אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ב

סימן א

שאלה אשה שבחדש שבט ספרה לפני אחרים שהיא מעוברת ואח"כ הלכה מבעלה לבית אביה ובחדש אב שלח לה בעלה אגרת וכתוב בו דמצפה על בשורת לידתה בכל יום כי היא חדש תשיעי ואח"כ מת בעלה וילדה באלול וחי הולד כ"ד יום וחלה ומת ולא נשאר לבעלה ז"ק ויש לו אח במרחקים מומר לכל התורה ודעת השואל אף דאשה א"נ שכלו חדשיה כמבואר בא"ע סימן קנ"ו ס"ה היינו כשאמרה אחר מות בעלה אבל כאן אמרה כשהיה חי והוחזקה מעוברת וכמ"ש הרמב"ם דהאיסור יוחזק בע"א שאמר חתיכה זו חלב ואם אכלה אחד אח"כ לוקה. והשבתי דמרמב"ם אין ראיה דשם היה נ"מ מיד לענין איסור והוחזק עדותו שהיא אסור לאכול משא"כ כאן לא היה נ"מ בשבט באמירתה וגם הבעל אף די"ל דנאמן ועיין בה"ט שם סק"ט וה"נ נהי דמ"ש השואל להאמינה שהיא אגרת מבעלה אף דאינה נאמנת בדיבור מ"מ מעשה לא עבדה וכמבואר בגיטין דף ס"ז דבורא אמרי מעשה לא עבדו זה ליתא דהתם לענין עדים אתמר לענין חשש שתשכור עדים אבל הנוגע יעשה כל טצדקי אך י"ל מטעם דלא חצופה לזייפה דמה"ט מה"ת א"צ קיום אפילו נגד יורשין ולקוחות מ"מ אוי לסמוך על האגרת כיון דלא היה נ"מ הוי מילי דכדי ולא רמיא עליו לדייק ומה"ט נמי אין לסמוך על אמירת האשה בשבט וכה"ג כתב הריב"ש סימן מ"ז דאפשר לומר דהמשנה והר"ם ז"ל שאמרו דנאמן לומר זה קרובי דוקא כשהיה בעת דברו ראוי ליורשו שלא היה לו אז קרוב יותר ממנו אבל אם אמר על אחד שהוא קרובו בעת שהיה לו בן מילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתו שימות בנו בחייו ויבא זה לירש ומלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתו דומיא דמאי דאמרינן בפרק ב"ש גבי נטילה אני מהיהודים לגבי יבם דלא מסקא אדעתה דמת בעל עיי"ש הובא במבי"ט ח"ב סימן פ"ו וקצו"ח סימן רפ"ד ועיי"ש מ"ש על השגות רשב"ץ וכאן גם רשב"ץ יודה דכאן י"ל דלא רמיא עליו לדייק ואמר בדדמי יותר מחמת שלא פרסה נדה בחדש שאחר טבילה וכה"ג גם מ"ש השואל דהא דכתבו הפוסקים דאם בעלה עמה א"א לידע שכלו חדשיו דשמא נתעברה אח"כ היינו משום דאין נאמין שלא בא עליה דלא מוקי אינש אנפשו שלשים יום טעה בזה דלא אמרו זה רק כשלא בא עליה מעולם כגון ביבם ביבמות דף קי"א ע"ב ומה"ט אסור להתייחד עם כלתו נדה כשעדיין לא בא עליה משא"כ באשתו שבא עליה כבר והעד לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום וא"ת שמא בא על פלגשיו הא ביבם נמי לדינא דש"ס אפשר היה לו עוד נשים אלא הוא הדבר שדברנו דמשום דעל יבמתו עדיין לא בא לא מוקי אכפשו.

לכן אין כאן היתר רק אם יבורר בעדים דיבמה מומר אזי נסמוך עמ"ש רדב"ז הובא בבאה"ט סימן קנ"ז סק"ג אף דיש לפקפק דכונת הגאונים המתירין במומר היינו כשהחליף דתו ממש לא בפושעי ישראל שמחלל שבת בפרהסיא ועובר כל עבירות דאפשר כשתתיבם לו תחזיר אותו בתשובה דמה"ט נענש יעקב אבינו ע"ה שלא רצה ליתן את דינה לעשו ומצאתי בח"ס הרגיש בזה בח"ב ס"ס ע"ג והעלה דאין לחלק עיי"ש.

ומה שהקשה ח"א על רדב"ז מדברי או"ה שהביא הש"ך בכללי ס"ס דגבינות נכרים שאסרו מפני חשש איסור תורה חשוב כגופו של איסור תורה ודאי ולא חזי לאצטרופי עם ספק אחר לס"ס לק"מ חדא דבשלמא בגבינות עשאוהו כודאי איסור משא"כ כאן במת תוך שלשים אמרו חולצת ולא מתייבמת א"כ לא היה אפשר לעשותו ודאי נפל דא"כ תתייבם אלא ע"כ עשאוהו רק ספק אפילו לרשב"ג ועוד הא הרא"ש בתשובה והוא בא"ע סימן קנ"ו ס"ה בתרי ותרי כתב דהוי ספיקא דרבנן ואם הוא כודאי איסור תורה איך יתיר בתרי ותרי ופלוגתא דרבוותא הוא כתרי ותרי כמ"ש הש"ך בתקפו כהן ועוד הא במת תוך שלשים ונתקדשה לכהן אינה חולצת כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן כדאיתא ביבמות דף ל"ז והא"ע סימן קס"ד הרי דלא עשאוהו אפילו כספק איסור תורה וכ"ש כודאי דא"כ היתה צריכה חליצה או לצאת מן הכהן.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה