תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קיג
ראובן לקח משקה משמעון למוכרו מעט מעט ושמעון כשלקח מעות או מהמשקה שאצל ראובן נתן פיתקאות לראובן וכשבאו לחשבון היה נחסר לראובן מדמי המשקה ואמר שמעון שמוחל לו ואחר זמן מצא ראובן פיתקא אחד מסך קרוב למה שנחסר לראובן ותבע ראובן דמי אותו פיתקא משמעון נראה פשוט דפטור שמעון דמחילה אינו חויב לשלם מכיסו רק מחל מה שחשב שנשאר ראובן חייב לו ואם עתה נודע דלא נשאר חייב לו אין כאן מחילה ואפילו ראובן עני והאומר ליתן לעני חייב משום נדר מ"מ כאן לא אמר ליתן רק שמוחל מה שנשאר חייב לו לפי דעתם אז ומה שלקח שמעון משקה מראובן על אותו פיתקא הלא ממשקה שלו לקח ולא נתחייב לראובן מעולם לשלם לו רק לנכות לו מהמשקה שמסר לראובן במדידה ואם ישאר לראובן מהמשקה יחזור לו ואם הפיתקא אינו מחמת המשקה של שמעון רק מחמת שהקיף לו ראובן סחורה אחרת צ"ע כיון דזה גובה וזה גובה הרי מה שהיה מגיע לשמעון מראובן נמחל לו וחוב שהיה לראובן אצל שמעון במקומו עומד ועיין קצו"ח סימן כ"ט סק"ב ונתיבות שם ובקצו"ח סימן ע"ב סכ"ז ס"ק כ"ז ובקצות סימן ע"ה סק"ה ובמשובב נתיבות שם.
וצ"ע אם שמעון יכול לומר עד כאן לא מחלתי לך אלא שלא ידעתי מזה שהייתי חייב לך ואתה עני ולא רציתי להיות לך כנושה אבל עתה שנודע שהייתי חייב לך כנגדו אדעתא דהכי לא מחלתי לך שאצטרך לפרעך מכיסי מה שאני חייב לך ועיין ברא"ש פרק שבועת הדיינין ס"ס י"ט בנתן לוה מעות למלוה בפני סהדי בסתם אין המלוה י"ל במתנה נתנם לי והשט"ח במקומו עומד דודאי לשם פרעון השטר נתנם דאדם יותר ברצון פורע חובותיו ממה שיתן שלו במתנה ועסמ"ע סימן נ"ח סקט"ו וש"ך שם ס"ק כ"ב דמתנה ל״ש שיתן כשחייב לו ולא יפרע חובו תחלה ואף דיש בזה פלוגתא כמבואר ברא"ש ובחו"מ שם מ"מ הא כאן שמעון מוחזק אלא די"ל כיון דמחל בפירש א"א לבטל המחילה רק באומדנא דמוכח וכאן דיש פלוגתא בסברא זאת עכ"פ אינה אומדנא דמוכח לומר מחילה בטעות היה וגם אפשר ידע שמעון מהפיתקא וכמבואר בטוח"מ סימן תנ"ד סל"ח דמה שטוען שלא ידע לא מהימנינן ליה ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכחא מלתא דבטעות הוא הויא מחילה והובא בסמ"ע סימן רמ"א סק"י ובפ"ת שם סק"ד ואם כן נהי כאן דשמעון מוחזק נאמן דלא ידע מ"מ לא מוכח מלתא ובריב"ש סימן קצ"ה הובא בטו"ז יו"ד סימן רי"ח סק"ב כתב דבנותן מתנה לחברו כל שלשון המתנה כולל הולכים אחריו ואין הולכים בזה אחר אומדנא דמוכח אא"כ באומדנא כי האי דמי שהלך בנו למדה"י שבחו"מ סימן רמ"ו ס"א עוד ראיה מהא דפא"נ דף ס"ה ע"א ההוא מאן דמסיק תריסר זוזי דריבותא מחבריה ואוגר מהלוה חצר דמתגר בעשרה בי"ב חייב להחזיר ללוה י"ב עיי"ש ולא י"ל וויתרתי משום שלא ידעתי שאתחייב לשלם מכיסי.