אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן יא

סימן י

ששאל בגוי שמכר פרה מבכרת לישראל בשוק ובא אדון אחד וטען שהפרה גנובה ממנו ונטלה הפרה לשרי העיר ובתוך כך ילדה בכור והביא הישראל עדים שקנאה בשוק ויצא הדין שהפרה של ישראל והגנב ישלם להאדון כי כך דיניהם שם כשנמכר בשוק ושאלת אם חייבת בבכורה אחר שבדינינו לא קנה וגם אסור גנבת גוי וא"כ איסורא לא ניחא לו דליקנו ולע"ד א"א להקל באיסור תורה לפמ"ש בחידושי רשב"א פ"ק דגיטין דף יוד דדינא דמלכותא דינא שאין המוכר יכול לחזור שכבר הופקעה ממנו השדה בדינא דמלכותא וכשיחזיק בה הלה יזכה א"ר דד"מ כמנהגא הוי וסתימטא קניא עיי"ש וא"כ ה"כ עכ"פ ע"י דד"מ הופקעה הפרה מהאדון וזכה בה הישראל כשמשכה ואף לפוסקים דלא אמרינן דדמ"ד לבטל ד"ת היינו לענין מה דבין ישראל לחברו אבל נגד ממון גוי גם כשיבא לפני ד"י נאמר לו כך דינכם ומה"ט ל"ל נמי איסורא לא ניחא לי' דליקני דאין כאן שום איסור ול"ל כיון שאלו ידע שהיא גנובה ויש עליה ערעור לא היה קונה אותה הוי כמום במקח דלא אזלינן בתר אומדנא זאת עיין חו"מ סימן רכ"ו ס"ה ובסמ"ע וש"ך שם והמג"א בסי' תמ"ח סק"ד נראה דאישתמתיתי' אז דברי רשב"א הללו וגם לדברי המג"א שהוכיח מרפ"ב דבכורת דלא אזלינן בתר דיניהם לענין קנין כסף היינו משום דישראל יכול לחזור בו כשלקח ונתן מעות או מכר דאמרינן לגוי כך דינינו כמבואר בב"ק דף קי"ג אבל כאן דקנה גנבה בשוק דדין אותו המקום בדיניהם דמהני המכירה אין הישראל י"ל החזיר לי מעותי דבדינינו גם כן במכר שדה שאינו שלו ולא הכיר בה אין הלוקח יכול לבטל המכירה ולתבוע מעותיו כל זמן שלא טרפוה ממנו דאמרינן לי' אחוי טרפך וכמ"ש נתיבות בסימן סמך ס"ו סקי"א ועיי"ש דמיירי בלא הכיר בה שהוא גזולה אין הלוקח יכול לבטל המקח ולתבוע מעותיו מהמוכר כשמברר שהשדה גזולה דאמרינן לו אחוי טרפך לבעל התרומות ואף דבאל"מ פ"ט מהל' גזלה כתב לדעת הרא"ש בלא הכיר בה שהוא גזולה יכול לוקח לבטל המקח אף קודם שיבא הנגזל מ"מ סיים שם דבע"ת חולק ארא"ש וכן מוכח מדברי סמ"ע בסימן רכ"ו סס"ק י"א דאין הלוקח יכול לבטל המקח רק טרם שנשתמש ומטעם דע"י הערעור הוי מום במקח דסופו לצאת מידו וכאן כיון דבדיניהם מהני המכירה ואינו סופו לצאת מידו ל"ה מום במקח וגם לא יכול לומר החזיר לי מעותי דכך דינינו כיון דבעל הפרה א"י לטרפה גם בדינינו אמרינן לו אחוי טרפך טרם שטרפוה ואפשר גם להרא"ש א״י לבטל המקח ולתבוע מעותיו כה"ג כיון דבעל הפרה א"י לטרפה ממנו בעל כרחו דלוקח די"ל כך דיניכם ממילא ל"ה מקח טעות כ"ז שלא טרפוה ממנו ואין שום סברא לחלק בזה בין קרקע למטלטלין.

ועוד אף דבגנב עכו"ם סתמי' לא מייאש משום דדיינא בגאותא מ"מ ה"ד במקום שמוציאין הגנבה בכ"מ שתמצא אבל במקום דדיניהם כשמכרה בשוק היא מכורה אם כן י"ל סתם גנבה יאוש בעלים מגופה דזה דרכם להוליך הגנבה למקום רחוק למכרה בשוק.

וכ"ז צריכא כשמביא בעל הפרה ישראלים מעידים שהפרה שלו אבל ע"י גוים ל"ח בירור כמבואר בחו"מ סימן רכ"ה.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה