תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן סז
שאלה בני עיר רוצים ליסד ה"ק ולתקן תקנות בזה אם צריכים להודיע לכל בני עיר ואם המיעוט יכולים למחות בהתייסדות הח"ק או באיזה תקנות ואם אותם שמקום בית הקברות שלהם הכל תלוי בהם ואם מלוי ברבית בלא הת"ע ומי שעבדיהם עושים מלאכתם בשבת וכן מי שפורש מהצבור מלסייעם בצורכי בית המדרש רוצים להכנס בהחבורה אם מחויבין לקבלם ועיין במג"א סימן קנ"ג סקמ"א ובשו"ת אמרי אש סימן קט"ז בחיו"ד ומשם בארה שאם לא יחזקו בהמצוה בפניהם לא יהא להם חזקה מלמחות אח"כ בכל מי שירצה להתעסק באותו מצוה ולכן צריכין להודיע לכל בני העיר יום המוגבל להתוועד לצורך זה ומי שלא יבא אבד דעתו ועפ"י הרוב מהבאים יקום ואין המיעוט יכולים למחות כמבואר ביו"ד סימן רכ"ח סל"ד ובבאה"ט חו"מ סימן רל"א ס"ק כ"ז.
ואותם שומקים הקברות שלהם אם כבר נדבו לצורך כל בני העיר מקים מסויים הוי נדר וא"י לחזור ואם לא נדבו מקום מסויים הקרקע שלהם אבל לזכות בהמצוה התעסקות אין להם זכות ודעה יותר משאר בני העיר וכל הרוצה להכנס בהח"ק יכנס זולת המלוי ברבית דפסולים מה"ת והמחללים שבת ע"י עבדיהם פסולין מדרבנן כמבואר בחו"מ סימן ל"ד ס"ג ומבואר שם ס"ס ל"ז טובי הקהל הממונים לעסוק בצורכי רבים או יחידים הרי הן כדיינין ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה וה"נ בעלי חבורה ממונים לערוך יורשי הנפטרים כמה יתן ואיזה מקום ראוי להנפטר וכדומה וגם הפורש מלסייע מדינא נכופו כמבואר בחו"מ ריש סימן קס"ג אלא דמשום דד"מ אין בידים אבל עכ"פ מה שאינו נגד דד"מ צריכין לרדותו וכן לכל עבריין דכל ישראל ערבים ונקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבין אא"כ יודעין עם מי יושבין וכזהרכו מה"ת אל תשת ידך עם רשע ומ"ש דאם נדבו מקום מסויים הוי נדר עיין בפ"ת ליו"ד סימן שס"ח סק"א בדפוס ווילנא מה שהביא מח"ס סימן של"ה דהוקצה למצותו ועוד דהפקר לעניים ולעשירים הוא כנדר כדאיתא בפ"ק דנדרים דף זיין ע"א ובחו"מ סימן רע"ג ס"ב.
ב
ששאל בנשטתית הנה במשלש כתובה דמ"מ חייב ליתן לה דירה ושומר ומזונות ואזי מתירין לו מ"ר לישא אחרת הנה אם יש חבורה מחזיקים בית החולים ורוצים ליקחה לבית החולים לזונה ולשמרה ומבטיחים להחזיקה שם עד שתשתפה סגי בזה דהרי מבואר בפרק הזהב דף מ"ט דבמתנה מועטת אסור לחזור וכתב בהגמ"ר בפ' האומנין דאם רבים או טובי העיר אמרו ליתן מתנה אין יכולים לחזור דלגבי רבים חשוב מתנה מועטת וכ"כ בחו"מ סימן ר"ד ס"ט ואיתא בפרק הזהב שם ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומה מעשר על מקום אחר כיון דלא מצי מיהדר ביה לא חיישינן שיאכל טבלים עיי"ש הרי באיסור דאורייתא נמי סמכינן על זה כיון דהוה מתנה מועטת ואם כן ברבים דגם מתנה מרובה הוי מתנה מועטת יש לסמוך על זה ויותר יש לסמוך על זה מלסמוך על זה שיתן הבעל שט"ח לבטחון כי מי יודע מה יולד יום דאפשר ילך הבעל למרחקים או יבריח נכסיו או יהא דחיקא לו שעתא דכ"ז לא שייך בציבור דגמירי דלא מיענו והן רבים עתה.