תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קא
פאקש יום ה' פ' בא ר"ח שבט תרי"ט לפ"ק:
שלום וכ"ט לאהובי הרב מו"ה יוסף נ"י האבדק"ק קאלאטשע:
הנה מדברי מע"כ נראה שנסתפק מתחלה אי לא הוי בוקא דשף, ומכח זה רצה מעלתי להטריף החלב כיון שעדן הבהמה חי' וא"א למבדק הניבים, ובאמת שבכיוצא בו ג"כ יש מקום להקל במקום הפ"מ משום דאיכא ס"ס אי נשמט לגמרי וספ' או איעכול הניבים, וכן מצאתי באחרונים, ולפי"ז גם במה שמסתפק מע"כ דלמא נשבר הי' מקום להקל אי לא שנרגש הנקב שהית' בו ונעשה עלי' הצלקת הוא ממש במקום השבירה דאיכ' ג"כ ס"ס דלמא לא נשבר לגמרי וס' דלמא לא יצא לחוץ אמנם מכח דחזי' דאינו צולעה והולכת כדרכה איכא הוכחה ברורה דלא נשפה מדוכתה ואיעכול ניבי' דא"כ לא היתה חוזרת ומתרפאת, שכ"כ בתשו' שבו"י דאף אי עדים מעידים לפנינו שפ"א היתה צולעה ושף הבוקא מדוכתה ועכשיו היא בריאה ושלימה אין לחוש כלל דלזה לא צריך בקיאות דאי הופסק ואיעכול לא היתה חוזרת לבריאותה. אמנם מה דחושש מר לנשבר ונקשר שעשיי' משום דהירך נמוך הרבה מהגוף ורצון מע"כ להטריף אף במקום ה"מ, חזינא דעתי' דהא דלא מחמרי' בה"מ הוא דוקא בשא"ש ולא בשע"ש. ובאמת הא דכתב הש"ך בס"ק י"ד דהב"ח מתיר בהפ"מ ולכן יש להקל בלא הפ"מ, כוונתו דהב"ח מתיר בשבר על שבר בה"מ ולכן בשא"ש יש להקל גם בלי הפסד, ואפי' אי איכא ריעותא בעור, ע"כ הי' דעתי להקל להם להכשיר הכלים אחרי שיעברו עליהן מעל"ע. אמנם כעת אומר מוכ"ז שברי לו שלא נשבר הרגל לגמרי כ"א עוקץ א' הבולט באסיתא שבתוכו סובב הבוכנא הי' נשברה ומכח חוזק ההכאה אותו החתיכה הלכה לה למטה וע"כ הירך הלז נתיך מחבירו, וא"כ אין כאן לדעתי שום חשש דאף אי נפסקו הניבי' בלי שנשבר הרגל והיתה לשני חלקי' ובלי שנשמט אינו טריפה. ומאפס הפנאי הוכרחתי לקצר וד' שנותיו יאריך הדש"ת:
יואל אונגר מרעכניטץ: