תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן מח
שאלה עכו"ם היה לו יער עצים סמוך ליער של ישראל וקצצו פועלי ישראל עצים מן יער של העכו"ם הסמוך למיצר ומכר העכו"ם היער לישראל אחר וכתב בשטר מכירה שמוכר לו גם העצים שקצצו על המיצר ועתה תובע הקונה מן ישראל ראשון שבאו לידו העצים נ"ל די"ל לאו בע"ד דידי את כיון דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו דגזל אינו ברשות נגזל כדאיתא במרובה וה"ה דא"י למוכרו ואי דבדיניהם יבול למכור הא בחו"מ סימן קנ"ד סח"י איתא פלוגתא אי למעליותא אמרינן הבא מכח עכו"ם הוא כעכו"ם והוי ספ"ד וכמ"ש בתומים סימן ס"ו סכ"ה וטעם שכתב הנתיבות בסי' ס"ו משום דנתחייב לוה בשט"ח לעכו"ם כל זכותו שיש לו בדד"מ לא שייך כאן וגם אם נתן העכו"ם כח הרשאה לישראל נראה דל"מ אף דמהני הרשאה גם על פקדון דכפריה כדאיתא בחו"מ סימן קכ"ג ס"א היינו מן התקנה ותקנתא לעכו"ם לא עבדינן כדאיתא בב"ק דף צ"ו ואף דעכשיו שייך לישראל הקונה הוי בעיא ולא מפקינן וכדאיתא בחו"מ סימן שס"ב סה"ו ועוד דגם ממון העכו"ם אינו דא"צ להחזיר רק מכח קדוש השם כדאיתא בא"ע סימן כ"ח ס"א בהג"ה ועיין נתיבות ר"ס שמ"ח ואם כן כ"ז שלא החזיר אין לעכו"ם שום זכות בו וכ"ש כאן דאפילו יחזור לישראל זה לא יתקדש השם דלא יבא עוד ליד העכו"ם וכבר הוכרח ליתנו לישראל בחצי שויו וכ"ש כשאין עדים על שבאו העצים ליד ישראל ובדיניהם אין מטילין שבועה דאומרים דחשוד לגנוב חשוד על השבועה ואולו היה לעכו"ם זכות בדיניהם לא היה שותק והיה תובע כבר בדיניהם ועוד אפשר דגם עכו"ם המוכר לא היה שלו כדאיתא ר"פ לולב הגזול סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת והובא בא"ח סימן תרמ"ט ס"א בהג"ה וצ"ע בזה לפימ"ש בחו"מ סימן קמ"ט סט"ו בהג"ה דכ"מ דיכולין לכוף העו"כ בדיניהם אם בא להחזיק שלא בדין יש לישראל הבא מכחו חזקה ואם כן נהי דכאן לא הוי חזקה לעכו"ם המוכר ביער עצים דלא אכל פירות מ"מ נכתב בערכאות בגרונד בואך על שמו ואולו היה של אחר לא היה מניחו שיהא כתוב על שמו:
ב
ומה ששאל על יי"ש ביין אם נטל"פ הנוב"ת סימן ס"ז לא רצה לסמוך כלל להתיר משום דיי"ש ביין נ"ט לפגם ולכן גם טעם דהיתרא בלב אין לצרף דעכצ"ל הטעם בכבוש לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע משום דבליעה ע"י כבוש קלים ולא יחול עליו איסור אח"כ וכמו בנ"ט בנ"ט אבל יי"ש דתריף וחזק ל"ל כן עמג"א סימן תמ"ז ס״ק כ"ה וגם מה שנבלע יי"ש מכח החריפות נבלע טעם ממש כמו בבישול לכן אף דשאר כלים המכניסן לקיום לא נאסרו רק כדי קליפה לרוב הפוסקים כ"ע עודים דיי"ש נבלע בכולו כע"ש נו"ב שם וכבר חקרתי סוחרי יין ואמרו שהוגד להם בבירור שבכונה מניחים יין בחביות של שפירמוס להשביח היין ולבי אומר לי שגם הפמ"א יודה לזה אלא דבנידון דידיה שהרגיש טעם היי"ש בהיין כמבואר שם זה פוגם אבל כל שלח נרגש משביחו וכמו מלח הרבה מקלקל המאכל ומעט מלח משביח המאכל.