונס אף דהכא האב אינו אנוס מ"מ הא בחו"מ סימן של"ג חלה בכו מיחשב האב אנוס וכ"כ הרשב"א הובא בש"ך יו"ד סימן רל"ב ס"ק כ"ה דחשוב אנוס משום צרת אחותו ובא"ע סימן קל"ד ס"ד בהג"ה יש פלוגתא בזה ועיין פ"ת שם רמז לתשובת רב"א סט"ז ושם מבואר בראיות ברורות דאם אנסו לבנו אפילו רק אונס ממון אפי' אנסוהו סתם ולא כדי שיגרש אביו אשתו רק כדי לפייס המאנס גירש האב הוי גט מעושה וכן מתנה כה"ג הוי מתנה באונס ובטל עיי"ש ואם כן גם שבועה ל"מ דהוי כנשבע למוכסין בסימן רל"ב סי"ד וכן נראה אנתיבות סימן פ"א סק"ב ואף דביו"ד שם סי"ד וסט"ו מבואר דבאונס ממון צריך לבטל בלבו מ"מ ה"נ טענינן ליורשים שביטל בלבו כיון דהאב היה יכול לטעון כן ועוד כיון דבאונס יסורי גוף ל"צ ביטול בלב כמבואר ביו"ד שם י"ל כאן דלא מתדרי יש לבתו צער הגוף משום ביטול עונה כמבואר ברש"י פרק הזהב דף כ"א וטו"ז א"ע סימן ס"ט סק"ד ובמל"מ פ"ו מאישות וכה"ג כתב מג"א סימן קס"ט סק"א ועוד אפילו לא ביטל בלבו דיעבד ל"ח שבועה דהוי כנדרי אונסין ושגגות וכמ"ש בגליון רש"א ליו"ד סימן רל"ב סי"ב בשם מהר"ש הלוי חיו"ד ס"א ואף דכתב הטו"ז בא"ע סימן קס"ה גבי חליצה מועטת דמהני שבועה ליתן דמחויבת ליתן י"ל לשיטתו אזיל דכתב שם דקנין מועיל אבל ברשב"א הובא בב"ש סי' קס"ט ס"ק נ"ג מבואר דקנין ושטר ל"מ ול"ל משום חומר איסור שבועה נחמיר כאן כדעה דאב משום בכו ל"ח אנוס דז"א דעל היורשים אין איסור שבועה כמבואר בחו"מ סימן ר"ט ס"ד בהג"ה רק כאן באנו לומר מחמת השבועה שגמר בלבו ולא כיון להשטות וכמ"ש קצו"ח סימן פ"א סק"ד לזה שפיר אמרינן דיורשים י"ל קי"ל דזה חשוב אונס ול"ח שבועה כלל דל"ש בין נדר לשבועה כמבואר ביו"ד סימן רל"ב סי"ד עש"ך שם ואף דבא"ע סימן קי"ח סי"ז איתא דאם גיזם עליה לגרשה ומחלה כתובתה אין לה טענת אונס הא כתב שם הב"ש משום שלא היה לה בנים ובדין יכול לגרשה ועוד י"ל שלא יסתור להא דסימן ק"ה דמבואר במקור הדין בשו"ת רשב"א סי' תתפ"ג שנתקוננו עמה שתמחול לו מכתובתה לכן חשוב אונס משא"כ הך דסימן קי"ח לא ביקש שתמחול הכתובה רק האשה כדי לשחדו מחלה וחילוק זה מבואר במהרח"ש הובא בנתיבות סימן ר"ה ס"ב סק"ח אך מסיק התם דדוקא במתנה שהגיע ליד המקבל אבל בשטר על המתנה גם באנסו סתם וכדי לפייסו פסק ליתן לו מתנה ונתן לידו שטר ל"מ דלא גמר והקנה ואם כן ל"ד להך דסימן קי"ח במחילה דכבר הממון בידו ואם כן כ"ש בנ"ד דלא מסר השטר ליד המקבל רק לשליש שפיר יש טענת אונס וטענת השטאה כמו בחליצה מוטעת אף דאיתא התם דהשלישה לו מעות מהני הא מבואר במרדכי והובא בטו"ז סימן קס"ה סק"ג דדוקא במע"ש דקנה בהגיע לידו וכ"כ בהגהות י"א על חו"מ סימן רס"ד וגם כן יש טענה ליורשים חדא כיון שהשליש ע"ת הוי אסמכתא ועוד טענת משטה וטענת אונס ול"מ לא האודיתא ולא משום שכירות ואף אם יהא פלוגתא הבית בחזקת יורסים.

והשיב השואל דבשו"ת ראש יוסף כתב בספק דין אם חשוב מתנה באונס חשוב מוציא השטר מוחזק וראייתו מתוספת פחז"ה דף ל"ב ע"ב בד"ה אמאי שכתבו דמגו להוציא לא אמרינן רק להחזיק או אם יש לו שטר וזה בא לפסול ראייתו אז זה יכול לקיימו ע"י מגו עוד כתבו שם בסד"ה והלכתא אהא דהכותב דף פ"ה דאמר מגו די"ל להד"ם י"ל סיטראי אף דמגו להוציא לא אמרינן ה"ט דאיכא שטרא הרי דע"י שטר חשוב מוחזק את"ד והשבתי דמבואר בתשובת רשב"א סימן תתקע"ב להיפך בספק תרי ותרי שהוכחשו אי התנה להחזיר הקרקע כשיתן לו מעותיו דכיון דלוקח ירד בה מכבר ברשות מוכר אין מוציאין מידו הרי זולת זה ל"ח מוחזק מכח השטר לבד וכן מוכח מתשובת ריטב"א שבב"י חו"מ סימן מ"ו מחודש ל"ז וכן מוכח מתרי ותרי דנכסי דבר שטיא בפ"ב דכתובות דמוקמינן הקרקע בחזקת דבר שטיא ולא חלקו אם יש ללוקח שטר וסתמא הכי הוא וכך לי ספק שוטה כספק אנוס דזה וזה נותן בלא דעת שלימה וגם בב"ח חו"מ ס"ס ר"ה מבואר בפ"ד אי חשוב מתנה באונס מוקמינן בחזקת הנותן אף דיש למקבל שטר.

וראייתו של הרא"ש יוסף אינו מכיר דלדבריו דבעל השטר חשוב מוחזק ומספקא לא מפקינן מיניה אם כן מה צורך למגו בלא"ה כיון דאין אנו יודעין מי טוען האמת לא נוציא מבעל השטר אע"כ כונת תוספת או דמצרפין מגו לשטרא ותרוייהו מועילין להוציא או סברתם דע"י השטר ל"ח מוציא אלא דמ"מ יש לשכנגדו חזקת מרא קמא או בחוב חזקת פטור רק חזקה דמעיקרא אינו מבררת הספק רק גזה"כ כשיש לנו ספק ישאר על חזקתו דמעיקרא ולכן כשיש נגדה מגו דזהו סברא מברר הספק ועדיף מהחמ"ק דל"ח ספק ומ"מ היכא שכנגדו מוחזק ותפוס לא אלים מגו מרוב להוציא על ידו לכן כשיש שטר לבעל המגו מועיל המגו דלא חשוב להוציא דע"י השטר אם מחזיקין אותו לכשר לא חשוב כמוציא אבל זולת המנו נהי דלא ידעינן אי זה חשוב מוציא כיון שיש ספק אי כשר השטר מ"מ בין כך ובין כך יש לראשון חזקה דמעיקרא ומספק נשאר על חזקתו וכן בתרי ותרי או שאר ספק אף שיש לאחד שטר ואף דהא דסטראי יש חזקת חיוב ומ"מ צריך מגו ה"ט כיון דיש עדים שחוב אחר פרע רק הספק או היה חייב שני חובות ויש חזקת פטור.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה