תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה מח
פאקש, יום ג' פ' נח תרל"ו לפ"ק:
שלום לינ"פ הרב מהור"ר אלי' מנחם נ"י אבדק"ק העדיעס יצ"ו:
וע"ד אשר שאל עמ"ש התוס' ביבמות דף ה' ע"ב דבגדי כהונה דהותר בהן כלאים משום דחי' עשה לל"ת והקשה מלשון המשנה דנזיר דמ"ד דתגלחת ג"כ משום דנדחה מפני העשה וקרי לי' הותר מכללו לא אדע מה קשה לי' הלא הדבר מבואר דתוס' בקושי' סוברי' כשי' הראב"ד דכלאים הותר לגמרי אף שלא בשעת עבודה וא"כ קי"ל ל"ת דכלאים דהותר אף שלא במקום מצוה ואיך נילוף מיני' דל"ת שלא הותר בשום מקום שלא במקום מצוה דנדחית מפני עשה ע"ז תי' כשי' הרמב"ם דגם התם לא הותר אלא דנדחית מפני עשה וילפינן שפיר כמו דכלאים נדחית מפני עשה כך כל ל"ת שבקרא ובמשנה דנזיר לא קאמר אלא דיש תומר ליין מתגלחת וטומאה שלא הותר גם במקום מצוה דהנה התוס' ברכות דף ב' כתב דגם טומאה דמ"ת לא הותר רק נדחית וע"כ הפי' במשנה כמ"ש לשי' רש"י ברכות שם דטומאת מ"מ הותר לנזיר קשה מגמ' דנזיר דפריך ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה איך ניליף דנזיר שנשבע לשתות יין ידחה העשה לל"ת דנזיר מטומאת מת מצוה הלא בטומאה לא נדחית כלל, עוד קשה לי לפמ"ש הרמב"ם יש גם שתיית יין לנזיר עשה ולל"ת העשה דכל היוצא מפיך יעשה א"כ מאי פריך הגמ' תגלחת לא הותר מכללו מק"ו מיין דלמא הא דיין לא הותר מכללו משום דאין העשה דוחה לל"ת ועשה דנזיר דאף דהוא עשה ול"ת אפשר בשאלה הלא גם העשה דהנשבע אפשר בשאלה:
ואגב דאיירינן בי' עמדתי על מה דבעי ללמוד ביבמות שם דעשה דוחה לל"ת שיש בו כרת מתמיד והלא בתמיד אמרינן ביומא דף מ"ו דאף למ"ד טומאה דחוי' אבל שבת הותרה והיא לדעתי צע"ג, ועל מ"ש התוס' ביבמות שם דף ו' סוף ד"ה טעמא וכו' להקשות אי נילוף מכיבוד אב ואם דדחי ל"ת שי"ב כרת א"כ למה לי פסח תמיד ומילה דדוחה שבת ותי' דס"ד לענין שבת נילוף מכיבוד או"א דלא נדחית וקשה א"כ למה בעי כתוב להתיר טומאה בקרבן שקבועה לו זמן הלא ל"ת שיש בו כרת גם בעלמא נדחה ואפשר לתרץ דבלא קרא הו"א דטמא מחלל העבודה וליכא מצוה כלל כמו זר וחלל דלא נימא אם ליכא כאן כהן תמים דידחה העבודה לל"ת דזר וחלל כן נמי טמא: