אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן פח

סימן פז

כתב בשו"מ תליתאה ח"א סימן קל"ז עמ"ש המרדכי בהגוזל קמא סימן קכ"ב ותשובת מיימוני למשפטים סימן כ"ט שמלוה על עסקא אם לקח המקבל המעות לצרכו אסור עד שיזכה לו מעות אחרות להעסקא ופירש הגאון בעל התניא בש"ע שלו דכל שפרע חובו הוי כלקח מעות לצרכו ואני אומר דאין בדבריו ממש דהמרדכי מיירי בנתן לו מעות להתעסק והוה מחצה מלוה ומחצה פקדון ואסור לקחת לעצמו מעות שלא ע"ז נתן לו המעות אבל כאן מתחלה נתן לו לפרעון חובו רק שהעסקא הוא במה שיוכל לחיות מביתו או שלא יצטרך למוכרו בזול וגם שנשארו לו מעות אחרות שיוכל להתעסק בו ואם כן המעות אחרות קבל בעסקא אבל זה המעות מתחלה הרשם שיפרע חובו והרי מבואר בתשובת מיימוני שם שאם מתחלה הרשה לו לקחת בחובו רשאי ומחויב לתת שכר וכאן עדיף טפי שהרי מתחלה הלוה בשביל זה עכ"ל ושארי ליה מריה דאדרבה מבואר בשו"ת מיימוני ובמרדכי שם דהרשהו שאם יצטרך המקבל להמציא המעות לצרכו יחזור בקרוב אחרות ויזכה אותן למפקיד ע"י אחר שאם לא היו המעות בעין או בחובות או בסחורה האיך יתן רבית על מה שהוציא הרי משלו נותן ואם לא לקח רשות להוציא כשיצטרך ולהחזירם הרי שלח ידו בפקדון והרי הן מלוה עליו ואינו בחזקת בעלים ואם כן רבית הוא עכ"ל מבואר כשהתנה שיהא רשאי להוציא המעות לצרכו צריך לזכות למפקיד אחרות תחתיהן ובלא זיכוי לא מועיל ואם לא הרשהו אפילו זיכוי לא מועיל וכמ"ש התניא ומ"ש השו"מ שהעסקא במה שיוכל לחיות מביתו או שלא יצטרך למכרו בזול וגם שנשאר לו מעות אחרות שיוכל להתעסק בו ואם כן המעות אחרות קבל בעסקא עכ"ל אינו מובן כלל דבמה זכה הנותן במעות אחרות של מקבל שלא ע"י זיכוי וכן ביתו הא לא הקנהו לו וכל היתר העסקא דלוקח חצי ריוח מפלגא פקדון דהמעות של מפקיד אבל כאן שנוטל משל מקבל מה שמרויח במעות עצמו או בביתו הוי רבית אגר הלואה שהלוהו להוציא לפרוע חוב ולפמ"ש נתיבות בסימן קע"ו ס"א דאם אמר לו המלוה שיקנה איזה סחורה שירצה וקנה סחורה לשם שותפות נקנה הסחורה למלוה אף דמעות המלוה הוציא לצורכו ה"כ היה אפשר לעשות על אופן זה שירשהו לפרוע חובו במעות שנותן לו ולפרש שכשיבא מעות ליד הלוה ויתעסק בהן יהא העסק מתחלה לשם שותפות ונעשה שלוחו ואזי פקע חוב המלוה כי סחורה שקנה הוא בפרעון המלוה שלו ודברי הנתיבות נראין אבל קשה למה הצריכו בשו"ת מיימוני ומרדכי שיזכה לו מעות אחרים ע"י אחר בלא זיכוי אחר נמי כשיקח איזה סחורה לשום שותפות מיד זוכה הנותן בתורת שליחות וצ"ל דבשלמא הנתיבות מיירי שאומר המלוה ללוה מעות שהלויתי לך יהיו בידך מעכשיו למחצית שכר והיינו שיש עתה מעות בעין ביד הלוה ויכול לעשותו שליח עליהם אבל במרדכי ומיימני שהתנאי על מעות שעדיין לא בא ליד הלוה לא מצי לעשותו שליח עליהם וכמ"ש תוספת בנזיר וכן הוא ביבמות פרק ר"ג דף נ"ב ריש ע"ב ובתוספת שם דף י"ב בד"ה מ"ט דלא מצי משוי שליח על דשלב"ל ואף דכתב הנתיבות דהוי כשליח דאמר לו המשלח זיל זבין לי שזכה המשלח כמבואר בש"ך סימן קפ"ג סק"ב ושם כתב הנתיבות הטעם באמר לו זבין לי במעותיך דתכף שנתן לחברו המעות על פיו נתחייב לו המעות דהוי כאומר תן מעות לפלוני ואתחייב לך דהא הכא הוציא גם כן המעות על פיו ומש"ה כמאן דאוזפינהו דמי עכ"ל מ"מ ערב גם כן משום שליחות מתחייב וכמ"ש רשב"ם פג"פ דף קע"ג ע"ב וכ"כ קצו"ח ושע"מ בסימן קכ"ט והנתיבות שחולק שם אין בכחו לחלוק על רשב"ם ובמשובב נתיבות דחה דבריו עיי"ש ובמשפט שלום סימן קע"ו שם כתב דלפמ"ש הטו"ז בר"ס קפ"ג דדוקא בסחורה ידיעה נקרא רמאי וכן לדעת הש"ך והב"ח דצריך דוקא מעמד גמור אין ראיה לנשתתפו סתם והמוחזק י"ל קי"ל עיי"ש א"כ ה"נ אפילו אמר לו קנה במעותיך סחורה סתם ונהא שותפין הוי ספ"ד כ"ש בלא אמר כלל קנה סחורה ויהא לשותפות דגם הנתיבות לא אמר להתיר דהא בנידון השו"מ אמר המלוה רק שנותן לו המעות שיתן לו רווחים עפ"י היתר עסקא סתמא כונתו כשאר הת"ע שהמעות שנותן לו מזה יתן לו רווחים ואינם יודעים כלל אופן ההיתר שעושהו שליח על מעות אחר שיבא לידו שיקנה בהם סחורה לשותפות ואיך יעשה שליח ויקנה המעות שלו למלוה בלא כונה וידיעה כלל ואפילו אמר בפירש שיקנה לצורך שותפות או ת"ל דהוי כאמר כן מ"מ עכ"פ צ"ל דמה שקונה במעותיו הוי המלוה שותף בו וכשיש בו פסידא החצי הפסד למלוה וכמבואר להדיא בנתיבות ריש סימן קע"ו ואיך כתב השו"מ הנ"ל לדחות דברי השואל שכתב כיון שהעלה השט"ח בערכאות על הקרן וכשיהא הפסד בקרן יוכל לתבוע לו שוב אסור לקחת רבית ודחה השו"מ כיון דסלק במעות זה חוב נשאר לו הקרן בטוח בלי הפסד ולמה לא יתן לו רווחים מה שזה יוכל להרויח בזה שנשאר לו מעות אחרות אבל בקרן שנתן אין בו שום הפסד וז"ב ופשוט עכ"ל והוא תימא דאם תכף אין הפסד הוי קרוב לשכר ורחוק מהפסד דאסרו חכז"ל כמבואר בפא"נ כ"פ וממה יתן רווחים על מלוה שכל אחריותו על הלוה וע"כ ממה שירויח במעות אחרות א"כ עכצ"ל דעסק שעושה במעות אחרות הוי חצי אחריות על המלוה ואסור לכתוב הקרן בלשון מלוה.

ולכאורה יל"ד עמ"ש המרדכי בשו"ת מיימום דכשמוציא המעות לצורכו ומחזיר אחרות צריך לזכותם למפקיד ע"י אחר דהא מבואר ברמ"א יו"ד ס"ס קס"ז דיכול להלות מעות ע"ת שיהא תחלה כל העסק לצורך הלוה ואח"כ לצורך המלוה ולמה לא הצריך לזכות ע"י אחר כשמתחיל לעסוק למלוה אבל ל"ק דגם כשעוסק הלוה לעצמו מ"מ אסור למשתי ביה שכרא ואינו נעשה מטלטלין אצל בניו דתמיד המעות ותמורתן של המלוה רק אחריות על הלוה משא"כ במרדכי דמוציאין לגמרי ומ"מ צ"ע דתינח לדעת מהר"ח א"ז שהבאתי בחידושי לחו"מ סימן ס"ז ס"ג דגם פלגא מלוה אינו משמט דהוי כפקדון וכ"ד רדב"ז שהביא בתומים שם אבל לדעת מהר"ם וש"ע שם דמשמט א"כ חשוב ממש מלוה יהא צריך לזכות ע"י אחר ובאמת בשו"ת מיימוני לספר משפטים סנ"ב כתב מהר"ם דמותר ליתן מעות ע"מ שיתעסק תחלה לצורך נותן ואח"כ לצורכי וי"ל דוקא נקט דאפכא לא דכיון שנעשה מלוה א"א שיהא אח"כ פקדון בלא זיכוי רק ב"י בסימן קפ"ז כתב ה"ה אפכא ובש"ע השמיטו רק רמ"א כתבו ולע"ד למהר"ם וש"ע חו"מ סימן ס"ז דפלגא מלוה משמט ע"כ דוקא תחלה יתעסק לצורך מלוה שו"ר בחוו"ד סימן קס"ז נתקשה בזה ותירץ דמפשירין בעד חצי ריוח המגיע לו שנה ראשונה ונוטלו לוה יתן כל הריוח למלוה בשניה עיי"ש וקשה הא לפמ"ש בנתיבות סימן קע"ו ס"א ובחוו"ד סימן קע"ז ס"ה א"צ לזה דהוי כאומר קנה סחורה בשבילי במעותיך ועכצ"ל כמ"ש דלא מצי משוי שליח רק על מעות שיש בעין עתה ונלע"ד דעת ב"י ורמ"א כיון דמתנה בפירש כשנותן המעות שלאחר שנה יעסוק לצורכו אינו מוציא כלל מרשותו המעות ותמורתן רק לענין ריוח והפסד לא גופן דבעין יפה משייר לנפשו באופן המועיל כמבואר בב"ב דף קמ"ח ובחו"מ ר"ט ס"ז ורי"ב ס"ג.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה