תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה מד
פאקש, ערב ת"ב ד' יהפכהו לששון:
שלום וכ"ט לאהובי י"נ הרב מו"ה גרשון שטערן נ"י אב"ד דק"ק מ. לודאש יצ"ו:
היום נענתי מעט ע"כ אמלא מבוקשו להשתעשע בנועם אמרותיו, ולהתוכח בפלפולו העמוקים, הנה הקושי' שהביא מבשמים רא"ש וודאי חמורה מאוד דמאחר דאין לנו רה"ר כלל לא הי' לנו לבטל מצות שופר ולולב בשבת מגזירת שמא יעבירנו, אף די"ל שאני רשויות שבת דמצינו בעירובין דף ע"ז דלרב עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולר"י עכ"פ עשו חיזוק כשל תורה ומצינו ג"כ במה דהחמירו בר"פ מי שהחשיך שלא להוליך פחות פחות מד' אמות משום דלמא אתי לאתוי' ד"א וקיימ"ל בש"ע סי' שמ"ט דהה"ד בכרמלית, אמנם אפשר דזה הי' דעת אביי בשבת דף י"א ע"ב כמש"כ תוס' שם דדוקא גבי הוצאה א"ל גל"ג, אבל לרבא קשה וע"כ צ"ל דאין לדמות גזירות חכז"ל זה לזה דבמקום דקרוב לידי מכשול כגון פחות פחות דבקל יבוא לידי האיסור לכן גזרו אף ברשות דרבנן וכן בשופר ולולב דמתוך שהוא בהול קרוב לבוא לידי שכחה ולכן כ' הר"ן דגבי מילה אף שהוא טרוד אחרים אינן טרודין וגבי הזאה אף שאינן טרודין בהזאה מ"מ טרודין בפסחיהם וזהו לדעתו שחל ז' דט"מ בע"פ אבל לשיטת הרמב"ם דט"מ בשביעי לא מהני הזאה ופלוגתת ר"א ור"ע בחל י"ג דניסן בשבת והוא יום הז' דט"מ קשה דהא לא כ"ע טרודין ולכן נתן הרמב"ם טעם דהעמידו דבריהם לפי שאז אינו זמן קרבן אבל קשיא קודם שנפרצו פרצות בחומת ירושלים דלא הוי רק כרמלית הוי גזירה לגזירה:
ומעכ"ת כ' דיותר הי"ל להקשות לשי' רש"י ותוס' דאף בירושלים לא היו תוקעין בשבת והא ירושלי' כרמלית הוי, לא ידענא מה קשה לי' הלא בעת שנתמנה הלל לנשיא שהוא ק' שנים קודם החרבן כדאי' שבת דף ט"ו כבר נפרצו פרצות בחומת ירושלים והי' רה"ר גמורה כמש"כ תוס' ר"פ אלו דברים ועיין מהרש"א שם מאין הוכיחו וכן מש"כ מעלתו דלמ"ד ב' מחיצות דאוריי' לא משכחת רה"ר בתוך העיר כלל וודאי בעיר שנפרצו פרצות בחומותי' משכחת רה"ר בין הפרצות שאין שם בתים, והנה רש"י ביומא דף ע' דאחר שקרא הכה"ג כ"א ואחד מביא ס"ת מביתו כ' דמערב יוה"כ הביאום והקשה המהרש"א הא ירושלים דלתותיה נעולות היתה, ולק"מ דלאחר שנפרצה הי' רה"ר גמורה:
ומה שמביא מעל' קושי, הט"א דלמאן דל"ל מתוך וגם ביו"ט אסיר להוציא לצורך מצוה א"כ נגזור שמא יעבירנו גם כשחל בחול, וכ' מע"כ דחיישינן רק שיאמר לגוי להעביר ד"א ואף דהוי גזירה לגזירה, מכ"מ הא ב"שסובר שביתת כלים דאורייתא, וביו"ט דאין בו משום שביתת בהמה גם שביתת כלים ליכא, ולפ"מ שכתבתי דלדידן דל"ל רה"ר ומ"מ חיישינן דכיון דהכל טרודין בקל יבוא לידי טעות, והנה המג"א סי' ש"ה כ' בכרמלית ליכא משום שביתת בהמה, והה"ד דאין בו משום שביתת כלים לב"ש. ועוד נלענ"ד דאם מצוה לגוי להוליך כליו ד"א ברה"ר דאין בזה משום שביתת כלים וכמש"כ תוס' שם ע"ב בעורות לעבדן דלית בי' משום שביתת כלים דאין עור עושה המלאכה רק אדם המעבדו הה"ד בכלי זה שאין הכלי הלכה ממקום למקום ברה"ר רק אדם המוליכו:
ולתרץ קו' הט"א נלענ"ד בפשיטות כיון דאיתא בסוכה דלא הי' מעמידין דבריהם לבטל מצוה וודאית רק משום דלא בקיאין בקיבוע דירחא והוי ספק אם תעשה המצוה א"כ ביו"ט לב"ש ממ"נ אם היום יו"ט ומצוה לתקוע שופר וליטול לולב לא נבטל מצוה דאוריי' מגזי' דשמא יעבירנו ואי לא הוי יו"ט א"כ גם חששא דשמא יעבירנו ליכא, משא"כ בשבת דחיישינן דלמא אינו יו"ט וליכא מצוה וחששא דש"י איכא מכח שבת וכעין זה כ' המג"א על שבות דעיקר התקיעה:
ועל מה שהק' על הר"ן בר"ה דדחק עצמו לתרץ למה לא גזרו במילה בשבת לש"י, והא וודאי מצוה לא נדחה משום גזירה הלזו, נ"ל לא מיבעי' לרשב"ג דכל וולד תוך ל' ספק נפל הוא ומהלינן בשבת משום ממ"נ דאם נפל מחתך בשר בעלמא דהי' קשה למה לא חיישינן לש"י לדחות את הספק אלא גם לדידן דקיימ"ל ביו"ד סי' רס"ו דס' בן ז' וספק בן ח' דאף דאין מחללין שבת משום פ"נ דידי' מ"מ מהלינן לי' משום ממ"נ הנ"ל ולמה לא גזרו על שמא יעבירנו ועכצ"ל כתי' הר"ן דאחרים שאינן טרודין יזכירנו:
ומש"כ לבסוף לתרץ קו' הט"א דלהעביר ד"א ברה"ר דאינו בכלל הוצאה רק דהלכתא גמירה לה וא"כ אינה בכלל ל"ת כל מלאכה דיו"ט הוא עצה נכונה ואם אין זכרונו כוזב ראיתי דבר זה בספר בינה לעתים לבעל כו"פ, אמנם לפ"ז גם ביוה"כ לא הי' בכלל כל מלאכה לא יעשה בו ולמה ביובל אין תוקעין אלא בפני בי"ד ובשעת בי"ד ומשום גזירה דשמא יעבירנו כמש"כ הרמב"ן במלחמות ולא כ' שום א' דביו"ב שחל בשבת מיירי אלמא דביו"כ למאי דלא קיי"ל כרפרם גם העברת ד"א ברה"ר אסור מה"ת:
ומוכרח אני לקצר כעת כי קרוב השעה דאסור להשתעשע בד"ת והנני חותם באהבה:
יואל אונגר מרעכניטץ: