תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קלג
שיל"ת פאקש יום ה' כ' שבט תרט"ו לפ"ק:
ע"ד המעות שנגבה ונקבץ בעד כת הפרושים השוכנים באה"ק, וכת החסידים שמה גובים להם בגבול אחר ועתה רוצים שלא יתחלקו עוד לב' מחנות וכיס א' יהי' לכולם אי מותר לתת ממנו גם לכולל החסידים כיון שכבר נגבה עבור כולל הפרושים ובאמת בדין אי מותר לשנות מעני לעני קצרו בו המחברי' ולא ימצא על דל שפתי האחרוני' כ"א מעט מזעיר בפי הראשוני' ואחוה דעתי הקלושה בדין זה.
הנה אם כבר נגבה עבור עני ידוע אין ספק אצלי שאסור לשנות ולתת לעני אחר שכבר יזכה הגבאי עבור העני הלזה דיד עניים הוא והוי כאלו כבר בא ליד העני בעצמו דזכין לאדם שלא בפניו ואף לשי' הר"ת שברא"ש פ"ק דב"ב דאף לאחר שבא ליד הגבאי רשאי הגבאי לשנות לדבר המצוה אחריתי וא"צ לפרוש מעות אחר תחתיו ואם מצדק' למצוה אחרת מותר לשנות כ"ש מצדקה לצדקה נ"ל דלא התיר ר"ת אלא במעות הקופה דרשאין בני העיר לשנות אפי' לדבר הרשות זה מותר להגבאי לשנות עכ"פ לדבר מצוה ומטעמא שכתב הרא"ש שם הדחייתו לראי' ר"י הלוי שאין העניים מפסידים עי"ז שאם יצטרכו יגבו להם פ"א אבל היכי דיהי' פסידא לעני זה אם ישנה הגבאי מודה ר"ת ולכן המהרי"ק בשורש ה' הסכים לר"ת וקבעה להלכה ובשורש ז' הוכיח מר"ז דיזיף ופרע דהגבאי בלי רשות בני העיר או חבר עיר אסור לשנות מעות הצדקה לפדיון שבויים והובא בש"ך סי רנ"ב ובטו"ז סי' רנ"ו או כמ"ש דאף הר"ת והריצב"א והראש מודים דאין רשות ביד הגבאי להפסיד להעניים מה שנגבה עבורם ומטעם שכתבתי דהוי כאלו בא כבר ליד העניים בעצמם [ובשורש ה' פסק המהרי"ק באמת בעצמו אחרי שכ' דכדאי המה הריצב"א והרא"ש לסמוך עליהם חזה דפסידא הוא לעניים ומתרץ דהכא ליכא זכי' עבור העניי' כיון שאין זוכין בקרן רק בפירו' ובחנם טרח הרב מחנ' אפרי' לתרץ סתירת דברי מהרי"ק]:
ומוכח כן ממתני' דשקלי' דמותר העניים לעניים ומות' העני לעני, ופירוש הפשוט אם גבו סתם לעניי' צריך ליתן לעניים ואסור לשנות למצוה אחריתא, ואם נגבה לעני ידוע אסור לשנות לתתו לעני אחר וכן מבוא' בש"ע סי' רנ"ג, אמנם ברא"ש ב"ב שם משמע דמפרש גם מותר עניים לעניים דאם הוגבה לעניים ידועים שאסור לשנות לתתנם לעניים אחרים, ונראה דהוכרח לזה משום דס"ל כשיט' הר"ם מאייברא בתוס' עירובין דף ו' ע"ב דאף קודם שבא ליד גבאי אסור לשנות למצוה אחריתא וכפי מה שאבאר אי"ה דעתו דדוקא למצוה אחריתי אסור אבל מעני לעני אינו אסור לשנות לשיטתו עד שיבוא ליד הגבאי ומטעם שכתבתי דיד עניים הוא, א"כ במתני' דשקלים דע"כ בבא ליד גבאי מיירי דאל"כ האיך קאמר מותר עני לעני הא יכול לשנות מעני לעני וא"כ מאי קמ"ל דמותר עניים לעניי' דלא ישנה למצוה אחריתי הא לזה גם בלא בא ליד הגבאי אסור אע"כ דבעניים ידועי' מיירי והוגבה לשמם לצורך אחד כגון לכסות והותירו קמ"ל דצריך ליתן להם לצורך אחר ובסיפא דמותר עני לעני נ"ל דמיירי שנקבץ עבורו כדי שיהי' ביכלתו לפרנס עצמו, והמלאכה היתה די והותר וה"א כיון שספקו כל צרכו ישנה המותר לעני אחר קמ"ל דכבר זכה הגבאי בכל הגביה בעדו כן נ"ל:
עכ"פ נשמע ממתניתן דמותר עני לעני דאפי' המותר ממה שנגבה לצורך עני ידוע אסור לשנותו בתת אותה לאיש אחר ואם במותר הדין כן כ"ש וק"ו במעות עצמו וכן מוכח עוד בברייתא דב"מ דף ע"ח דמגבת אותו עיר לעניי אותו העיר אלמא דאסור לתנם לעניי עיר אחרת [ופי' דברי תוס' אבאר להלן] וכן מוכח עוד במס' ב"ב דף ח' ע"ב דאמר אביי מריש עביד מר ב' כיסי א' לעניי דמתא וא' לעניי דעלמא כיון דשמע להא דא"ל שמואל לר"ת עביד חד ומתני ורב אשי אנא לא בעי לאתנוי וכ"פ בטוש"ע דחבר עיר ל"ב תנאי עכ"פ נשמע דבלי תנאי עם הציבור בשעת הגבוי וידוע לן שהגיבוי היתה עם עני ידוע אין לשנות וליתן לעני אחר ומטעם הנ"ל שכבר זכה בו העני וא"כ גם בני העיר אין רשאין לשנותן והא דאיתא ב"ב שם דרשאים לעשות קופה תמחוי אף דהקופה לעניי העיר ותמחוי לעניי דעלמא ע"כ מטעם דכ' הרא"ש שאין העניים מפסידי' על ידו זה דאם יצטרכו יגבו להם פ"א וכ"כ הרשב"א בתשוב' הובא ביתה יוסף ססי' רנ"ט דאם אין נותנים בני העיר כל סיפוקם חסור להם לשנות ומדברי התוס' עירוכין שם ד"ה משבאתה וכו' משמע לכאורה דבני העיר יכולי' לשנות אפי' במקום דאיכא פסידא לעניים אמנם נראה לפרש דבריהם דגם הם אינם חולקין על הך דינא דוודאי אחר שזכה בו הגבאי עבור העני הו"ל גזל עני אם יעשוק אותו ונותן מה שכבר זכה בו לעני אחר דהמה ס"ל כדברי הר"י שבמרדכי דגם בני העיר אינם רשאין לשנות הקופה כ"א לדבר מצוה וגם זה אינו אלא במקום דליכא פסידא דלא לקשה עליהם קושי' מהרי"ן מג"ש ממתני' דשקלים, ואפ"ה הוכרחו לחלק בין בני העיר לגבאי ע"כ אפי' במקום דליכא פסידא וגם הוא לדבר מצוה אסור לשנות מדאסור לו ללוות ולפרוע אפי' לדבר מצוה והא כיון שפורע לבסוף לא יבואו העניים לידי הפסד וכמו שיבואר לקמן אי"ה בפי' דברי הר"ת ואהא דכ' דברייתא דב"מ דלשנא דמגבת אותו עיר משמע דדוקא הגביה גופא כמו שהיא נגבה יותן לעניי אותו עיר ואסור ללוותה לצורך עניי עיר אחרת ע"מ לפרוע וע"כ בגבאי מיירי דבני העיר רשאין לשנות לדבר מצוה במקום דליכא פסידא וכנ"ל:
ויש לעיין בדברי הרי"ן מג"ש דלא ס"ל סברת הראש ולכן קאמר דהא דמותר לשנות דוקא אם הוא צורך עניים מדתנן מותר העניים לעניים, וקשה עליו איך יפרנס רישא דברייתא דמותר לעשות קופה תמחוי והא תנן ג"כ מותר העני לעני, ונראה דס"ל להרי"ן מג"ש כשי' מהר"ם מאייברא הנ"ל דגם עד שלא בא ליד הגבאי אסור לשנות למצוה אחריתי ויתבאר להלן אי"ה דראיית' ממשנה זו דמותר העניי' לעניי' וכבר כתבתי דדוקא למצוה אחריתי אסור אבל מצדקה לצדקה מותר גם לשי' זו בכל עת שלא בא ליד הגבאי ולאו דוקא ליד הגבאי הקבוע במתא כ"א גם ליד השליח שגבה עבורן דהולך ותן בצדקה כזכי דמי וא"כ י"ל דס"ל להרי"ן מג"ש דממתני' דמותר עני לעני לא קשה ולא מידי דהתם לא מיירי שגבה עבורו לצורך פרנסתו י"ד סעודות לאותו שבת דזה יכול לטול מקופה שהיתה להם בכל עיר ועיר כ"א התנדבו לתת לו שיהי' ביכלתו לפרנס עצמו והגובה עבורו אחרי ראותו שגם אם לא יתן לו כל הגבוי יהי' די לו לפרנס עצמו וה"א דיהי' רשאי לשנות המותר לצדקה אחריתי קמ"ל מתני' דזכה העני בכל הגבוי, משא"כ בקופה ותמחוי דמתחלה לא התנדבו לתת להעניים כל הגבוי בלי קצבה כ"א לכל א' וא' רק כדי פרנסתו לאותו שבת ואם יוותר אין שום ה"א דינתן להעניי' העומדים שמתחלה לא הוגבה עבורם כל הנקבץ רק דה"א דיהי' מונח בקופה לצורך שבוע הבאה ולא יהי' רשאי לשנות הגבוי לצדקה אחרת קמ"ל דמותר לבני העיר לעשות מקופה תמחוי דכיון דלא זכה הגבאי בעד העניים באותו המותר הו"ל כאלו לא בא עדיין ליד גבאי דמותר לשנות מצדקה לצדקה, משא"כ על מה דקאתני במתני' דמותר לשנותן לכל מה שירצו אי נמי נפרש כפי' הר"י דלדבר מצוה מיירי שפיר קשי' לי' אפי' בקופה ותמחוי דלא זכו העניים במותר והוי כאלו לא בא ליד הגבאי עדיין הרי מ"מ אסור לשנותן לדבר מצוה אחריתי וכשי' מהר"ם מאייברא דהוכיח כן ממתני' דמותר העניי' לעניים וכמו שיבואר להלן אי"ה:
יצא לן מהדברים הנאמרי' דאם בא ליד הגבאי לכ"ע אסור לשנות אפי' לצדקה אחריתי משום דהגבאי זכה עבורו ובלא הגיע ליד הגבאי לכ"ע שרי לתת לעני אחר ולדבר מצוה אחרת תלי' בפלוגת' דלשי' הר' ברוך בתוס' עירוכין שם מותר ולשיטת הר"ם מאייברא שם אסור, ובירושלמי מגילה ר"פ בני העיר גרסי' ר"ח בר בא אזל לחמץ יהבו לי' זוזי למפלגן ליתמא ולארמלתא אזיל פלגינהו לרבנן ובעי עלה מהו שיפרוש אחרים תחתיהן ר' אילא אמר אין צריך ר' זעירא אמר צריך, ומסיק עלה בשם ר"ח כל המצות עד שלא באו ליד גזברין אתה רשאי לשנותן משבאו ליד גזברין אין אתה רשאי לשנותן ע"כ ופירושו דלכן ר"ח בר בא לשלם אחרים תחתיהן וכן פיר' הראב"ד בספר תמים דעים, והנה לדעת הר' ברוך הנ"ל הפי' בירושלמי דכיון ששנינו דלאחר שבא ליד הגזבר דאסור לשנות לדבר מצוה אחריתי ה"ה לצדקה אחרת דמאי שנא כיון דהטעם היא דזכה הגבאי בעד השני וכדבריו משמע ג"כ ברי"ף רפ"ד דב"ק, אבל לשיטת מהר"ם מאייברא דלד"מ אחרת גם קודם שבא ליד גבאי אסור ואפ"ה מעני לעני הי' מות' כדמוכח בדברי הירושלמי הלזה א"כ מאי ראי' מדאסו' לשנותו דהיינו ללוות ע"מ לפרוע שיהי' ג"כ אסור מעני לעני, ונראה לענ"ד דוודאי הא דאיתא בברייתא דעד שלא בא ליד גבאי דמותר ללוות מיירי דוקא בענין שאין שום חשש שיתעכב הצדקה כשיתרמו עניא ולא יהי' לו לפרוע מיד ויעבור על בל תאחר, דהא קי"ל בכתובות דף ק"ו אין משתכרין בשל עניים מטעם דלמא אתרמי עניא וליכא למיתב לי' וע"כ מיירי במקום שהוא בטוח שיהי' ביכלתו לפרוע בכל עת ומ"מ אסור בחטי ליד גזבר מטעם אחר והוא דלכאורה יש לדון מאיזה טעם יהי' רשאי ללוות ממונא דאחרינא בלי רשות בעל הממון והוא לווה ושואל שלא מדעת בעלים, ואין לומר דטעמ' דאנן סהדי דניחא להו לעניים שישתמש כדי שיתחייב באחריות וכדאיתא התם בעירוכין, דהא קימ"ל במעות אבידה שהופקד אצל מעות של יתומים שאסור להשתמש בהם כמו שאי' בטור ח"מ סי' רס"ז ובסמ"ע שם והיא מגמר' דב"מ דף כ"ט, וגם אין הטעם משום דנתנו לו מותרים ולא צרורים דאין זה רק בשולחנו וחנווני ועוד האיך יצייר התנדב אותם אם דעתו שיחלקו לעניים אלא הטעם כיון שהבעלים מיד שמסרו נדבותיהם להגזבר נפטרו הם מאחריותם דהו"ל כמו שנדב להביא קרבן והביאו ומסרו ליד הכהן להקריבו שמבואר בתוס' פ"ק דחולין דף י"ג ע"ב שפטורים מאחריותם וא"כ נסתלקו הבעלים מכל וכל והממון בי גזא דרחמנא איתא ואין כאן בעל הממון לכן הו"א דיהי' הגבאי רשאי ללוותה ולפרוע ולהשתמש במעות כמו שירצה, קמ"ל דהגבאי זכה בעד העניים והמה בעלי הממון ואסור לו ללוות שלא מדעתם, וא"כ שפיר הוכיח הירושלמי מדתניא שאסור ללוות ולפרוע ע"כ דזכה הגבאי עבור הענייים וגוף המעות של עניים הם בפקדון אצל הגזבר דאי לא זכה עדיין עבורם וגם הנותנים כבר הסתלקו א"כ לית כאן בעל ממון כנ"ל ולמה לא יהי' רשאי ללוותם אע"כ דזכה עבורן וא"כ אסור לתתם לעני אחר, אבל בלא מטא ליד הגזבר דאין כאן אלא משום נדרו ונדרא גם בנתינ' לעני אחר מתקיים:
ובזה יש ליישב קושי' התוס' עירוכין לשי' הר"ר ברוך דמשינוי צדקה למצוה אחריתי מיירי מאי פריך הגמרא מר' זירא דיזיף ופרע, ולפמ"ש י"ל דגם הר"ר ברוך ס"ל מה דמוכח מדברי הירושלמי לשיטת הר"ם מאייברא דאם אסור ללוות גם במקום דליכא למיחוש שיתעכב הצדקה ע"כ משום דזכה הגבאי בעד העניא ההוא, רק דחולק על הר"ם בלא הגיע ליד הגבאי דאינו אלא משום נדר דהר"ם ס"ל דנדרא מתקיים גם אם נותנו לעני אחר ולא בדעביד מצוה אחריתי והר' ברוך ס"ל דגם במצוה אחריתי מתקיים הנדר רק בהגיע ליד בעד העניים לשנות לד"מ אחריתי משום דזכה כבר העניים והמההוא, וא"כ שפיר פריך הגמ' כיון דזכו בו הגבאי דאסור בעלי הממון האיך יזיף ר"ז בלי רשות בעלי הפקדון כן נ"ל:
ובתוס' ב"מ דף ע"ח נראה לפרש דבריהם דוודאי מברייתא דב"ב דאיתא להדיא דמותר לשנות לא קשי' להו די"ל בני העיר שאני וכתי' תוס' עירוכין שם דקאי לשי' הר"י אבל מגמ' דעירוכין דהוכיח הר"ת משם דגם הגבאי מותר לשנות לדבר מצוה שפיר קשי' להו, ותי' דמגבת פורים שאני, ר"ל דדוקא בגביות קופה דאין פסידא לעניים משא"כ במגבת פורים דדמי' לגבי' ע"י איזה חיקר' דמיירי ג"כ בבא ליד גבאי ואיכ' פסידא והנה הסוגי' דעירוכין דמשבא ליד גבאי אסור לשנותו לאו בגבי' קופה מיירי ואיכא פסידא אם נשתנה לד"מ אחריתי דאי בגבי' קופה מיירי לא מקשה הגמר' מידי על ר"ז דיזיף ופרע דלמא התם בגביות מיקרא מיירי דע"כ גם לתי' הש"ס מיירי בזה דאי בגביות קופה הא איכא קצבה לעניי' כמה יותן להם מאי ניחא להו לעניי' דמשתהה גבי' והא דהוצרך ר"ת לחלק בין בני העיר לגבאי דבני העיר מותרים לשנות אפי' לדבר הרשות וגבאי דוקא לדבר מצוה הא בלא"ה הי' יכול לחלק דגבי קופה אפשר דגם הגבאי יכול לשנות והתם דמשבא ליד גזבר אסור משום דאיכא פסידא, נ"ל עפ"י מ"ש לעיל דהא דמותר ללוות ע"מ לפרוע ע"כ במקום דאין חשש שיתעכב הצדקה וא"כ אם נימא דמותר לשנות בליכא פסידא גם ע"י הלוואה ע"מ לפרוע הא ליכא הסידא:
ובזה יש ליישב ג"כ שי' הר"ב דלא תקשה עליו מקושי' הש"ס מר"ז דיזיף ופרע באופן אחר, ולומר דגם הר' ברוך ס"ל כשי' הר"ם מאייברא דאף בלא הגיע ליד הגבאי אין רשאי לשנות לדבר מצו' אחריתי כ"א מצדק' לצדקה כמו שמבואר מירושלמי אמנם כ"ז בגבי' שהיא פסידא לעניים אם ישנה הנדוב, אבל במקו' דאין פסידא לעניים בזה כגון יחיד שנדב סלע זו לצדקה ואם יבואו הגזברים לתבוע ממנו הקצוב עליו לתת לקופה ותמחוי וודאי דיכול ליתן להם הסלע המופרש לצדקה ועכשיו נזדמן לו מצוה אחריתי ורוצה ליתן לזה סלע המופרש ועי"ז לא יפסידו העניים דיצטרך ליתן קצבתו בשבוע הבאה לכן מותר לשנות לדבר מצוה בלא בא ליד גזבר ומשבא ליד דגזבר אף דליכא פסידא לעניים אסו' וכשי' הר"י ומש"ה פריך הגמ' מהא דר"ז יזיף ופרע מטעמא דכתיבנא דע"י הלוואה זו אין פסידא לעניים, ומשני דאף באין פסידא אסור ושאני התם דהוי רווחא לעניים ע"י דתשתהה אצלו:
ויש לעיין בדינא דמשבא ליד גזבר דאין לשנות למצוה אחריתי לשיטת הר' ברוך ולא מעני לעני לפי"מ שביארתי הירושלמי אי זה דווקא בגבאי הקבוע משום דידו כיד עניים היא כדאמר ר' יוסף ב"ק דף ל"ו אבל בגבאי שאינו קבוע ואינו אלא שלוחו של הנותן ולפי"מ דקי"ל הולך ותן במתנה לאו כזכי, הוי כאלו מונח עדיין תחת יד הנותן ורשאי לשנות, וכה"ג כתב הא"ות בסי' קכ"ה דתח"י גבאי שאינו קבוע יכול לשאול על נדרו מה"ט ואין לומר דאע"ג דתן והולך לאו כזכי מ"מ מהני תפיסתו בעד העניי' כמו שהי' מהני תפיסת השליח עבור העבד אי תופס הבע"ח במקום שחב לאחרים קנה אף אי לא הוי תן כזכי בגיטין דף י"א, דז"א דהא קיימ"ל בלקיטת פאה לפלוני עני דעשיר לעני לא יכול לתפוס, לכן אי הוא גבאי קבוע אף אי הולך ותן לאו כזכי מ"מ מהני תפיסתו בעד העניים וכשיטת הר"ח המובא ריש סי' ק"ה בח"מ דאפוטרפוס דיתמי דיד היתמי הוא יכול לתפוס אף במקום דחב לאחרינא, כמו כן נמי הגבאי בעד העניים דמדמי לי' הגמרא ב"ק שם לאפוטרופסא דיתמי אבל גבאי שאינו קבוע י"ל דלא מצי לזכות עבורם ובאמת לשנא דברייתא דב"מ דמגבת פורים וכן פשיט' דמתני' דשקלים משמע דלאו דוקא גזבר קבוע, דגבאי לא דכר שמי' אלא משמע דכל מי שהגבי' בידו זוכה בעד העניים שלא לשנות וכן מוכח לשי' הש"ך סי' רנ"ט דגבי' ע"י הגבאי עדיפא מהזמנה בעלמא דלא תקשה עליו קושי' המג"א סי' קנ"ג דבסנהדרין מדמי מתני' דשקלי' להזמנא בעלמ', ולפימ"ש לק"מ דדוקא גבאי קבוע עדיף מהזמנא דהוי יד הזוכה בעצמו משא"כ השליח שגבה אף אי הולך ותן הוי כזכי בצדקה מ"מ בעי דמטא ליד הזוכ' לבסוף כשיטת הרי"ף גיטין שם וכמצוה שיעשה המצוה הוא והוי הגבי' רק הזמנה בעלמא כן נ"ל ואין כאן מקומו להאריך:
אשר על כן נ"ל וודאי למאן דס"ל דגם בהקדש לעניי' אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי והכוונה דנתפס גוף הסלע בהקדש כמי שנעשה בקנין, א"כ גם בלא בא ליד הגבאי כבר זכו בו העניים ע"י אמירה שלו כמי שעשאו קנין במשיכה והגבהה, וקשה א"כ למה יכול לשנות מה לי אם זוכה הגבאי עבורן דנעשה הקנין מטעם דזכין לאדם שלא בפניו, הלא גם בלי הגבהת הזוכה עבורן אינו מחוסר קנין, וע"כ צריך לומר דאמירה לגבוה לא מהני רק לשלא יצא מרשות גבוה ורק לזה מהני כמו קנין דלא למיהדר בי' אבל לענין לשנות מעני לעני או למצוה אחריתי לשי' הר"ב דמקיים נדרו בזה בעי' דוקא קנין וזכייה דמה שבין עני לעני דין הדיוט היא, ולכן גם לשי' מהר"ם מותר ללוות ולפרוע כיון דעדיין יכול לשנות מעני לעני ואכתי אין שום אדם בעולם בעל הממון הזה אלא רשות גבוה עליה עד שיבורר א' לזכות משלחן גבוה, ומאן דיזיף מדעתו של הגזבר אינו לווה שלא מדעת הבעלים וכנ"ל, וא"כ י"ל כיון דעכ"פ יצא מרשותא דנותן וא"צ זיכוי השליח רק נגד עני האחר ולא נגד מרא קמא, דמרשות הנותן בלא"ה יצא, לכן הוי הולך ותן כזכי ולא דמי לשאר מתנה דבעי זיכוי אלימתא להוציא מרשות בעל הממון וגם להכניס ברשות האחר, משא"כ בזה דלא בעי רק להכניס ברשות הא' נגד אחר דג"כ לא הי' לו זכות בו מעולם, ומה"ט שפיר כ' הש"ך והסמ"ע שם דלא מהני התרה דהוי כאלו כבר בא לידא דגזבר משום דהולך ותן בצדקה הוי כזכי ולא כא"ות, ויצא לן מזה דאף לשי' הריטב"א המובא בש"ך רסי' ס"ו בהקדיש שט"ח לעניי' דאמר שט"ח זה יהיה הוא וכל שיעבודו דאית בי' לעניים דהוי הקדש משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט, שאין זה אלא לענין דלא יכול למיהדר בי' דאף דלא אמר "אתן" אלא "יהי'" ואין כאן נדר מ"מ אין יכול לחזור, אבל עכ"ז יכול לשנותן וליתן לעני אחר אף אי מסר ליד הגבאי ולא כתב, ובזה אפשר דמיירי הרמ"א יו"ד סי' רנ"ח דהמקדיש שט"ח צריך כתיבה ומסירה, ולא נעלם זה מעין הבדולח של הרב הש"ך ז"ל:
ויותר מזה נ"ל דאף לשיטה הסוברת דבהקדש עניים ל"א אמירה לגבוה כמ"ל מ"מ כיון דעכ"פ מחויב להעמיד דברו מטעם נדר ואסור לשנות למלתא אחריתא ואפשר דאף אם אומר סלע זו היא צדקה ולא אמר אתננו לצדקה דס"ל להרי"ף רפ"ד דב"ק ותוס' שם וקי"ל כן בח"מ סי' רי"ב דלא הוי נדר אם אינו בעולם מ"מ אם איתא בעולם ונתפס גוף הסלע לצדקה חייב לקיים דבריו משום בפיך זו צדקה ומתחייב בנדבה כמו בנדר ודוקא אם אינו בעולם דלא הי' להקדש מקו' לחול על שום דבר, דבשלמא נדר חל על דבר שלב"לע משום דהנדר מונח על קרקפתא דגברא וגופא איתא בעולם ודמי להדיוט דאף דאין קנין בדבר שלב"לע מ"מ יכול להתחייב בדבר שלא ב"לע, משא"כ בנדבה דלא חל על גופא דגברא אלא לבתר דחל על החפץ, ואם החפץ אינו בעולם ולא נתפס החפץ לא מצי חייל על גופא דגברא דמנה אין כאן שיעבוד אין כאן, ובזה נראה לענ"ד לפרש דברי הנימוקי יוסף ב"ק דמחלק בין אמר סלע סתם עלי או אמר סלע ידוע יעי"ש, כיון דלפמ"ש הטעם דנדר חל על דבר שלב"לע דהיא מצד דהחיוב חל על גופא דנודר ודמי למחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם, והנה המהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"א כ' דהא דאדם מתחייב בדבר שלב"לע היא דוקא אם מקבל עליו אחריות דאז יכול החיוב לחול על גופו ונאמר דלכשיבא לעולם משתעבד בהם מעתה שיתחייב באחריותם עד שיתנם ואם יאבדו יחוייב ליתן כפריהם, שאם אי אתה אומר כן אלא מתחייב ליתנם כשיבואו לעולם ולא יתחייב באחריות הוי תנאי ומעשה בדבר א' עכ"ל א"כ הה"נ בנודר בדבר שלא בא לעולם אם נודר ליתן סלע זו הידוע כשיבוא לרשותו ולא מקבל עליו אחריות ולא להעמיד דבר אחר תחת זו אינו חל על גופא וגם על החפץ אינו יכול לחול בשעת הנדר וכיון דהשתא לא חייל נדרא גם לקמן לא קא חייל, ולפ"ז לא צ"ל דהרי"ף ז"ל חולק אר"ח וס"ל דלשון נתבי' לעניים לא הוי לשון נדר וכמ"ש במלחמות שם, דאי נמי הוי לשון נדר כאלו אמר מה שתתן לי בנזקי אתן לעניים אפ"ה לא חייל כיון שרוצה דוקא ליתן מה שיגבה בנזקו ולא להתחייב באחריותו ולא על גופא יכול לחול, וחפצא עדיין איננו בעולם, אבל אם הסלע בעולם וברשותו י"ל דגם בנדבה דלא שדי' שום חיוב על קרקפתי' מ"מ מתחייב דרחמנא שויי' עליו לחובא להביא מה שהותפס לצדקה אף דלא חייב באחריותו ואסור לשנותו לחול ולשי' מהר"ם מאייברא אפי' לדבר מצוה כ"א להעמידו ביד צדקה ומה שמוסרו לשליח בלישנא דהולך ותן נפטר מחיובו והוי כזכי דדמי לחוב, ומזה נ"ל דהי' ראי' מהר"ם מאייברא דגם בלא בא ליד הגזבר הקבוע אלא ביד שלוחו משמע, והי' קשה לו הא הולך ותן לאו כזכי וצ"ל כמו שכתבתי דגם מקודם הי' חוב עליו להעמידו לצדקה ובחוב קי"ל דהולך ותן כזכי ואם נאמר שהי' מותר לו לשנותו לד"מ אחריתי א"כ לא הי' חייב לצדקה כלום ומתנה הוא דיהיב לי' לצדקה ובמתנה הולך לאו כזכי:
גם הרמ"א סי' רנ"ו הביא בשם מהרי"ו דאם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפי' לתלמוד תורה ומטעם דזכה הגבאי עבור העני ומביא ראיה מדברי הרמב"ם רפ"ה מה' שאלה דלעניים אלו הוי ממון שיש לו תובעין והיא מגמ' ס"פ דהחובל דבבא ליד גבאי מיירי דרב יוסף אפקיד ור"י גבאי היה, אמנם קשה לפי"מ שביארתי דבלא אתי ליד גבאי חותר לשנות מעני לעני, א"כ למה לא חלקו הפוסקים בהא דלעניים אלו דחייב השומר דהיא דוקא באתי ליד גזבר ולא כשהבעלים הפקידו אצלו, ומדלא חלקו בכך מוכרח סברתי דלעיל דהולך ותן בצדקה הוי כזכי, אמנם י"ל עפימ"ש הר"ש בפ"ק דב"ב במרדכי והובא במל"מ בפ"ד מה' מלוה ולוה דהא דאיצטרך קרא דלשמור ולא לחלק אע"ג דבלא"ה הוי ממון שאין לו תובעין, דהו"א דזה מקרי י"ל תובעין דהגבאי דהפקיד אצלו תובע מן הנפקד דכל זמן דלא עשה השליח שליחותו לחלק מצי לבטל השליחות כיון דאין העניים ידועים וא"א לשנות א"כ יכול למיהדר בי' קמ"ל קרא דאפ"ה הוי כאין לו תובעין דאין השומר מתחייב אלא כשיתבענו בעל הממון, והכא העניים דהמה בעלי הממון לא מצי למתבעי' והגבאי לאו בעל ממון היא דגזבר ואפטרופסא בעלמא היא, וכ"ז בגבאי אבל אם הבעלים הפקידו אף אי לא קייצא ולא מצו העניים למתבעי' מ"מ הבעלי' הם יכולים לתבעו והם עדיין בעלי ממון, כיון דיכולין ללוות ע"מ לפרוע ממקום אחר וגם ליתן לעניים אחרי' אם נאמר דתן והולך לאו כזכי, ותדע שכן היא דגם בהדיוט בכה"ג בשלח למלוה חובו ולא זכה עבור המלוה כגון בהולך למאן דס"ל דלאו כזכי אי פשע השליח חייב לשלם ולא אמרינן דבעל הממון שהוא המלוה עדיין לא יכול למתבעי' כיון דלא זכה עבורו יהי' פטור, וא"א לומר כן מסוגי' דקידושין דף מ"ג דמצי השליח לומר אהדרינהו ללוה והיא כמ"ד דלאו כזכי דמי או בהתנה דלא לזכי כמ"ש הריטב"א שם ואפ"ה אמרי' שם למ"ד דצריך לחזור בעדים אינו נאמן, וכ' התוס' שם דאע"ג דאי"ל מגו דנאנסו מ"מ שבועה בעי אלמא דצריך לישבע שלא פשע דבפשיעה מתחייב, אמנם לפ"ז גם בעניים שאינם ידועים אם הפקידו הבעלים יתחייב השומר ולמה לא חלקו הפוסקים בכך, ונראה דלפי"מ שכתבתי לעיל דמיד שמסרו הבעלים לחלק נסתלקו המה מאחריותם דדמי להביא קרבן לכהן להקריב, א"כ לבעלים א"צ לשלם כיון דאינם חייבים באחריות ואינם מפסידים כלום ע"י פשיעתו רק לעניים היא דאפסד והמה אין תובעין כנ"ל:
אמנם מצינו לרש"י גיטין דף נ"ג גבי כהנים שפגלו דאף בקדשי נדבה דלא אפסדי' לבעלים מ"מ חייב הכהן הפושע להפסיד הקרבן, לשלם כיון דלהביא דורון מבקש וקשה בעיניו, וצריך לחלק בין זה להאי דב"ק דף ע"ח דגנב פטר נפשי' בכבש [ויעי' מל"מ פ"ד דחובל] דשאני התם דבאמת פסיד לי' להקדש אלא דלהקדש פטור מלשלם דרחמנא פטרי' מרעהו ועיקר חיובו נגד הבעלים וכיון דהבעלים רוצים לשלם נזק דהקדש צריך המזיק לשלם משא"כ כאן דלא הגיע הנזק לשום אדם דלעניי' שאינם ידועים להשמט עצמו בלא"ה מכל אחד ואחד לומר לא לך הפסדתי והבעלים אינם חייבים באחריות, רק דלמעיבד מצוה מן המובחר רוצים לשלם אחרים תחתיהן ודמי להך דב"ק הנ"ל ודוק, וכ"ז אם העניים אינם ידועים, אבל במיוחדים ותיקץ קייץ להו בין אם הפקידו ביד הגבאי בין הפקידו הבעלים חייב השומר דאם הגיע ליד הגבאי זכו בהן העניים והמה התובעים ואם לא הגיע ויכולים הבעלים לשנות מעני לעני הבעלי' המה תובעים ואף דהמה כבר נפטרו מאחריותם מ"מ כיון דהגיע הנזק להעניים והבעלים קשה בעיניהם ורוצים להנדב אחרי' תחתיהן דמי לכהנים שפגלו, ובזה נ"ל ליישב סוגי' דב"ק ד' קי"ב דפריך הגמ' והא מציל עצתו בממון חבירו הוא, והקשו הראשונים הא הו"ל ממון שא"ל תובעין, ונראה דהאי ארנקא דפדיון שבוי' לא הגיע עדיין ליד הגבאי והיו יכולים הבעלים ללוותם ע"מ לפרוע ולשנותם לצדקה אחריתי והמה הן התובעין ומיירי בנדרו כ"א מהם עלי ליתן כך וכך לפדיון שבוי' דחייבים באחריות והתם ליכא למימר כיון דמסרו ליד א' לפדות בהן איזה שבוי שיארע יפטרו מאחריות' וכמש"ל בצדקה, דל"ד דהתם דקיימו עניים ובכל שעה ושעה יכול לחלק ודמי למוסר ביד כהן להקריב דיכול להקריב בכל יום ויום, משא"כ כאן דאינו יכול לפדות עד שיזדמן איזה שבוי ומדלא תירצו הראשונים כך יש להוכיח סברתי דלעיל דהולך ותן בצדקה כזכי דמי:
המורם מדברינו דהנודר צדקה לעני ידועה אם בא ליד גזבר או לאחר שהוא שלוחו לחלק דנותן אינו יכול לשנותו לתת לעני אחר, אבל אם עדיין לא יצא מיד הבעלים יכולים לשנותו מעני לעני כדהוכחתי מהירושלמי ואפי' למאן דאי"ל אמירה לגבוה כמ"ל גם גבי צדקה היינו דוקא לענין דלא יכול למיהדר בי' ויותפס גוף החפץ הנקדש לצדקה אבל מה שבין עני לעני בעי קנין כמו בהדיוט, אמנם נ"ל לשיטה זו דכ"ז דוקא אם הקדיש שלא בפני העני אבל אם הבטיח לעני ליתן לו אינו יכול לשנותו, כיון דאמירה זו כמי שהקנהו לגזבר שיהי' צדקה, משא"כ אם הבטיח לעני, ובזה נ"ל לפרש דברי הג"ה מרדכי קידושין הובא ברמ"א ח"מ סי' רמ"ג וז"ל כיון שהודה שמעון שנדר לגזברים והם היו בשליחו' לאה יכולה לאה בעצמה להוציא ממנו דיד שלוחה כידה ותו דלא גרע מתופס לבע"ח ועוד מדר"נ עכ"ל, כוונתו לדעתי שהגזברים היו שלוחי לאה שהולכו לקבץ ממון ונדבות עבורה, וכל מה שהיו נותנין להם זכו השלוחים עבורה, וראובן עדיין לא נתן להם רק הבטיח להם ליתן, ועתה רצה לתפוסו לדבר הנדוב בעד עני אחר באמרו כיון שלא הגיע ליד הגבאי הדין דיכול לשנות מעני לעני, ואי משום הבטחתו הלא לא הבטיח לה בעצמו כ"א לגזבר, והיינו החילוק שכתבתי, וע"ז קאמר בעל הספר דז"א מג' טעמים הא' כיון דהגזברים שלוחי' ממנה היו וכיון דהבטיח לשליח דידה כאלו הבטיח לה לעצמה, ול"ד לגזבר דעלמא או לשלוחו דניתן דג"כ זוכה בעד העני מטעם דזכין לאדם שלא בפניו דכמו כן זוכין ג"כ לעניים אחרים משא"כ אלו דהיא עשאום לשלוחים וכ' טעם ב דא"נ לא זכתה עדיין לא יכול למתפס בעבור העני האחר דהוי תופס לבע"ח במקום דחב לאחרים דדוקא מעני לעני מחלוקת אבל עשיר לעני לכ"ע לא מהני תפיס' וטעם ג דכיון שהשליח נתן לה בעד הבטחתו של ראובן ואם לא יותן לו ראובן יתחייבה היא לחזור לו מה שנתן עבור ראובן, והוא נתחייב לה וגובה השליח מדר"נ ודברי הט"ז שם בח"מ רסי' רמ"ג הנ"ל אינן מובנים:
אמנם מדברי הגה' מיימוני פי"א מה' זכי' משמע דאף דלא בא ליד גבאי אינו רשאי לשנות מעני לעני דכתב איש ואשתו שהותנו ביניהם בקנין וכתבו בשטר לתת לקרוביהם ומת אחד אין השני יכול לשנות מלתת המחצה לקרובי המת ונעשה נדר וא"א לשנות דאמירה לגבוה כמס"ל דמי, דאלו הי' רוצה לתת לעשירים לאו כל כמיני', מעני לעני נמי לא עכ"ל ואין לדחות דשאני בזה דהתחייבו עצמם בקנין ובשטר דלכ"ע מהני כמו שאיתא בח"מ רסי' ח' ובסי' ס' סעיף ו' דא"כ למה לי להזכיר מדין נדר ודאמירה מהני כמו קנין חזק ועכצ"ל דהקנין לא הוי מהני כיון דמיירו שהתחייבו עצמם לתת כשימות הא' לקרוביהם העניים שיהיו בימים ההם יעי' מה שהעתיקו הד"מ והרמ"א בח"מ סי' רמ"ז