תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ה
נ"ל דאין לקרות שם לתינוק על שם המת שלא נקבר עדיין לפמ"ש בזהר וכן הוא ברקנטי פ' תצא וז"ל כדי שלא לאחר גזרותיו של הקב"ה צוה שלא להלינו כי כל עוד שלא נקבר לא יתגלגל משל לאדם שאינו נושא אשה אחרת עד שתקבר הראשונה לכן צוה לקברו מיד כי אולי מיד ימצא מנוח אשר יוטב לו עכ"ל. והנה אחז"ל שר"י דלא מסקינן בשמה. ועיין ישיש בפ"ד דגיטין גבי שם ישעיהו דהיכא דריע מזליה לא מסקינן בשמיה הרי דיש בזה העתקה מנפש המת לזה הנקרא בשמו כי נפש חיה הוא שמו ועי' אה"ח פ' פנחס בפסוק ושם איש ישראל וא"כ לא יתכן להעתיק השם מהראשון לאחר כל זמן שלא נקבר גוף הראשון ולפ"ז צל"ע במעשה ב"מ שמת האב וביום זה היה לו בן לימול ודרך העולם לקרוא שם הנולד. בשעת המילה וגם דרך לקרא לבנו על שם אביו אם יקבר קודם המילה אף דביו"ד סימן ש"ס מבואר דמת ומילה מילה קודם מ"מ י"ל בכה"ג קבורת המת קודם דמטעם שכתבתי וביומא ספ"ג ל"ח ב' ושם רשעים ירקב אר"א רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו מתיב רבינא מעשה בדואג בן יוסף וכו' טבחתו ואכלתו חזי מה סליק ביה דהיינו מחמת שנקרא דואג שהיה רשע סליק ביה כן ואם אין העתקה בנפש ע"י קריאת שם איך מפני קריאת השם סליק ביה כן וגם מה רקביבות תעלה בשמותן אע"כ ע"י קריאת שמו נותנין קיום והעמדה לנפש המת מחמת שנעתק לגוף זה החי הנקרא בשמו ועיין ב"ר ריש פ' מ"ט.