אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן צב

סימן צא

ששאלת באחד היושב בכפר שלח בי"ג ניסן לעיר חביות שישלחו לו יי"ש בהקפה והלך השליח ומלאו החביות יי"ש והניחו השליח וקודם חצות ע"פ הביא איש אחר היי"ש בלתי ידיעת הקונה ומסרו להערל שקנה החמץ והחדר מהמשלח בשט"מ ונכתב בו שהחמץ שא"י לו יהא נתון לו אג"ק וכשנודע להמשלח בא מבוהל ואמר להערל שנותן לו החביות יי"ש במתנה. אי כליו של לוקח קונה ברשות מוכר כבר נקנה היי"ש להמשלח ביום י"ג ונכלל בהשטר מכירה שעשה עם הערל אבל א"ל קנהו ודאי שליח שלא מדעתו לא קנה לו דאיסורא לא ניחא לו לקנות ומה דבחפזו אמר להערל שנותנו לו במתנה אינו גילוי דעת דודאי מתרצה עתה לקנותו רק עשה כן מיראתו שמא היי"ש שלו בע"כ ואנן לא ידעינן איהו איך ידע ואנן סהדי על זה אלא די"ל ממ"נ אם כיליו של לוקח קונה ברשות מוכר כבר נקנה להערל מכת המשלח וכמ"ש ואם לא קנה המשלח מ"מ היי"ש ברשות הערל וכיון שהוא איסור הנאה ואינו ברשות שום ישראל הוי כהפקר וקנהו הגוי מהפקר ע"י חצרו שלא מדעתו אף דלא נתכוין לזכות מהפקר וכיון דלרוב פוסקים בע"פ ליכא ב"י עמג"א ריש סימן תמ"ג לא עבר בעל היי"ש על ב"י ואין לאסרו אחה"פ מה תאמר דהכלי מפסיק בין היי"ש לחצרו דלא בטל הכלי לרשות א"כ כליו של לוקח המשלח קנה היי"ש למשלח בי"ג ונקנה להערל אג"ק ע"י השט"מ עיין סימן ר' חו"מ שם סעיף גד"ה ובסמ"ע שם סק"ט דעת רא"ש וטור וכן הוא בפירשב"ם בב"ב דף פ"ו דזה תלוי בזה רק לרי"ף ורמב"ם תרווייהו צריכי כלי ורשות א"כ המשלח לא קנה והערל לא קנה היי"ש מהפקר דהחביות אינו חמץ ואינו הפקר ומפסיק בין היי"ש לרשות ויש לומר בשלמא כלי של מוכר מעכב על הלוקח מלקנות בחצרו דלא חשוב יצא מרשותו לגמרי דאגיד גביה ע"י הכלי וכן כליו של לוקח לא קנה ברשות מוכר כיון דמונח ברשות מוכר אגיד קצת גביה אבל כאן הכלי של המשלח והיי"ש של ישראל אחר מונח בו ברשות הערל אפשר שאינו מעכב כלי של אחר על הערל מלקנות ע"י רשותו מבעל היי"ש שאין הכלי שלו ועיינתי בנתיבות סימן ר' ס"ד באמצע ד"ה אמנם שכתב ואין להקשות כיון דגם לכלי יש קנין וכו' דזה אינו וכו' עיי"ש דדבריו אינם מוכרחים לרי"ף ורמב"ם דבאמת כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה י״ל מה"ט דאגיד עדיין גבי מוכר ואף דכלי אינו קונה במקום שאין לו רשות להניח שאני כשצריך לקנות מה שלא היה שלו ממה שהיה שלו מעיקרא בתפיסה מועטת נשאר ברשותו כמ"ש תוספת בב"מ פא"נ דף עין ע"ב בד"ה ואי לא משכח עיי"ש והא דבא"ח סימן ת"ם ס"ד מפקיד חמצו אצל גוי עובר עליו המפקיד ולמה לא קנהו הגוי בע"פ מהפקר די"ל משום דנפקד השאיל מקום החמץ למפקיד הוי רשות המפקיד כמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים לדעת הר"י וכ"כ רשב"ם בפרק הספינה דף פ"ה והובא בטו"ז לחו"מ סימן קפ"ט אך מהרי"ט חולק על הטו"ז ועיין קצו"ח סימן קפ"ט ונה"מ בסוף הפתיחה לסימן ריש ומ"מ עכ"פ צדדים יש לכן כיון דיש צדדים להקל והבית מאיר בא"ח סימן תמ"ח דעתו להקל ביי"ש לכן יש להתיר בהנאה ע"י ביטול ברוב היתר למכור לערלים לשתות מעט מעט ויותר מזה איני מכניס עצמו להקל כיון דבזה יצא מהפס"מ ויש בזה פשיעות שהמתין עד אחר הפסח ולא ביערו בע"פ דהערל לא היה מעכב עליו דאפילו אינו של המשלח מ"מ הו"ל לבערו שלא יעבור בעל היי"ש עיין תמ"ג ס"ב ואזי היה חשש איסור תורה ומה שכתבתי דאיסור הנאה הוא הפקר ולית לו בעלים כ"ד הראב"ד שבריטב"א פרק לולב תגזול דף ל"ה וכ"כ הנו"ב חא"ח סט"ו וסי"ט אבל דעת הריטב"א בסוכות שם דאיסור הנאה הוי של בעלים ועיין קצו"ח סימן ת"פ ובאב"מ סימן כ"ח סקנ"ו שהביא ראיה מדכתב הרמב"ם הקונה חמץ בפסח לוקה דעובר על ב"י וריב"ש הביא בסימן ת"א ראיה מדאמרינן בע"ז דאגבהה קניא הרי דיש זכיה באיסורי הנאה עיי"ש ולע"ד נראה לחלק דכל איסורי הנאה בעצם ראוי ליהנות בו אלא דאסור ליהנות בו לכן ממילא אינו שוה כלום לבעלים והוי הפקר אך אם מתכוין ליהנות ממנו ואינו חושש לאיסורו הרי שוה אצלו ממון ושייך בו זכיה ואינו הפקר.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה