תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה צו
אהובי חתני כבני הרב מו"ה זוסמאן סופר נ"י:
ע"ד שאלתך בוושט שהוכתה בשחין ויש ק"ד בין ב' עורות דמנהגי להטריף ואין ספק אצלי בזה כיון דהק"ד מוכיח דעכ"פ ניקב הפנים מע"לע דאם אין שם מכה ק"ד מניין ודלמא ניקב גם החיצון ואינו ניכר, אבל שאלתך אם הק"ד באותו צד למעלה או למטה ממנו צ"ע, הנה האחרוני' בסוף סי' ל"ו אוסרים במחט שנמצא בתוך הריאה ויש ק"ד מבחוץ אבל לא עלי' ממש כ"א סמוכה לה עיי' פר"ח ותבו"ש דחיישי' דלמא מחמת הנינוע חזרה מנקיבתה הראשונה ונתחבה במקום אחר והנה דין זה מפוקפק בעיני מאוד, כיון דקיי"ל כהצ"צ דבנמצא לא חיישי' לק"ד שמבחוץ וכבר הארכתי במק"א להוכיח כן, א"כ בזה דלתחיבה שבפנינו אין חשש כיון דאין הק"ד נגדו ממש, ולחשש תחיבה אחרת דמורה עלי' הק"ד לא גרע מנמצא, אבל עכ"פ יוצא מדבריהם דחיישי' בק"ד לספק דלמא הי' תחוב כנגדו, וא"כ בוושט דאכלי ופעי בי' וזמנין דמתרמי להדדי כדאי' בש"ס ה"נ ניחוש דלמא בשעה שניקבה הי' מקום שבעור החיצונה שהקו"ד עלי' נגד מקום התחיבה, ולא עוד אלא דיש לומר דכיון דלא תטרפי' אלא בנקיבת ב' הסימנים א"כ הקו"ד מוכיח עלי' ששניהם ניקבו, שכן משמע מלשון הד"מ ס"סי ל"א גבי תלעים שבמוח, דכוונתו לענ"ד שאין חבורה שאינה ממיתה ראוי' להוצאת דם ולכן במוח שאינה מתה עד שינקב שניהם ואפ"ה טרופה בנקיבת התתאי דסוף העלאי לנקוב ואין ראי' מדלא הוציא' דם שלא ניקב תתא' כן נ"ל נכון ולא כפמ"ג שם, וא"כ מגרע גרע ק"ד בתחוב בחצי העור מאשר נקבה העור הפנימי כולו לפנינו דכאן יש ג"כ הוכח' על נקיבת החיצונה, לכן נ"ל דבסמוך יש להחמיר:
וע"ד שמביאין וושטין שנקלף עור החיצונה, וודאי לא שפיר למעיבד הכי, מב' טעמים, א' שצריך המורה לראות אם לא שלט החולי בחיצונ' ועוד אם יש קורט דם נגד הצלקת ואפי' לאו כנגדו ממש רק סמוך לו באותו צד אני מטריף דוושט דגמד' לי' פשט' לי' הוי כאלו הוא נגדו ממש: