תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קח
חתני האהוב נ"י האב"ד ק"ק האללאש יע"א:
ע"ד שאלתך בחלב דנחלב מן ה' בהמו' לתוך כלי א' ואח"כ נמצא שאחת מהן היתה טריפ' וע"כ במקום דא"א לתלות שאחר שנחלבה נטרפה ואיכא רוב בחלב הכשירות אבל לא ס' ונסתפקת אי נתלה שהכשירות נחלבו תחלה וקמא קמא דבא לתוך התערובת מחלב הטריפ' נתבטל ע"כ דבריך, הנה אם הדין הי' אמת דאם הי' ידוע לנו שלא נחלב הטריפה מתחלה הי' קמא קמא דנמצא משדי הטריפה נתבטל, א"כ גם אי הוי ס' אימת נחלב הטריפ' הי' אמרי' כיון דמב"מ ברוב בטל מה"ת וספק דלמא נחלב' לבסוף וקמא קמא בטל בס' הוי ספ' דרבנן כמו בנשפך והי' רוב בוודאי וספק אי הי' ס' דמותר במב"מ. אבל אין עיקר הדין אמת דהא קימ"ל בסוף סימן צ"ט דחוזר וניער אם נתרבה עד שלא יהי' ס' אפי' במב"מ ומטעם דג"כ בכה"ג גזרי' אטו שא"מ כמש"כ הרא"ש ס"פ גיד הנשה הביאו הב"י ססי' ק"ט ואין להקשות מנ"ל לפוסקים דין זה דגזרינן בכה"ג מינו אטו אינו מינו דלמא כיון דמה"ת אף אי נתרב' עד שלא יהי' כדי לבטל מותר כמ"ש התוס' ס"פ הערל גבי מי פירות בנתן סאה ונטל סאה דמה"ת גם אי נתרבה האיסו' יותר מן ההיתר ודלמא בדרבנן לא גזור, דנרא' דלמדו כן ממשנה דע"ז דיין שנפל לבור דכולו אסור בהנאה דמוקי לה הרא"ש בסתם יינם שם במקומו בהשיגו על הראב"ד:
והנה דעת האו"ז הביאו התורת חטאת בדגים טמאים שנמלחו עם טהורים דבאי' דרבנן גם לח בלח בטל ברוב דבאיסור דרבנן לא גזרו חז"ל אטו אינו מינו וכתב עליו הת"ח שהרא"ש בפ"ק דביצה לא סבר כך, והדבר תמוה וכבר התפלא עליו המנח"י, ונ"ל דהנה המג"א בסי' ש"ח ובסי' תצ"ח כ' דאפי' מוקצה שנתערב באפר מוכן לא בעי ס' לבטל כ"א ביטול ברוב מטעם שאין להם עיקר בדאוריית' ונראה לענ"ד דאין כוונתו דבאיסור שאין לו עיקר בדאוריית' לא בעינן ס' משום דדמי לתרומות ח"ל דמבטל ברוב דכן היא באמת דעת י"א ברשב"א בתה"א, דא"כ אפי' לא נתערב ומונח בעין יכול לבטל, אע"כ דס"ל כדעת הרשב"א החולק ע"ז וסובר דדוקא בתרומה הקילו כ"כ ולא כ' כן רק משום דיש מי שסובר דקמח לא חקרי לח בלח ואיכא ג"כ מי שסובר דבאין לו עיקר מדאוריי' לא בעי' כלל מצרפין ב' הדיעות הללו להקל ואם כי לענ"ד כל עיקר דבריו תמוהים הם דבאיזה מקום מצינו דנבעי' ס' במידי דלא למיכל קיימא, דרק לאכילה בעינן שיתבטל הטעם דחיך אוכל יטעם, אבל אפי' לכסות בו למה לא יתבטל ברוב ואם אין זכרוני כוזב כבר השיג ע"ז בס' בינה לעתים והנה נראה לענ"ד דגם המג"א לא החמי' להצריך ס' לבטל המוקצה רק לשמש בו להנאתו דהיא כעין אכילת מוקצה אבל לטלטול בעלמא מודה דסגי' ברוב עי' במהרש"א ביצה דף ח' דמחלק בכעין זה דאף דמותר לפנות האפר מן התנור כדי לאפות דהתירו טלטול בעלמ' לצורך י"ט אבל לא התירו לשמש כגון לכסות דם דהוי אכי' מוקצה.
והנה לשיטת הרא"ש דלא התירו לבטל אלא אי מקלי קלי קשה קושי' והא מהפך באי' בשלמ' לדידן דלא בעינן מקלי קלי רק כדי שלא יהי' דבר שיל"מ ולענין טלטול לא הוי דבר שיל"מ דהא יכול לטלטל היום וגם למחר, אבל לרא"ש איך נבטל לכתחלה להפוך באיסורא, וצ"ל כיון דמיירי בלא"ה שנפל לתוך התנור שהיו בו עצים מוכנים מתחלה כמ"ש הפוסקים, א"כ י"ל דבלאו הוספתו היו רוב מן העצים המוכנים ולענין טלטול הי' סגי' ברובא ולאכילת מוקצה היינו הנאתו אז מקלי, וא"כ לדעת הרא"ש מיירי שהיו בעצי' המוכני' רוב כנגד הנושרי' מהדקל ומ"מ צריך להוסיף שיתבטל בס' ולא כאו"ז:
והנה הי' מקום לספק אי היו בהמות כשירות ולא ידעי' איזה נחלבה תחלה דלמא נחלבה הטריפה מתחל' וכל מה שבא לתוך הכלי קמא קמא בטל, דמה"ת אף שנתרבה אלף סאין כולם ישארו באיסור והוי ס' טריפ'
ובנידון שאלתך אף אי לא הי' מן הטריפות בוודאי רק מה שמטריפי' מספק אין להתיר משום דמה"ת ברוב בטיל ולא הוי אלא ספק דרבנן כיון דע"י הגלגול נעשה ספק בדרבנן ועיקר הספק הי' בדאוריית' כמ"ש המ"כ בב"י ססי' נ"ז והובא בש"ך בעניני ס"ס ואף שלא נודע רק אחר התערובו' שהי' אפשר להקל לדעת המ"ב שהובא בש"ך בסוף סעי' א' כמו דמתי' בס"ס דא' בגופו וא' בתערובות, אבל כבר הושג שם בש"ך:
חותנך אוהנ"פ וד"בש יואל אונגר מרעכניטץ: