אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נה

סימן נד

מה ששאל על מ"ש בד"ח ח"ב חיו"ד סימן ק"ז שפסק על בכור שנמכרה אמו בכסף ות"כ לשחוט אותו שלדברי התוספת אין שום חיוב בזה"ז בשוחט בחוץ ורק מדרבנן וספק דרבנן מותר ולא חיישינן שיאמרו מותר לשחוט קדשים בחוץ שיאמרו שסמכו על המכירה ולכן נשחט כדין אבל אם נימא שצריך מום אם כן ידעו שהוא הקדש ויאמרו שמותר להטיל מום בקדשים ע"י גוי ובסימן ק"ח שם ביאר דבריו גם בשחיטה אין להתיר לאוכלו דשמא אין כסף קונה בנכרי והבשר צריך קבורה רק מותר לשחוט ולקבור עיי"ש ושאל א"כ הדר החשש כיון דחזי דיקברנו הרי בכור הוא ויאמרו מותר לשחוט קדשים בחוץ ולע"ד י"ל דבזבחים דף ק"ח איתא המעלה קדשים בחוץ להדיוט פטור דכתיב לד' והשוחט בחוץ חייב אף דנמי כתב לא הביאו להקריב לד' משום דכתיב דם יחשב לאיש ריבה כששחט לאכילת איש עיי"ש א"ר שוחט ע"ד לקוברו דאינו לד' להקריב ולא לאכילת איש אין לנו לימוד לאסור מה"ת אבל מ"מ א"א להתירו לגמרי דהרואה שוחט קדשים בחוץ לא יעלה ע"ד דשוחט לקוברו דסתמא לאכילה שוחטין אבל בנידון הד"ח בשעת שחיטה אין חשש דיאמרו דסומך על המכירה רק כשיראהו קובר יתברר לו דלא סמך על המכירה ואז הוכיח סופו על תחלתו דשחטו כדי לקוברו ולא עשה איסור.

ועוד לפמ"ש הרמב"ם בסוף מעשה קרבנות דשוחט בזה"ז קדשים בחוץ והעלה בחוץ חייב וכתב שם המל"מ דחדא מלתא הוא והיינו דאינו חייב בזה"ז רק אם שחט והעלה בחוץ ואם כן כששחט לקבורה ליכא חיוב רק א"א להתיר דמאן דחזי לא ידע דשוחט לקבורה ויסבור כיון דקדשים הוא סתמן להקרבה אבל כיון דליכא חשש בשעת שחיטה די"ל דסומך על המכירה רק בשעה שקובר אזי יוכיח סופו על תחלתו שלא שחט להעלותו ונראה דיש ראיה לרמב"ם ממה דאר"י בזבחים ק"ז ע"ב המעלה בזה"ז חייב והקשו תוספת למה לא אמר השוחט ולרמב"ם כיון דלא חייב שוחט רק אם העלה נקט המעלה ועוד דבע"ז דף י״ג ע"ב פריך וכשחטיה מישחט וכתבו תוספת דמיירי בקדשי מזבח דבזה"ז ליכא משום שחוטי חוץ וקשה מהך דהמעלה בזה"ז ע"כ שוחט לחוד אינו חייב וצ"ע עוד דבע"ז שם תניא אין מקדישין בזה"ז ואם הקדיש בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו איזהו עיקור נועל דלת בפניה ומתה מאליה ונשחטיה מישחט אתי לידי תקלה פרש"י לאוכלה וכתבו תוספת משום דבזה"ז אין חייב שוחט חוץ וא"כ אין איסור רק משום תקלה כדמשני ולא מהני שיקברנה אלא דתוספת שם כתבו די"ל דמיירי בבדק הבית וי"ל עוד דבעלמא ודאי אסור מדרבנן לשחוט קדשים בחוץ רק הכא דמשום חשש תקלה אמר דנועל דלת בפניה ומתה דיש צב"ח טובא מוטב יתירו רבנן שישחטנה ומ"מ י"ל דאיסור שחוטי חוץ בזה"ז אינו משום תקלה כשדעתו לקוברו מיד בזמן מועט אין לחוש לתקלה כמו התם בפירות דיניחם שירקבו רק מה דמשני אתי לידי תקלה היינו רבנן א"א להו לתקן דבר שאפשר לבא לידי תקלה אפילו על צד המיעוט אף כשעשה אדם מעצמו אין איסור והתם נמי אין לגזור עליו שישחוט כיון דיש חשש תקלה על צד המיעוט ע"כ הוכרחו לגזור לנעול דלת בפניה ולא לגזור לעשות מעשה אשר אותו מעשה יביא תקלה ע"י שחיטתו משא"כ בפירות ירקבו ולא חששו לתקלה בזמן מיעוט כיון דאינו עושה מעשה לסבב על ידה חשש תקלה יותר מכפי שהיה עד עתה.

אמנם י"ל דבאמת בשוחט ע"ד לקברו אין חשש תקלה כמו בפירות דירקבו רק אסרו חכמים לשחוט דמאן דחזי לא ידע דיקברנו ואתי למשרי שחיטה לבד ואם כן כאן דבשעת שחיטה יסבור דסומך על המכירה אין חשש רק כשיראנו קובר והרי אז ידע דע"ד כן שחטו ואין חשש.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה