תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קי
פאקש, יום ב' פ' ויקהל תרכ"ט לפ"ק:
אהובי חתני אב"ד דק"ק האללאש יצ"ו:
ע"ד קושייתך על הש"ך סי' צ"ד ס"ב היא קושי' עצומה דאף לפמ"ש המרדכי פ' גיד הנשה בשם הראב"ן שאין הבשר הנכנס לתוך כף החולבת נ"נ דהיא מקושרת עם הבשר שחוצה לה אבל וודאי דעכ"פ החלב שנשאר בתוך הכף נ"נ וכ"כ הפלתי בס"ק ה' ואיך תעשה לבשר הנכנס אחרי שהוציאו ריקן מהקדירה לנבילה, כיון שכבר נאסר והיא כתובה על ספר תשו' רעק"א ז"ל בסי' פ"ג, ומתרץ דסובר הש"ך כסברת הרמב"ן בסוגי' דנ"ט בר נ"ט דאין אי' בשר בחלב אלא אם שניהם אוסרים זא"ז וכיון דהבשר לא נאסר עד אחר שהוציאו את הכף גם החלב שבכף לא נאסר, וק"ל אם כדבריו למה השיג הש"ך בס"ק י' על הב"ח דסובר דאין הכף אוסר אלא אם הוא ב"י מתשמישו, והביא ראיה מד"מ דאם הוא רק ב"י מעת תחיבתו ג"כ אוסר וקשה הא הרמ"א ס"ל דבתחיב' ב' פעמים ל"צ ב"פ ס' מטעם דכל זמן שהכף החולבת בתוך הקדירה לא נעשה נבלה הנכנס לתוך הכף לפי שהיא מקושר ולאחר שיצא הכף מהקדירה תו לא הוי אלא כ"ש כמ"ש הטו"ז בסי' צ"ב ס"ק ל' א"כ אם הכף אינה ב"י מעת תשמישה בחלב אף אם היא ב"י מעת התחיבה בקדירות ב"י ואיכא ס' בבשר נגד הכף למה תיאסר אם הדר נתחבה בקדירת בשר הלא הבשר הנכנס לתוכה לא נאסר לא בעת שהיתה בקדירה ולא אחר הוצאתה והחלב הנשאר בה היא פגומה וצ"ע לכאורה:
ונ"ל עפ"י מ"ש הרשב"א בתה"א והובא בב"י סי' ק"ג דהבלוע בקדירה שאינו ב"י אינה פגומה לגמרי ולא נפסלה מאכילת גר אלא שפוגם קצת התבשיל ואין בהנאתו בנותן טעם שמצער הגר וכ' דאף דהאיסור לא נפגם לגמרי מ"מ בטל ברוב עי"ש וקשה א"כ בב"ח דא"א לבשר שיבטל החלב דדומה לכלאים שאין חוט א' פשתן בטל בצמר כיון דכ"א מהן היתר ותערובתן אוסרתן רק דאי יש ס' לא נרגש טעם החלב לא הוי דרך בישול אבל אי ליכא ס' דהוי דרך בישול ולא נפגמה החלב לגמרי למה לא יאסור הבשר, וקשה לכאורה דמבואר בסי' צ"ד בש"ע דבעי דוקא שהכף יהי' ב"י, ונ"ל דה"ט דהנה בסרוחה מעיקרא דהיינו שנפגם טרם חל האיסור לא בעי קרא דמצד הסברה ידעינן דבעת דאין ראוי' להינות ממנו לא יכול האיסור לחול עליו א"כ ה"נ בבליעת חלב שנפגמה בדופן הכלי וא"א שיבא לידי הנאה לא יכול האי' בב"ח לחול עליו, א"כ היינו דוקא אם נפגם בעת שהיתה היתר אבל אם נתחב הכף בעודה ב"י בקדרת בשר ונעשה החלב שבתוכה נבלה ואח"כ שהתה מעל"ע ונפגם החלב טרם שהשתמש בשר בפעם שניה כיון שנאסר החלב ולא הוחזר' להתירה עד שתפסול מאכילת גר והיא רק פגומה במקצת רק שנאמר שנתבטל בבשר הלא אין בשר מבטל החלב אם אין ס' נגד החלב [ואף שכ' הש"ך דלאחר שנאסר החלב ל"א חתיכה עצמה נעשית נבילה מטעם שכ"א היתר, מ"מ מודה לענין זה דאף לאחר שנאסר החלב מבשר א"א לבשר אחר שיבטל אותה מדין ביטול רק אי אית בי' ס' דלא הוי דרך בישול, דהגע עצמך אטו אם נתערב צמר בפשתן ולארג מתערובו' הלזה חוט ואותו חוט נאבד בבגד וכי נאמר שהצמר הנוסף יבטל החוט של פשתן כיון שכבר נאסרה הפשתן] ולכן שפיר כ' הש"ך דאף דהכף אינו ב"י מעת תשמישו רק מעת תחיבתו אוסר הקדירה אם אין בו ס', דהנה בהכף מעט חלב ורוב בליעתו מבשר שבלע בכ"ר טרם הוציאו מהקדירה ואז לא נעשה נבלה הבשר שבהכף כיון שהי' מקושר עם מה שבהקדירה שהי' כדי לבטל ועכשיו כשנתחב בכלי זה שאין בו כדי לבטל נאסר מהחלב האסורה אף שנפגמה גם הבשר שבהקדרה וגם הבשר שבכף, משא"כ אי שהה מעל"ע מעת תחובתו א"כ הבשר הבלוע בתוך הכף ועדן לא נעשה נבלה שהי' מקושר כשנכנס ואחר שהוציא הי' בכ"ש ונפגם טרם שנתחב בקדירה הלזו שא"ב ס' וא"א שיאסר ע"י תחיבה זו הבשר הבלוע בהכף שהיא סרוחה מעיקרא וכיון שהיא כן אף החלב האסורה שלא נפגמה עד אחר איסורה נתבטל ברוב הבלוע שבתוך הכף שא"א ליאסר מכח החלב והוי כצמר רחלים שנתבטל בצמר גמלים, כיון שבשר הלזה לא נאסר מחמת חיבורו לחלב שפיר יכול לבטל החלב ודו"ק כי היא לדעתי עצה עמוקה, ועכ"פ מוכח מיני' דהש"ך לית לי' סברת הרמב"ן והחלב שבכף נעשה נבילה אף שהבשר לא נאסר דהיא מקושר והדרא קושי' לדוכתא:
והנלענ"ד לתרץ הקושי' עפ"י מ"ש הד"מ בסי' צ"ח ובת"ח שלו דהטור סובר דבבלוע לא אמרי' חתיכה עצמה נעשה נבילה והביא ראי' ממ"ש הטור בסי' ק"ז בהוצאות זבוב בכף, וקשה א"כ למה הצריך הטור בתחיבת ב' פעמים, ב"פ ס' וע"כ צריך לחלק לשי' דדוקא מה שבליעה בקדירה כבר ונדבק בדופן הכלי הוא כמבוער מן העולם וכמ"ש רש"י בע"ז דף ע"ו סוף ע"א דא"א לאיסור לחול על מה שמודבק בדופן הכלי אבל ההיתר בעת כניסתו לכלי ועדן לא הודבק בדופן הכלי יכול להאסר ולעשות נבילה ולא כש"ד בתה"ד סי' קפ"ג דהתם כשם שטהרה בלועה לא מקבל טומאה כן טומאה בלועה לא מטמא, אבל הכא היתר הבלוע לא יכול לקבל איסור, אבל איסור הבלועה יכול לאסור את הבא לתוכו בעת הכניסה וא"כ החלב הנשאר לא נעשה נבלה רק הבשר נעשה נבלה, לכן כ' ב' פעמים ולא כ' כמה פעמי' שהי' התחיבה אבל הש"ך בס"ק י' דהוכחתי דסוב' דהחלב נעשה נבילה משום דאזיל לדינא דאנן קי"ל דאמרי' חתיכה נעשה נבילה בבלועה:
ואי לאו דמסתפינא הו"א תי' על קושי' הראב"ן דלמה בקדירה שבישל בה בשר אם בישל בה חלב מהני טעימת קפילא ולא אמרינן דהחלב הנכנס נעשה נבלה והוי מב"מ כמו זית בשר ליורה של חלב, לפי"מ דאמרינן דגם קדירת בת יומא פוגמא פורתא וכ' תוס' דמסברה חיצונה לא הי' לן לחלק בין פגם מרובה לפגם פורתא לכן גיעולי נכרים חידוש היא, והנה סרוחה מעיקרא מסברה חיצונה מותרת אבל סרוחה לבסוף אי לאו דגלי' לן קרא הו"א כיון שנאסר אינו חוזר להתירו ע"י פגם רק לאחר שחידש לן הכתוב בנבילה דאף סרוחה לבסוף שרי הו"א דה"ה פגם פורתא וחדית לן קרא גבי גיעולי נכרי לאסור, ולכן י"ל דבסרוחה מעיקרא דמסברה חיצונה מותרת וסברא החיצונה דאין חילוק בין פגם מרובה לפגם פורתא, א"כ ה"ה פגום פורתא טרם שחל האיסור נשאר בסברא החיצונה להתיר, רק בסרוחה לבסוף דחידש לן הכתוב להתיר, בזה גלי לן הקרא דלא נתקדש ההיתר כ"א בפגם מרובה ולא בקדירה ב"י, ובזה יש להסביר סברת רש"י בע"ז דף ע"ו שהבאתי דלכן אם בלוע בדופן הכלי נעשה נותר לא תמור איסורו לאסור המתבשל אחריו כיון דנפגם בדופן הכלי וכמ"ש רש"י בפסחים דף מ"ד דמדופן הכלי נפגמה הבלועה, והא דצריך הגעלה נ"ל דאף דאין הנותר נאסר כשהיא בדופן הכלי אבל הוא עובר על לא תותירו אם לא שיגעילנה בחמין בכלי שיש בו ס' ויתבטל הנותר בס' דהוי כמבוער מן העולם, וסובר כשי' התוס' זבחים דהגיעול טרם שנעשה נותר ולכן לא נעשה נבלה החלב שנכנס בקדירת של בשר שאין הבלוע הנפגמת פורתא יכולה להעשות אי' חדש, ול"ד לחלב הנכנס בזית בשר דלא נפגמה כלל אבל החלב אף שנפגמה כיון שמקבלת טעם בשר המשובח והוא נותן בו טעם לשבח יכולה לאסור ובזה יש טעם חדש על מה שנוהגין לשער בב' תחיבות רק פ"א ס' חוץ מאותן הטעמי' שכ' התה"ד סי' קפ"ג:
יואל אונגר מרעכניטץ: