תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כט
שאלת באחד שהיה לו בת יחידה ולקח לה בעל מופלג במעלות וילדה לו ד' בנים ומתה אשתו וחמו גידל אצלו בת בנו שמת וכבר נשתדך עם אחר רק עתה רוצה שתשא זה האלמן כי הלא המה יושבים סמוכים זה לזה ואיככה יוכל לראות כשיקח האלמן אשה אחרת וגם משום טובת היתומים ורצית לומר דאונס רחמנא פטריה גם אינו מיכוין לבייש וכמ"ש בתפ"י הובא בפ"ת א"ע סימן נון.
לע"ד ל"ח אונס משום צערא דידיה ואשתו וכמבואר בסוכה דף כ"ה ע"ב איהו הוא דקמצטער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה ומי מפיס לחלק בין צער לצער ואם משום בני בתו נהי דגבי נדרים ופועל מצינו חלה בנו ואשתו חשוב אונס דאדעתא דהכי לא נתחייב ולא נדר כדאיתא ביו"ד סי' רל"ב וחו"מ סימן של"ג מ"מ דוקא חלה ודוקא בנו ואשתו כמי משום דרמיא עליו וכגופו דמיא כמבואר בתה"ד סימן שכ"ט אבל שאר קרובים לא מצינו ובשער משפט סימן נ"ה סק"ג כתב כשחלה קרובו ל"ח אונס ומה שהביא מתפ"י עיין בב"מ א"ע סימן נו"ן דאף דכשלא בתכוין לבייש פטור במ"א בשידוך שאני דנתחייב בקנס ועוד דברי התפ״י אין להם שחר דהרי כל חוזר מהשידוך אין מיכוין לבייש רק סבה אחרת גורם גם מ"ש דליכא בושה דהכל יודעים שלא משום פגם בחתן ראשון מיאנו בו רק משום טובת היתומים וגם יש אומדנא דאדעתא דהכי לא נתקשר קשה לבדות בלא ראי' דאם כן אם יזדמן לחתן או לכלה שידוך בממון יותר בכפלי כפלים נימא אומדנא אדעתא דהכי לא נתקשר מתחלה אולו היה יודע שיזדמן לו כזה וגם ליכא בושת ופגם דלא מיאנה רק משום דעיניה כתנה בממון רב ועוד מאן מפיס גם כאן א"ל חפצה בהאלמן משום דמקובל עליה טפי והרי זה ביוש לראשון ואף דיש לחלק בין מניעת ריוח לפסידא דבפסידא י"ל יותר אדעתא דהכי לא נשתעבד מתחלה שיתן לאחרים והוא יפסיד וה"נ הוי כפסידא דצריך ליתנה לחתנו בשביל היתומים בני בתו ועיין רא"ש ב"מ פרק השואל סימן כ"ה דאם נפל ביתו של משכיר או כלליה לבריה א"י להוציא בשובר תו"ז דשכירות לזמן קצוב כמכר דמי עיי"ש הרי דאם אינו כמכר היה יכול להוציאו אם נולד דבר שצריך הבית לעצמו או לבנו אף דנשתעבד ליתן הבית לשוכר דאדעתא דהכי לא השכירו מ"מ אין לנו לדמות האומדנות וכמ"ש בצלעות הבית סימן וא"ו דיש לחלק בין אומדן גדול לאומד בינוני ויפה כתב הטו"ז בא"ע סימן נו"ן סק"א דאין לנו אלא מה שאמרו הפוסקים ובפרק הזהב דף מ"ח ע"ב איתא דר"ח ב"י יהבי ליה זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא דאסור לחזור בו וחייב במש"פ ולא אמרינן אומדנא אלו ידע שהיקר מילחא לא היה מוכר בזול אפילו נתייקר הרבה ויוקר שכיח משא"כ מיתה לא שכיח ואין פותחין בנולד כדאיתא ביו"ד סרכ"ח סי"ב:
ב
וששאלת למה נוהגין לפסוק כהב"ש כשחולק על חמ"ח וכהמנ"א כשחולק על הטו"ז ואם ידע המג"א מן ספר טו"ז שעל א"ח הכה בש"ך חו"מ סי' ב"ה ס"ק כ"א וביו"ד בכללי הוראות ס"ס רמ"ב כתב דגם בפוסקים פסקינן כבתראי היכא שראה האחרון דברי הראשון ולא חזר בו מקמיה דקמא וא"כ הרי ב"ש ראה דברי החמ"ח כמובא בב"ש כמה פעמים וגם המג"א ראה ספר טו"ז של א"ה כדאיתא בא"ח סימו ג' סע"י סק"ח ובסימן תס"ט סק"ב ובסימן תע"ב סק"ו.