וכיון דבשע' הקנין עדיין אינו מבורר מי שיהיו העניים מקרוביהם באותו שעה דאין ברירה בקנין כמ"ש המהרימ"ט ח"א סי' פ"ב, או משום דיש בין העניים הקרובים הללו גם מי שנולד לאחר הקנין ולא מהני הקנין לנולדים, לכן צריך לנדר, וא"כ ע"כ דס"ל דאסור לשנות מעני לעני ואפשר לפר' בדוחק דברי הירושלמי הנ"ל לשיטה זו דר"ח בר בא לא הי' רוצה לשנות הנדבה מכל וכל אלא רצה ללוות לצורך הרבנים ולמפרע לאחר זמן וס"ל הא דאסור ללוות ולפרוע היא מחשש דלמא יפשע או יאנס ולא יהי' לו לפרוע וע"כ בעו אחר שכבר לווה אי ניתן לו זמן לפרוע ליתחין ולארמלתין לזמנים הקצובים, אי צריך להפריש אחרים כנגדו מיד וע"ז קאמר דכיון שבא ליד הגבאי צריך להפריש מיד:
ויש לי להביא קצת ראיה לשיטה זו מלשנא דגמ' ב"ב דף קמ"ח דבעי' שכ"מ שהקדיש כל נכסיו מהו, והדר בעי חילק נכסיו מהו, למה נקט באיבעי זו חילק דמשמעותי' שפיר' לעני פלוני כך ולעני פלוני כך ולא נקט ג"כ הקדיש לצדקה מהו, ונ"ל דהנה המרדכי בפרק הלזה הביא בשם האביעזרי שכ"מ שאמר הלואתי לפלוני קונה באמירה בעלמ' וכתב עליו בהג"ה דתמוה הוא דהלא ש"ס ערוך היא, ותי' בשם מהר"ל מפראג דמיירי שאמר הלוואתי לפלוני עני דקונה ואינו חוזר לעולם ע"כ, ותירוצו אינו מספיק דאטו מי גרע עני משארי ב"א ואי קמ"ל דאינו חוזר כשעומד הלא זו איבעי' דלא איפשטא, ואי דרוצה להשמיענו דהאיבעי' לחומרא וכשי' הרא"ש שם למה נקט דין זה בהלווא' ונראה לענ"ד דדבר גדול חידש לן הרב עפ"י מ"ש הנ"י והובא בש"ע ח"מ סי' ר"ן דאם השכ"מ מקנה מהיום הוי כמתנת בריא וצריכה קנין, וא"כ הא דאיבעי לן בהקדיש וחילק נכסיו דדוקא בדבר שא"צ קנין בבריא א"כ שפיר יש לספק דלמא לא הי' כוונתו רק לאח"מ כ"א מעכשיו ואפ"ה מהני מטעם דאמירה לגבוה כמ"ל, או משום נדר, משא"כ אם אמר הלוואתי לעניים דגם בריא היה אומר כן לא מהני וכמ"ש הרי"ף בפ"ד דב"ק דהוי דבר שאינו ברשותו, ורק במתנת שכ"מ מהני משום דכל דבריו ככתובים וכמסורין דמי, וא"כ אם עמד ממנ"פ חוזר, דאם נאמר שכוונתו הי' שיחול מעכשיו, א"כ לא הוי דינו כמתנת שכ"מ ובעי קנין ושפי' קא מחדש האביעזרי דלא כנמק"י דאף אי כוונתו שיחול מיד תקנו רבנן דלקני באמיר' בעלמא כדי שלא תטריף דעתו כן נ"ל:
ולפי"ז אנן דקי"ל כהנמק"י באמת לא קאי מבעי' לי' אלא בענין דמהני בבריא בלי קנין והנה הרשב"א בח"ג הביא שנשאל עמ"ש הרי"ף ב"ק דאם אמר אתננו דחייב והלא יכול להשמט מכל עני ולומר לעני אחר אתננו, והשיב דחיובו באמת אינו אלא לצאת ידי שמים וא"כ י"ל דוודאי בהקדיש סתם לעניים לא קא מבעי' לי' כיון דגם בבריא אינו מחוייב ליתן לשום עני התובעו ואי משום לצאת ידי שמים ליכא לאסתפוקי דהא לבו יודע אם הי' כוונתו שיחול מיד ומעכשיו או הי' כוונתו רק על תנאי דמיתה להתחייב, לכן נקט חילק נכסיו שפרט לפלוני עני כך ולפלוני עני כך וה"ל ממון שי"ל תובעין, ואי הוי נדר כן בבריא הי' מחוייב ליתן לכל א' וא' כפי שהתנדב ועכשיו רוצה להפטר ולומר שרק על תנאי דמיתה נדר ותיבעי' לי' אם מהימן אם יש כאן ג"כ אומדנא, וכ"ז אם בפרוט העניים אינו יכול לשנות ולתת לעני אחר, אבל אם הי' רשאי לשנות א"כ הדר הו"ל ממון שאין לו תובעין ולא מתחייב אלא לצאת ידי שמים:
בהא נחיתנא ובה סליקנא דבמטא ליד גזבר או ליד שלוחו דנותן אין רשאי בוודאי לשנות מעני לעני ואם עדיין ביד הבעלים אם הבטיח ליתן לעני בעצמו או לשלוחו דעני המקבץ בעבורו ג"כ אינו רשאי לשנות ואם לא יצא מרשות הבעלים וגם לא הבטיח לא לעני ולא לשלוחו כנראה מדברי הירושלמי ודעת רוב הפוסקים דרשאי לשנות מעני לעני, אבל דעת הר"ם מרו"ב לאסו' גם בזה וע"כ בנדון דידן דכבר מטא ליד הגבאי אסו' אפי' לבני העיר לשנותו, וחבר עיר לענ"ד אינו מועיל במקום שידוע דעת המתנדבים:
יואל אונגר מרעכניטץ: