תשובת שמואל· רבי שמואל מאמדור
וזהו תשובת אבי הגאון המנוח בנידון זה
ה ע"ד דו"ד שבין ה"ה הרבני מו' מרדכי במו' יעקב מק"ק קוזניצא ובין התו' מוה' אברהם במ' צבי הירש מקהלתינו יצו בענין שמוהר"א הנ"ל היה חתנו של מוהר"מ הנ"ל ואחר שלשה שנים לנשואין שלהם נפטרה האשה אשת מהר"א הנ"ל בת מוהר"מ הנ"ל לעולמה ושבקה חיים לכ"ח והניחה אחרי' בת מבעלה הנ"ל בת שתי שנים וקודם פטירתה בתוך ימי חולי שלה בבית אבו' בא מוהר"מ הנ"ל לקהלתינו ותבע את חתנו מוהר"א הנ"ל לדין שיתן לו מעות לצורך רפואות לחולי אשתו הנ"ל וטען מוהר"א הנ"ל שרצונו לגרש אותה וגם ביקש לעיין בדין אם הוא חייב ליתן לה כתובתה באמרו שמקח טעות היה באשר שנתוודע לו שהיתה חולנית קודם הנשואין שהיתה אשת מהר"מ הנ"ל עם בתה אשת מוהר"א הנ"ל בק"ק הוראדנא לשאול אצל הרופאים על אשת מוהר"א הנ"ל גם הצפרנים של ידים ורגלים של האשה הנ"ל נשתנו ושאלו לו הלא מסתמא ראה כבר צפורני ידי' ואמר שלא היה מדקדק ע"ז רק כהיום היתה בבית שיינק היו הסוחרים מונעים א"ע מלקבל מידה יי"ש גם כהיום אמרו הרופאים שצריכה רפואת סאלוואציי"ן שהחולי שלה הוא מחמת חולי קאלטין ואם יתחייב בדין בענין דמי הכתובה אזי ישליש דמי הכתובה עד שתקבל את גיטה וביקש לעיין בדין אם חייב ליתן לרפואתה אחר שישליש דמי כתובתה ובתוך סיפורי הטענות הנ"ל אמר מהר"מ הנ"ל שחתנו מוהר"א הנ"ל לא הי' נוהג עם אשתו מנהג אישות כמה שבועות קודם שנפלה למטה בהיות הזוג הנ"ל ע"ש מוהר"ץ אבי מוהר"א הנ"ל ומוהר"א הנ"ל הודה קצת לזה רק הב"ד לא נחית לשאול אצלו טעם ע"ז מפני שלא היה נצרך עדיין לדינא באותו פעם. עוד תבע מוהר"מ את חתנו מוהר"א הנ"ל למסור לידו התיבה עם הבגדים ומ"מ וב"פ של בתו שיש ביד חתנו מוהר"א הנ"ל לצורך הוצאות רפואות אשתו ומוהר"א הנ"ל תבע את חותנו מוהר"מ הנ"ל שיחזיר לו שני שט"ח שבידו השייכים לו דהיינו א' בח"י מו' שעפטיל מק"ק הוראדנא ע"ס ק"ן ג"ש השייך לו מדמי נדוניא שניתן בהלואה למוהר"ש הנ"ל וכהיום נשאר השט"ח הנ"ל תח"י מוהר"מ הנ"ל והשני בח"י מו' גרשון אחיו של מוהר"א שמונח ת"י ע"ס ק"ן זהובי' השייך לו בעד ערבות שנתחייב לו אביו מוהר"ץ הנ"ל לעשות לו בגדים בסך הנ"ל וכהיום טען מוהר"א שכבר סילק לו אביו הסך הנ"ל. ואחר שקלי וטרי' בג"ד באותו הפעם בענין דמי כתובתה ובענין חיוב רפואתה ונפסק באם שתרצה האשה הנ"ל לקבל גט מבעלה אזי מחויב לסלק לה דמי כתובתה וטענתו שטען מקח טעות אינו טענה כלל ובענין חיוב רפואתה אם ישליש מוהר"א הנ"ל כל דמי כתובתה אזי אין לחייב אותו לרפאותה גם נפסק באותו פעם שמחויב מוהר"א למסור התיבה עם כל הנ"ל ליד בע"כ של אשתו ומהר"מ הנ"ל מחויב להשליש השני שט"ח הנ"ל פה קהלתנו עד שיביא מוהר"מ הנ"ל כח ותשובה מבתו הנ"ל בענין קבלת גיטה ושאר טו"ת ואחר שנגמר הדין אמר מוהר"מ הנ"ל שאין לו רשות מבתו הנ"ל על ריחוק ולא היה מהדר מהר"מ הנ"ל לעשות גמר וסוף בענין קיום הפסק הנ"ל ונסע תיכף לביתו ואחר כמה ימים חזר מוהר"מ להביא שט"כ מבתו הנ"ל הן לריחוק הן לקירוב ואמר מוהר"מ מאחר שאינו רצונו של חתנו מוהר"א הנ"ל ליתן לה על רפואות בכן ישליש כל דמי כתובתה וישלח ג"פ לאשתו והיא תקבל הגט ברצון טוב וע"ז נתרצו שניהם ועשו מעמד ביניהם לריחוק כאשר הועתק הכתב מעמד לעיל ומהר"מ הנ"ל השליש את שני שט"ח הנ"ל לידי ח"מ על אופנים המבוארים בכתב מעמד וגם מסר מוהר"א הנ"ל את התיבה עם כל הנ"ל ליד מוהר"מ ומוהר"מ נסע לביתו תיכף והשיג כתב מתנה מבתו כאשר הועתק ג"כ לעיל ואחר שבעה ימים אחר זמן שטר מתנה נפטרה האשה בתו של מוהר"מ הנ"ל קודם קבלת הגט ואח"ז בא מוהר"מ הנ"ל לכאן בענין השט"ח מושלש תח"י ח"מ ונתרצו שניהם מוהר"מ ומוהר"א לעמוד לפנינו ע"פ זבל"א וזבל"א בצירוף השליש ובהסכמ' כולן לפשר הדבר ביניהם אחר שיוגמר בינינו להיכן הדין נוטה עפ"י ד"ת ועמדו שניהם לפנינו וטען מוהר"מ ששייך לו כל השט"ח המושלש ופשיטא כל הדברים שיש תחת ידו דהיינו הבגדים ואלמוגי' ששלח מוהר"א מתנ' לבתו וש"ד המבוארים בכתב מעמד לפי שטר מתנה שהראה לפנינו מוהר"מ הנ"ל בח"י שני עדים כמבואר בהעתקה וטען מוהר"מ שאין למוהר"א לירש את אשתו מחמת כמה טעמים חדא שמבואר בכתב מעמד שהתרצה מוהר"א הנ"ל שלא לירש אותה והתרצה בעצמו מוהר"א הנ"ל באם שתעדר אשתו קודם זמן קבלת הגט אזי יותן כל הנ"ל ליורשי' או למי אשר תצוה וכהיום יש בידו שטר מתנה על כל הנ"ל ועוד אין לו לירש את אשתו מחמת שטען מוהר"א בעצמו קודם פטירתה טענת מקח טעות ועוד שלא היה נוהג עמה מנהג אישות כמה שבועות קודם פטירתה ויש לו דין מורד ומוהר"א טען ששייך לו הכל הן מה שהושלש תח"י השליש והן מה שביד מוהר"מ כי אודות מה שהתרצה שלא לירש את אשתו גלוי וידוע לכל אנשים שהיו בשעת המעמד שלא הסכים מתחלה לזה רק שהיו מפייסין אותו בדברים הרבה כל אנשים שהיו בשעת המעמד ומחמת ריבוי דברים שלהם נתרצה קצת לזה וכהיום הוא חוזר ממה שנתרצה שלא לירש אותה אודות טענות מקח טעות טען מוהר"א הלא נפסק שאין בטענה זו שום ממש ואודות טענת מורד טען מוהר"א שאין לו דין מורד רק מתחלה כשראה שנעשית חולנית רצה להרחיק ממנה בחול ובשבת רצה לישן בתוך חדרה המיוחדת לה והיא הקדימה את עצמה וסגרה את הפתח בעדו ולא רצתה לפתוח לו ובשביל זה הרחיק א"ע כל אותן שבועות אח"ז ראתה בעצמה שנתגבר החולי עליה ונסעה לבית אבי' הנ"ל:
עוד טען מוהר"מ בענין השט"ח בח"י מו' שעפטיל מק"ק הוראדנא שלא בא עדיין שום פעם ליד מוהר"א רק היה מונח תמיד ת"י ומהור"א טען שהיה בידו ממש פעם א' השט"ח הנ"ל ואח"ז היה מונח בתוך התיבה הניתן להם ואח"ז כשנסעה זוגתו להיות ע"ש אביו היתה מתיירא להביא השט"ח הנ"ל לכאן באמרה אולי יגבה אביו סך השט"ח הנ"ל מן מוהר"ש הנ"ל לצרכו לזה נתנה השט"ח הנ"ל קודם נסיעתה לאביה מוהר"מ. ואחר ג"ט היה שקלי וטריא בניניו בתחלה עפ"י ד"ת להיכן הדין נוטה ונגמר בינינו עפ"י ד"ת שהדין עם הבעל מוהר"א הנ"ל לירש את אשתו כל מה שיש לה. ואודות מה שכתוב בכתב מעמד שלא לירש את אשתו פשוט הוא שלא מהני וא"צ להאריך בזה לפע"ד מפני גודל הפשיטות כמבואר בש"ע א"ה סוף סי' צ"ב ובטור שם וברמב"ם פ' י"ב מהלכו' אישות ה' ט' ובראב"ד שם ואין שום חולק ע"ז. ומה שנכתב בכתב מעמד שלהם כל הנ"ל נעשה בין הצדדי' בקגא"ס בכל אופן המועיל פשוט הוא לפע"ד ג"כ שלא מהני אף אם היה הבעל מצוה לכתוב דברים אלו מכ"ש כאן שהעדים כתבו דברים אלו מעצמם בלא ידיעת הבעל לשופרא דשטרי בעלמא ומבואר בש"ע ח"מ סי' ע"א סעי' י"ד יע"ש ואודות שנתן עיניו לגרשה ועשה כתב מעמד ע"ז לפע"ד שבשביל זה לא איבד ירושתו דאין זה אלא לדעת הרשב"ם דמפרש בגמ' פרק מי שמת כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אינו יורשה ומביא ראיה מפירות כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות אבל התוס' שם במקומו והרא"ש שם וכל הפוסקים חולקים על הרשב"ם הן לענין פירות הן לענין ירושה:
וכן מבואר בטור אע"ה סי' צ' לענין ירושה ובריש סימן קכ"ז לענין פירות והרב רמ"א נמשך אחר כל הפוסקים החולקים על הרשב"ם ופסק בסי' צ' סעיף ה' בפשיטות שאף על פי שנתן עיניו לגרשה יורשה. ויותר מזה יש לומר לפענ"ד דאף לדעת הרשב"ם יורשה בנדון דידן די"ל דהרשב"ם העמיד פירושו על הגמ' פ' מי שמת כיון שנתן עיניו לגרשה אינו יורשה וי"ל דטעמא דהרשב"ם הכי הוא משום דבזמן הגמ' היה יכולת ביד הבעל לגרשה בע"כ ואף סילוק הכתובה אינו מעכב עליו את הגט אלא נשאר חוב עליו ובכה"ג י"ל דס"ל להרשב"ם הואיל ובידו תלוי הדבר הזה ונגמר בדעתו לגרשה ס"ל דלענין ירושה הוי דינו כאלו גרשה אבל בזמן הזה דאין יכולת בידו לגרשה בע"כ ואין תלוי הדבר בידו בכה"ג י"ל דאף הרשב"ם מודה דיורשה. ואף דבנ"ד עשו כתב מעמד ונתרצו שניהם לגירושין מ"מ אין תלוי בידו הדבר זה והכתב מעמד הוי קנין דברים ואם תרצה תחזור מלקבל גיטה והוי פטומי מילי בעלמא י"ל דאף הרשב"ם מודה בזה דיורשה ולפע"ד דברי טעם הם. ומיהו אם ירצה בע"ד לחלוק ע"ז מחמת שלא נמצא פירוש זה על דברי הרשב"ם בשום מקום מ"מ בלא"ה אין הלכה כהרשב"ם בזה מאחר שכל הפוסקים חולקים עליו כמבואר לעיל ואודות טענת מקח טעות פשוט הוא ג"כ לפע"ד דמחמת זה לא יגרע כח הבעל כמבואר בהדי' בהגהת רמ"א בש"ע אה"ע סי' צ' סעיף ה' וז"ל הטוען על אשתו שהיו בה מומין ומקחו מקח טעות כמו שנתבאר סי' ל"ט אם מתה אינו יורשה עכ"ל ומשמע מדבריו שכתב כמ"ש סי' ל"ט דדוקא מה שע"פ דין הוי מקח טעות דבזה אמרינן שפיר דהודאת הבעל כמאה עדים דמי דאף שלא נתברר בעדי' שיש בה מום זה שטוען עליה מ"מ מהני הודאתו לחייב א"ע שלא ירשנה אבל אם טוען הבעל שהיו בה מומין מה שע"פ דין אינן נחשבין למומין אף שטען מקחו מקח טעות לא איבד זכותו כלל מחמת טענתו שאין בה ממש. ואף שבתשובת מיימוני סוף ה' אישות אשר הוציא משם הרמ"א דין זה לא הוזכר שם שטען הבעל דווקא מומין שע"פ דין הם נחשבין למומין רק מבוא' שם בקיצור בתוך דברי השאלה וז"ל ואמר החתן שמקחו מקח טעות גם תוך דברי התשובה על שאלה זו מבואר שם בקיצור וז"ל ואחרי שנתן עיניו לגרש' והוציא עליה שם של מקח טעות הרי לענין ממון כתובתה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואין לו ליורשה וכו' עכ"ל מ"מ צ"ל דהרמ"א פירש דברי התשובת מיימוני הנ"ל דאיירי שם שהיה טוען במומין שע"פ דין הם נחשבין למומין ובודאי אין להרהר אחר פירוש רמ"א וגם מלתא דמסתבר הוא מאוד דאל"כ אם יטעון א' שאשתו הטעתו בענין שאמרה לו קודם נשואין שיש לה ממון הרבה ואחר הנשואין נודע לו ששק' אמרה לפניו ויטעון בפני הב"ד שמקחו מקח טעות. מחמת זה נימא ג"כ אם מתה אינו יורשה וזה פשוט שאינו כן הוא ה"נ אם טוען עליה מקח טעות מחמת מומין שאינן נחשבין עפ"י דין למומין אין בטענתו ממש כלל ואם מתה יורשה ולא שייך כלל בזה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי כמבואר בטור ח"מ סימן מ' ובש"ע ח"מ סימן פ"א סעיף כ' וז"ל המודה לחבירו בחזקת שהוא חייב לו או מסר לו שטר בעדים ועדים חתומים עליו ואחר כך נתברר הדבר שטעה לאו הודאה היא עכ"ל הכי נמי אנן סהדי שהוא טעה וסבור הוא שמקחו מקח טעות ועל פי דין לא הוי מקח טעות כלל אם כן לאו הודאה היא ואף אם תמצי לומר שהתשובת מיימוני איירי שאמר החתן סתם מקחו טעות ולא אמר שום טעם לזה בכה"ג פסק שם דאם מתה אינו יורשה מ"מ היכא דטען בפירוש מקח טעות מחמת מומין שע"פ דין אינן נחשבין למומין בכה"ג פשוט הוא דאם מתה יורשה דבשלמא התם אפשר לומר מקח טעות מחמת מומין שע"פ דין נחשבין למומין שייך שם הודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל אם טען בפירוש כנ"ל נתברר שטעה ולאו הודאה היא כלל וא"כ בנ"ד שטען בפירוש מקח טעות מחמת שהיתה חולנית קודם נשואין וכהיום אמרו לו הרופאים שהחולי הוא מחמת קאלטו"ן וצריכה לרפואת סאלוואצייה באמרם שמבינים דבר זו מחמת שהצפרני' שלה משונות משאר ב"א וכל אלו פשוט הוא לפע"ד דאין נחשבין למומין עפ"י דין כמבואר בש"ע א"ע סי' ל"ט סעי' ד' וז"ל מה הן המומין הפוסלי' בנשים כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלי' בנשים ויתר עליהם בנשים וכו' ע"כ וברמב"ם הלכות ביאת מקדש פ' ח' מנה שם כל המומין הפוסלים בכהנים ולא הוזכרו ענינים אלו כלל למום יע"ש. ובסוף פ' שביעי הלכה י"ב כתב שם ברמב"ם ז"ל עוד יש שלשה מומין אחרים ואלו הן הזקן וכו' והחולה כשהוא רועד מפני חליו וכשלון כח אבל הטרפה כשר באדם ופסול בבהמה ע"כ א"כ פשוט הוא שאין בטענתו ממש ולאו הודאה היא ולא איבד זכותו כלל בזה. ואודות טענות מורד פשוט הוא ג"כ לפע"ד שאין לו דין מורד מחמת כמה טעמי' חדא דמבואר בטור א"ע סי' פ"ה וז"ל אבל נתאלמנ' או נתגרשה מתוך מרדה לאחר שכתבו עליה אגרת מרד שהפסידה כל כתובתה הפסידה כל מה שנתן לה עכ"ל משמע מזה דדין מורדת תלוי באגרת מרד שכתבו עליה א"כ ה"נ נראה דבמורד אין לו דין מורד אלא אם כתבו עליו אגרת מרד והוסיפו לה על כתובתה ובכה"ג סברי הי"א בש"ע א"ע סי' צ' בהגהה סעי' ה' דמורד אינו יורשה אבל בנ"ד לא מסתבר כלל להיות לו דין מורד ובפרט לפ"ד הבעל היא גרמה לו להרחיק א"ע ממנה ויותר מזה אין לו דין מורד כלל כיון שטען תיכף בשעת עמדו לדין שרצונו לגרש אותה מיד ולסלק לה דמי כתובתה ומבואר בהגהת רמ"א סי' ע"ז סעיף א' דאם רוצה לגרש מיד וליתן לה כתובתה אין מוסיפין לה על כתובתה ע"כ והוציא דין זה מדברי הרמב"ם פ' י"ד מה' אישות הל' ט"ו וז"ל הרמב"ם המורד על אשתו כו' מוסיפין לה על כתובתה ואע"פ שהכתובה הולכת ונוספת ה"ה עובר בל"ת שנא' לא יגרע שאם שנאה ישלחנה אבל לענותה אסור וכו' עכ"ל ע"ש משמע דלא הוי מורד אלא אם רוצה לענות אותה לא לקיים עונת' ולא לשלחה אבל אם אומר בפירוש דאינו רוצה לענות אותה רק רוצה לגרשה תיכף וליתן לה כתובתה כמו בנ"ד לא הוי מורד כלל אלא יש לו דין נותן עיניו לגרשה וכבר נתבאר באריכות דנותן עיניו לגרשה יורשה א"כ פשוט הוא דהדין עם הבעל מוהר"א לירש את אשתו:
ואודות שטר מתנה שהראה לפנינו מוהר"מ הנ"ל מבתו הנ"ל והועתק לעיל נרא' לפע"ד פשוט ג"כ דלא מהני כי ידוע למוהר"מ עצמו שהבעל מוהר"א לא נתן רשות לאשתו הנ"ל ליתן במתנה כל אשר לה בחייה מעכשיו לאיש אחר ואף אם היתה עומדת מחולי זה היתה נשארת ערטלאי ולא היתה יכולה לחזור משטר מתנה הנ"ל כמבואר בש"ע ח"מ סי' ר"ן סעיף ט' וז"ל וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקנ' לו מחיים ה"ה כשאר מתנות ברי וכו' ואין יכול לחזור עכ"ל וקודם קבלת גיטה אין לה רשות ע"ז בלתי ידיעת בעלה ואף שנתרצו שניהם לגירושין כבר נתבאר בפשיטו' דכל זה פטומי מילי בעלמא הוא ובזה לא נתיפה כחה כלל ליתן במתנה לאיש אחר כל אשר לה בלתי ידיעת הבעל ובפרט שניכר הדבר היטב שאם היתה נתרפאת מחולי שלה בודאי היתה חוזרת מהכתב מעמד ולא היתה מקבלת את גיטה ואף שמבואר בכתב מעמד שנתן הבעל רשות באם שתעדר קודם קבלת הגט אזי אין לירש אותה בעלה ויותן הכל לאחד מיורשי' ממשפחתה או למי אשר תצוה האשה הנ"ל משום הא לא איריא כלל לחזק את השטר מתנה שנתנה לו מחיים דודאי אין קיום לאותן דברים המבוארים בכתב מעמד שיותן הכל למי אשר תצוה אלא אם היה קיום לדברים הקודמים בכתב מעמד שלא לירש אותה אבל לפי שבארנו שאין מקום להדברים שנכתב בכתב מעמד שאין ליורשה אלא הדין הוא שיורשה ומדהא ליתא הא נמי ליתא ופשוט הוא ועוד אף אם היה קיום לכל מה שנכתב בכתב מעמד מ"מ אין לחזק בשביל זה השטר מתנה הנ"ל די"ל ע"ז נתן רשות שפיר דבאם שתעדר אזי יותן הכל למי אשר תצוה אחר פטירתה כיון דשוב לא נקשר בה כלל ויכול לישא אשה אחרת אבל זה בוודאי לא היה בדעתו ליתן לה רשות ליתן שטר מתנה מחיים לאיש אחר בשעה שעדיין נקשר בה ואין יכול לישא אשה אחרת א"כ לפע"ד פשוט הוא דוודאי אין ממש בשטר מתנה ההוא דהלא אף היכא דהלשון משתמע לתרי אפי אמרינן שאם מכרה ונתנה בטל כמבואר בש"ע א"ע סי' צ' סעיף י"ט ומכ"ש בנ"ד דאינו משתמע אף לתרי אפי כלל פשיטא הוא דאם מכרה או נתנה בטל:
ואודות דו"ד שביניהם בענין השט"ח בח"י מו' שעפטיל מק"ק הוראדנא טען מוהר"מ שלא בא מעולם שום פעם ליד חתנו מוהר"א ומוהר"א טען שהיה בידו נראה לפע"ד דבלא"ה הדין עם הבעל מוהר"א דמבואר בש"ע א"ע סי' נ"ג סעיף ד' בהגהת רמ"א וז"ל אפילו בא ליד שליש מכח שניהם כו' יע"ש משמע מזה דדוקא בא ליד השליש מכח שניהם דהיינו האב וחתנו אבל בנ"ד שתבע אותו מוהר"א הנ"ל קודם פטירת אשתו שימסור לו השט"ח הנ"ל ונפסק עליו באותו פעם שישליש את השט"ח הנ"ל פה קהלתנו ולא נפסק שישליש בשביל טובת מוהר"מ אלא בשביל טובת הזוג ומבואר שם בח"מ ובבית שמואל בשם מהרי"ל דכל היכא