תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קנט
בסוגי' דתרומת חמץ.
הנה פי' הרמב' בפירושו למשנה תמוהים, דלדבריו למה בגמר' אוקמי' למתני' כרנב"הק ולא מטעם דאין לוקה ומשלם, וביותר מה שפי' דפטור מתשלומין מטעם דמלקות פוטר ופיטור מדמי העצים לפי שאסור בהנא' ואין לו דמים, והנראה דהרמב"ם הי' מפרש דבין רישא ובין סיפא בשגג בתרומה מיירי, דאי הסיפא בהזיד בתרומה הלא לשיטתי' פ"ו מהל' תרומה כל האוכל תרומ' בזדון לוקה ואינו משלם, א"כ למה נקט חמץ, וכמ"שכ רש"י בעצמו, אלא בזדון דחמץ מיירי ולא תקשי א"כ ליקוט בחולין כמו שאכתוב, דהנה הרמב' מפרש המתני' למאן דא"ל לפי מדה משלם, ולכן אם שגג בחמץ צריך לשלם קרן וחומש מגז"הכ אף דלאו בר דמים הוא אכן אם הזיד בחמץ א"כ מלקות דחמץ פוטרו מהתשלומים ולא קשה קושי' הגמר' בכתובות מדאגבי' קני' ומלקות לא מחייב עד דאכיל לי' משום דבשע' שאגבי' לא נתחייב דהא חמץ לא בר דמים הוא רק בשעה שאכל גזר עליו הכתוב לשלם אף שאין בר דמים ואז קי"ל בדרבי מיני' ולכן פטור מהתשלומין שא"צ לשלם כפי המדה, וקמ"ל מתני' דכל היכי דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי כר"י ולא כעולא, והדר אשמעי' רבותא אחרינא דאף מדמי עצים פטור, דלר' יוסי הגלילי דחמץ מותר בהנאה הי' צריך לשלם עכ"פ דמי עצים, דעל חיוב זה אמרי' מדאגבי' קני' וקמ"ל מתני' דחמץ אסור בהנאה ואינו בר דמים וכ"ז מבואר להדיא בלשונו הזהב, אמנם לפי"מ דמתרץ דמתני' רו"הג היא וכל הפיטור אינו אלא משום קילבד"מ ומיירי בשתחבו לו חבירו בתוך גרונו כמ"ש תוס' ר"פ אלו נערות דאל"כ מדאגבי' קניה א"כ צריך לאוקמיה כרנב"הק, דכיון דחברו תחבו לו בתוך בית הבליעה וממילא אם לא ידחק עצמו לאהדורי יכנס לתוך מעיו אין מתחייב מלקות דלא אנס עצמו לאהדורי דהוי לאו שא"ב מעשה משא"כ כרת גם על א"ב מעשה מתחייב ולכן ל"ק להרמב' למה לא נקט בחמץ דחולין של חבירו דאז הי' מתחייב מדאגבי' קני' וגם לאוקימתת הגמרא דכרנב"הק אתי' לא הוי פטור בחולין עכ"פ מדמי עצים דאף דאינו יכול להדורי אלא על ידי הדחק ואז ממאסי ואינו ראוי לאכילה כמ"ש רש"י ותוס' כתובות מכ"מ אי אהדרה הוי יכול להסיק תחת תבשילו דאין מאיסתו מונעת לשמש מעשה עץ בעלמא, והתם בכתובו' דמפטרי גם מדמי עצים משום דתרומה טהורה אסור לשרוף והולכת לאיבוד לגמרי אם לא נאכל, ואף במקו' דהולכת לאיבוד רק גרמא שרי ולא לשרוף בידים כדמשמע בסוגי' דפסחים דף י"ו ודף כ':
