תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן נ
ראובן ושמעון היה להם מין סחורה אחת למכור וכדי שלא יקלקלו זה לזה עשו ביניהם חיוב באופן המועיל שלא ימכרו שניהם במקום אחד וכתבו ראובן ימכור עד צבת ושמעון ימכור מן צבת והלאה ועתה דנין למי שייך צבת הנה בשטרות ונדרים קי"ל עד ולא עד בכלל כדאיתא בחו"מ סי' מ"ג סכ"ז וביו"ד סימן ר"כ סי"א.
אך מן צבת והלאה לכאורה אין צבת בכלל וכדאיתא בערכין דף י"ח מבן ששים שנה ומעלה שנת ששים כלמטה אך בפ"ק דפסחים דף זיין משש שעות ולמעלה פרש"י מתחלת שש ור"ת פירש מסוף שש ובמשנה ריש גיטין מרקם למזרח ורקם כמזרח משמע דלולא שפירש להדיא ה"א דאין רקם בכלל אך יסבול גם כן לפרש דרקם בכלל ואם כן כאן דאמר עד צבת דעד ולא עד בכלל מפרשינן מן צבת והלאה דצבת שייך ג"כ לשמעון אבל לולא תיבת עד נוטה יותר דצבת שייך לראובן ומצאתי במג״ש בפסחים שם דהקשה שם אפרש"י מערכין דמבן ששים ומעלה שנת ששים כלמטה וחילק בין ומעלה דהוא חד עם ששים דהיינו יותר מששים משא"כ ולמעלה הוי דבר אחר וע"כ משש ולמעלה יש לפרש תרי פירושים או מתחלת ששית או אחר ששית והכריח רש"י לפרשו מתחלת ששית דאל"כ מה קמ"ל עיי"ש ואם כן י"ל דלא קשה עליו מהך דגיטין דלולא שפירש דרקם כמזרח היה לנו ספק אם רקם כמזרח או לאו משום דיש לפרשו כן וכן.
וספ"ק דדמאי מ"ג מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי ומפרש בירושלמי דכזיב עצמו נמי פטור וכן הוא ברמב"ם פ"ג ממעשר ה"ג לפ"ז ה"נ צבת נמי כלהלן ויל"ד למה בריש גיטין מפרש התנא ורקם כמזרח ובדמאי לא יפרש דכזיב כלהלן וצ"ל משום דים לפרש לקולא ולחומרא ממילא נפרש לקולא בדמאי דרבנן וצ"ע בלשון הברטנורה שכתב כזיב הוא סוף המקום שכבשו עולי בבל משמע דגם כזיב כבשו עולי בבל:
ב
בכריתות ל"ב ע"ב אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכתבו ת"י שם מכאן דן ר' הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באו אח"ז לפני ב"ד להעיד עכ"ל וק"ל דא"כ מזימין שאמרו עמנו הייתם איך נאמנים דהא לא ידעו כלל אם יצטרכו להעיד ועוד קשה מכאן על המבואר בחו"מ סימן ל"ו דגם בלא נתכונו להעיד כשרים לעדות וכבר נתקשו בזה האחרונים ולע"ד אין ראיה מכאן חדא דשאני עד אחר דכשלא נתכוין להעיד יש לחוש שיעיד בדדמי משא"כ בשנים אין לחוש שיעידו בדדמי ועיין ברא"ש ביבמות דף קט"ו ע"ב סימן ג' ועוד בשלמא כשמעיד מסתמא מדייק ויודע בבירור דאל"כ היה אומר דא"י בבירור ועיין תוספת בפרק כל הנשבעין מ"ה ע"ב בד"ה מתוך משא"כ הך דכריתות שבאמת אומר לא ידעתי י"ל משום דלא נתכוין להעיד א"י בבירור אף שהייתי אצל המעשה.