דהשליש נברר לטוב' הזוג דזכ' בהן הבעל וכ"ש בנ"ד דהושלש בידי ח"מ השט"ח הנ"ל לסילוק דמי כתובתה ומפורש בכתב מעמד באם שלא תקבל את גיטה יותן הכל להבעל מוהר"א ובאם שתפדר קודם קבלת גיטה יותן לכל מי אשר תצוה האשה ונראה ברור שהאב מוהר"מ סילק א"ע לגמרי מהשט"ח הנ"ל בחיי' א"כ זכה בהן הבעל לגמרי לפע"ד. ובר מזה בנ"ד אף אם היה מושלש מכח מוהר"מ וחתנו לא היה מגיע מזה למוהר"מ אלא דבר מועט דמבואר שם בחלקת מחוקק ס"ק י"ד דמסיים שם וז"ל א"כ לפי"ז החצי ודאי מהדרינן לאב אף לדעת המרדכי והחצי שני' נחלקו תשובת ר"י והמרדכי ומאחר דאינם מוחזקין שניהם יחלקו ויטול הבעל רביע והאב ג' רביעי' עכ"ל יע"ש והיינו לדעת ר"ת אבל לדעת רש"י דס"ל דשייך הכל לבעל ומאחר דמונח ביד שליש ושניה' אינם מוחזקין א"כ לפ"ד הח"מ נראה לפע"ד דמתחלה יטיל הבעל רביעית ואח"ז יחלוקו באותן ג' רביעי' וכ"ז אם לא היה טוען הבעל שהיה בידו פעם א' אבל בנ"ד שמוהר"א טוען שהיה בידו א"כ לפ"ד שייך לו כל השט"ח ולפ"ד מוהר"מ שייך למוהר"א חלק רביעי וחלק חצי מג' רביעי' כנ"ל א"כ נשאר חלק מוהר"מ הנ"ל בספק דהיינו חלק חצי מג' רביעים אם שייך גם זה למוהר"א לפי טענתו שהיה בידו השט"ח הנ"ל או שייכים הם למוהר"מ לפ"ד שלא היה ביד מור"א השט"ח שום פעם א"כ כיון דאין שניהם מוחזקין הדין נותן שיטול הבעל מתחלה חלק רביעי וחלק חצי מנ' רביעים דאף לפי טענות מוהר"מ שלא היה בידו שום פעם מגיע לו סך הנ"ל ואח"ז יחלקו שניהם באותו חלק חצי השני מנ' רביעים:
ועוד בר מזה י"ל דזכה בהן הבעל דאי' בב"ק דף קי"ח אתמר מנה לי בידך והלה אומר א"י ר"ה ור"י אמרי חייב דברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור"י אמרי פטור דאוקי ממונא בחזקת מרי' ע"כ ופסקו הפוסקים דהלכה כר"נ משום דמסתבר דאוקי ממונא כו' א"כ היכא דלית' סברא זו דאוקי ממונא ודאי מסתבר לומר ברי ושמא ברי עדיף א"כ בנ"ד דמונח השט"ח ביד שליש וליתא לסברא זו דאוקי ממונא ולפ"ד מוהר"א הנ"ל שהיה בידו השט"ח הנ"ל פעם א' הוי טענתו טענת ברי ששייך לו השט"ח הנ"ל ולפי טענת מוהר"מ שלא היה בידו שום פעם השט"ח הוי טענת ספק דאף לפי טענתו עדיין ספק הוא דשמא שייך למוהר"א דשמא הלכה כרש"י א"כ הוי ברי ושמא וברי עדיף ואף שיש לבע"ד לחלוק ולעשות חילוק בין האי ברי ושמא דבנ"ד לברי ושמא המבואר בגמ' דהתם איירי דהנתבע טוען שמא על טענת התובע דבזה י"ל שפיר ברי עדיף אבל בנ"ד דמהר"מ אינו טוען טענת שמא על טענת מוהר"א אלא טוען ברי שאינו כדברי מוהר"א ובודאי לא היה בידו אלא שמטענת ברי של מוהר"מ יוצא הספק ממילא מצד אחר לענין זכיה אם כן לכאורה יש לצדד ולומר דהוי כאן ברי וברי אבל אחר עיון נראה לפע"ד לענין דינא שהדין עם הבעל כיון דהשט"ח מונח תח"י השליש והשליש יודע שהשט"ח הנ"ל אינו שייך לשום אדם אחר זולת לא' משני אלו או למוהר"מ או למוהר"א ומוהר"א טוען ששייך לו בוודאי כל השט"ח ומוהר"מ ספק אם שייך לו או למוהר"א בוודאי מסתבר מאוד שיחזיר השליש ליד מוהר"א שטענתו טענו' וודאי ולדעתי פשוט היא ואין פנאי להאריך בראיות ע"ז גם בלא"ה ביארנו לעיל עפ"י טעמים אחרים דהדין עם הבעל מוהר"א הנ"ל:
לכל הענינים האלה יאות תוקף ועוז אם הממשלה בעצמה נותנת כח לאנשים כאלה לשפוט אבל בלי הרמנותא דממשלה אזלת יד דיני ה הודים לדון בין איש לרעהו כי רק דינא דמלכותא דינא:
ואודות התקנות חדשות הנעשה בוועד מדינה רבה דמדינתנו יצ"ו בק"ק סלוצק בקיץ תקכ"א לפ"ק העבר ומבואר שם תקנת שונות בענין ירושת הבעל את אשתו נגד תקנת ר"ת שר"ת לא תיקן אלא בשנה ראשונה יחזיר הבעל ואף מזה חזר ר"ת בסוף ימיו כמבואר שם בתוס' בכתובו' דף מ"ז והם הוסיפו שניה שהן ארבע על תקנות ר"ת נלפע"ד דבשביל זה אין לגרוע בנ"ד כח הבעל מוהר"א הנ"ל חדא דק"ק בריסק וק"ק סלוצק עם גלילותיהם אינן נוהגים כלל כפי התקנו' חדשות זולת מאותן התקנות שהיו נוהגים בלא"ה מקדם ובפרט תקנה זו לפע"ד לא יתקיים כלל. ועוד אף אם יתקיים מ"מ לא מהני בנ"ד דהא מבואר בהגה רמ"א בש"ע א"ע סוף סי' נ"ג תקנות ר"ת וחכמי צרפת וקהלי' שו"מ וסיים הרמ"א וז"ל וכן המנהג פשוט במדינות אלו ע"כ וכתב שם הח"מ ס"ק כ"ב לפי"ז אף אם לא נכתב בתנאים וכו' הוי כאלו נכתב וכו' יע"ש ואא"ז הגאון ב"ש ס"ק כ' מביא דברי הח"מ הנ"ל ומסיים ע"ז וז"ל וכן משמע בד"מ סי' נ"ה משום דכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא מיהו דוקא דהוא יודע המנהג כמ"ש הרשב"א בתשובה עכ"ל יע"ש משמע מזה דאף שקבלו עליה' תקנו' שו"מ לא היה מהני אלא בצירוף הטעם דכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא הא בלאו האי טעמא לא הוי יכול' בידם לעשו' תקנו' אלו להפקיע ממון מזה לזה שלא כד"ת משום ותם לריק כחכם א"כ ה"נ תקנה חדשה זו הנעשה בוועד מדינה לא מהני אלא להשידוכין והנשואין שהיה אח"ז ולא להשידוכין והנשואין אשר היו מקודם התקנה כן נראה לפע"ד ברור. בכן לפע"ד שייך הכל להבעל מוהר"א אף מה שיש ביד מוהר"מ מחויב להחזיר לידו ולעכב בעד הוצאות רפואתה וקבורתה ולישבע ע"ז. כל זה נגמר בינינו לפסד"ג עפ"י ד"ת:
ב"ה היום יום ג' כ"ג שבט תקכ"ב לפ"ק פה ק"ק אמדור יצ"ו הק' שמואל החונה פה ק"ק הנ"ל