אמנם לתרץ קושי' המ"למ העצומ' על מה שפסק דאוכל תרומה במזיד דפטור הא מדאגבי' קני' נלע"ד לתרץ עפי"מ שכ' הרמב"ם בפי"ח מהל' סנהדרין דה"ט דאין לוקין על לאו הגזילה משום דניתן לתשלומין והקש' הכ"מ דא"כ אדרבה אי"ל לומר להיפוך מלקי לקי ממונא לא משלם, ולא זכיתי להבין דהא איכא עוד כמה עניני' דממונא משלם כגון חובל ועדים זוממין דבפירוש אתרבי התורה לתשלומין וכיון דכלל גדול מסור בידינו דאין לוקה משלם על כרחיך מדחי המלקות א"כ ה"נ גבי גזילה דחייבי' רחמנא בתשלומין ונדחה המלקות, והנה הרמב"ם פ"ד מהל' חובל ומזיק פ' דהחובל בחבירו, ביו"הכ אף במזיד חייב בתשלומין וכתב וז"ל אעפ"י שעבר עבירה שחייב עלי' חלקות והלא כל המחוייב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם כך הם הדברים בכל חוץ מחובל שבפירוש רבתה התורה עכ"ל חזי' מדבריו בדבר שגילה הכתוב בו דהתשלומין דוחין המלקות ואין התשלומין נדחין מפני המלקות ה"ה אם פתיך בו עוד מלקות ממק"א ג"כ נדחה המלקות מפני התשלומין, וא"כ אם הי' תרומת חבירו תחוב בכוש או בראש קנה וגחין ושחה עצמו לתוחבו בבית בליעתו כגוונא דכתב תוס' כתובות דף ל"א ע"א ד"ה דאי בעי ולא הי' מתחייב בתשלומין עד שעת הבליעה אז הי' התשלומין פוטרו ממלקות דתרומה כמו שפטרו ממלקות דגזילה כמו בחובל הנ"ל, ולא מתחייב מלקות אתרומה אלא כיון דבשעה שאגביה קני' וא"כ ההגבהה צורך האכילה היא דל"ל אי"ב גחין דאז לא הי' מתחייב אתרומה:
אמנם גוף דברי הרמב"ם דהלכ' סנהדרין הנ"ל צל"ע כעת עפי"מ דאיתא בסנהדרין גבי מחתרת דדוקא אם שיבר פטור משום דבדמים קונהו אבל נטל לא אלמא מה דמחזיר הגזילה בעינא לאו רשעה דאתה מיקרי א"כ הו"ל ללקות אלאו דגזילה אף דחייב בהשבה לאו שתי רשעות הן:
דרב בעל מגי' במ"למ פ"ו דתרומות כ' דמדברי רש"י יומא ד"פ משמע דמזיד אינו חייב בחומש, ותמוה דמשנה שלימה הוא בתרומות האוכל תרומ' במזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, והסברתי דבריו, דלכאורה הי' מקום לומר דאף מזיד חייב חומש דגלי לך קרא שוגג וכ"ש מזיד, רק מכ"מ א"א לכופו לשלם חומש כיון דמלקי לקי, רק הקרן חייב משום דאגביה קניה ומתחייב אבל החומש דאינו החיוב מתחיל עד שעת האכילה ואז פוטרו המלקות, ולפי"ז לצאת י"ש הוי חייב אף בחומש, ובגמ' חולין אי' תנא תני משלם ואת אמרת לצאת י"ש, לכן במתני' קתני משלם את הקרן ע"י כפית ב"ד ואינו משל' ע"י כפיית ב"ד את החומש ומכ"מ אפש' דחייב לצי"ש גם בחומש, ולכן מביא ראי' מרש"י יומא דבאכיל' גסה מיירי דאינו חייב מלקות דהוי שלא כד"הנ ואפ"ה קאדייק דהא דפטור מחומש מטעמא דקרא דכי יאכל פרט למזיק אשוגג קאי, ואי כל הפטור דמזיד משו' המלקות א"כ באכילה גסה דאין כאן מלקות אי לאו פרט למזיק גם מזיד הוי חייב: