תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קה
ראובן לקח סחורה משמעון בנאמנות ריוח עשרה למאה ואח"כ טוען ראובן שנולד לו ריעותא בנאמנות שמעון ורוצה שישבע שמעון אם באמת חישב לו שאלה זאת הוא בהש"מ חחו"מ סק"ג והשיב דיכול להשביעו כיון דאתרע בנאמנותו עיי"ש ונ"ל דדוקא במברר דאתרע בנאמנותו דהא כיון דלקח ממנו הסחורה על נאמנות ונתן לו המעות או שט"ח הרי הימניה ודוקא נמצא כפרן ע"י עדים בטל הנאמנות כדאיתא בחו"מ סימן ע"א סי"ג ואפילו לא פרשו בנאמנות רק קנה ממנו בריוח עשרה למאה וחישב המוכר דעולה דמי הסחורה כו"כ ופרע לו הלוקח או נתן לו שט"ח על הסך הרי הימניה וגם זאת דוקא במברר דאתרע נאמנותו טרם שלקח הימינו או באותו פעם דאל"כ נימא השתא הוא דאתרע כדאיתא בחו"מ סימן ל"ד פכ"ג בהג"ה ואם לקח בהקפה בלא שט"ח מהימן הלוקח במגו דפרעתיך לומר שנולד לו ריעותא על הנאמנות של מוכר ונודע לו אחר המכירה שבשעת מכירה לא הוה אינש מהימנא ואם כבר פרע לו המקצת וטוען שחושדו על כל מה שנשאר חייב לו הוי כא"י אם נתחייבתי כלל וישבע הלוקח שנודע לו דכבר אתרע נאמנות המוכר כנלע"ד אח"כ ראיתי בחס"ל חחו"מ סי"א דאחד תבע לחברו סך מסוים חצי בשטר וחצי בע"פ והנתבע משיב שסך זה מגיע עפ"י חשבונות רבים מהמסחרים שעברו ביניהם מזמן רב ועתה נתברר לו בחשבון האחרון שהיה ביניהם טעות באיזה סך ובודאי בזדון הטעהו ע"כ חושדו שבחשבונות שכבר אבד זכרם הטעהו ומסיק דגם אם אמר הנתבע שהוא לא השגיח על החשבון רק סמך תמיד על כאמנותיה דחבריה מ"מ הואיל ונסתלק מלפניו בתורת חיוב הרי הימניה בכל מה דאמר וע"י מה שאתרע כעת לא אתרע למפרע ואף אם נתוודע לו דלמפרע רצה להטעותו בחשבון לא אתרע נאמנותו על השאר דהא כתבו הראשונים בכתובות דל"ו בהעידו עליו עדים שמהדר לזייף שטר בסך זה כל שטרותיו בסך אחר כשרים ודי"ל שמא סמ"י י"ל עליו בסך זה כ"ז דלא הוחזק כפרן בעדים עיי"ש עוד בסימן י"ב ראיה מחו"מ סי' פ"ד דאאפת"ז ואף בפוגם שטרו א"צ התובע לישבע דמה דחזינן דאתרע החזקה אתרע ותו לא עיי"ש ול"נ דל"ד דבשלמא לזייף דל"ש כלל וכן חזקה דא"א פורע תו"ז לא מוציאין מן הרוב ומן החזקה רק מה דאתרע אמרינן דזה אתרמי ואידך נשאר על חזקתו ורובו משא"כ כאן דזה כל אדם מישראל אינו נאמן בדבר שנוגע לעצמו נמצא זה הנתבע האמינו יותר מרובא דעלמא ומשום שהחזיקו לאיש אמונה ביותר איך עתה שנודע לו שמכבר רצה להטעותו בחשבון כחייבהו לנתבע להוציא מידו לומר דהיה מאמינו אף אם היה נודע לו פסלו בדבר אחד וראיה לזה ממ"ש בשו"ת הגאון בעל התניא ס"ט לענין שו"ב המשיג גבול אף דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת וכ"ש מאיסור קל לחמיר זהו כששוחט לעצמו דוקא אבל הממונה לשחוט לאחרים דלא די בחזקת כשרות דכל ישראל אלא שיודעים בו שהוא אדם כשר וכיון דמשיג גבול הרי אינו אדם כשר ואינו ירא את ד' ודאי רק שבדבר שלא נחשד בו מוקמינן לו בחזקת כשרות דכל ישראל אבל לא נקרא אדם כשר וי"ש את"ד וכה"ג כתב בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סימן י"ד סוף סק"ב ובל"ז נהי דקיבל חשבון חברו והימניה כיון דלא היה בשעת מתן מעות ולא קנו מידו יוכל לחזור בלא שום נועם כמבואר בחו"מ סימן ע"א והנה מה שכתבתי דבמע"פ די"ל מגו דפרעתי נאמן לומר שנולד לו ריעותא בנאמנות המוכר אף דהש"ך בחו"מ סי' ע"א ס"א סק"ד ס"ל דמגו שאינו על עיקר הנאמנות לא מהני אפילו רק בנאמנות סתם הא הסמ"ע וב"ח וטו"ז ס"ל דמועיל מגו אם לא האמינו בפירוש כבי תרי והתומים שם כתב דתליא במחלוקת והממע"ה עיי"ש ועוד גם הש"ך שם כתב משום דהאמינו אנן סהדי דלא פרעו לכן אינו נאמן לומר פרעתיך אפילו יש לו מגו וזה לא שייך כאן.