אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה כט

תשובה כח

להנ"ל.

פאקש, ער"ח מנחם תרי"ח לפ"ק:

מכתבך ע"י הב"ד המלאה לה פנים ואחור קבלתי ועתה פניתי מעט על דבריך האמורים בעומק העיון, ראשית דבריך להשיג על מה שכתבתי שאם לא ישרטט עד אחר כלות מעשה הכתיבה במזוזה יפסול משום תולמה"ע, דכיון דהתורה ציוותה שניהם הכתיבה וגם השרטוט מנלן שיקדם השירטוט וכי איכא קרא או הלכה על סדר הדברים אומר אני מה שמבואר אצלי במק"א דכל דבר שעיקרו בתורה ופירושו מד"ס [הלשון המבואר במשנה מקוואות] העיקר הקפידה על מה שמפורש בקרא והלכה המה הדינים הפרטים והתנאים להכשר אותו המצוה, כמו שמפורש בקרא דטריפה אסור באכילה ואתי' הלל"מ לפרש לן מהו הטריפה כן נמי בתפילין דכל דיני עשייתה ותיקונו הבתים והרצועות המה פרטי הדינים שביארן ההלכה, וכן בכתיבת המזוזה דהכתיבה מפורש בקרא והשירטוט דמהלכה אתי' אינה אלא הכשר הכתיבה והעשיה היא הכתיבה ובעי מיד שנכתב יהי' כתיבתה כשירה וכן מצינו בסכך דהסכך מפורש בקרא ומחיצתן מהלכה למ"ס והו"ל ססי' תרל"ה אם הקדים הסכך למחיצות דפסולה משום תולמה"ע, ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר כיון דכתיב וכתבתם על מזוזות ואיתא בברייתא יכול יכתבנו על האבנים וכו' אלמא דהא דעל מזוזות רצון הכתוב שיקבענו על המזוזות והוי כמו שכתיב וכתבתם וקבעתם, וכמו דגט על המחובר דפסול דבעי' וכתב ונתן יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה כן נמי במזוזה בעי וכתבתם וקבעתם יצא זה שמחוסר דבר אחר בין הכתיבה לנתינתה על המזוזות ויתורץ ג"כ דברי קושייתך:

ומ"ש מדברי הרשב"ץ אין הספר בידי ומרש"י יבמות משמע דוקא אם היא לספירת דברים בעלמא, ומודינא אם הב"ד של הכהנים הי' כותבין להיות לאשה ששתתה ונקתה לכסות עינים לבל יבואו עידי הקינוי והסתירה להעיד עליה בב"ד אחר לאסרה על בעלה או להפסיד כתובתה לכסות עינים שכבר השביעוה ומחו פרשת ואת כי שטית על המים והשקוה דלא עביד איסורא כיון דספירת דברים בעלמא היא אבל כתיבת הפרשה למחות והיא פסולה אסור משום דאין כותבין מגילה:

ומה שהשגת על מה שכתבתי להקשות כיון דס"ת בעי תפירה א"כ אם כ' ואח"כ תפר להיריעות אהדדי דפסול משום תולמה"ע ותירצתי כיון דאיכא איסורא לכתוב מגילה ותפירתן זהו עשייתן, ותמהת עלי דהא אפי' להשלים מותר לכתוב מגילה, ולא ידעתי אם על הקושי' או על התי' אתה משיג, וקושייתי הי' כיון דאם לא ידבקם יחד וודאי שהיא פסולה ועכ"פ אותו חומש דחסר מתנו היריעה היא פסולה מדאורייתא והוי תולמה"ט, ומה שכתבת דדוקא בציבור מטעם בזיון הוא אם יפסול גם שארי החומשי' דלא חסר ממני מאומה, וע"ז תירצתי דוודאי אי כוונתו הי' לתופרם יחד לא עביד איסורא אבל אם ירצה דלא לחברם יהי' הכתיבה אסור א"כ התפירה הוא עשייתן, ובתוס' מנחות דף ל"ב ד"ה להשלים כ' בשם רש"י דאי לאו דאין מורידין הי' נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופרין במזוזה וכ' עלה והא דאמרי' בירושלמי פ"ק דמגילה דתו"מ אינן נכתבין אלא על עור א' ההיא בשלא תפר העורות עכ"ל ודבריהן תמוהי' ביותר בפירושן על דברי ירושלמי דהנה הירושלמי שרמזו בזה הובא לקמן בדבריהם דף ל"ג ע"א ד"ה כתבה על ב' דפין דפריך ולמה לא תנינן שהספרים נכתבין בב' עורות ותו"מ אינן נכתבין אלא בעור א' ואי בשלא תפרן גם בס"ת פסולה, והנה בטוש"ע יו"ד סי' רפ"ח כ' דאם כתבה על ב' דפין ותפרן אח"כ דפסולה וכ' הב"י דזה דלא כמ"ש התוס' דלשיטתם גם אחר הכתיבה מהני התפירה, ולענ"ד נראה דאין כאן פלוגתא דעיקר הדבר שרצו התוס' ללמוד מפי' רש"י דתפירה ודיבוק יעשה הדבר כאלו הי' על עור אחד ממש ולפי"ז אם הי' תופר לב' חתיכות וכ' אח"כ עליהן מזוזה כשירה דהוי כאלו נכתב על קלף א' אמנם אם כתב על ב' החתיכות על כ"א מהן פרשה לחוד ואח"כ הי' תופרן להדדי פסולה לדעתי משום תולמה"ע דדוקא בס"ת כתבתי הטעם דמהני התפירה שאח"כ כיון דבלא התפירה הי' איסור בכתיבות המגילות הפרטות לכן תפירתן זו היא עשייתן משא"כ אותן ב' הפרשות דהתירה לן תוה"ק לכותבן ולצרפן לתפילין ואם היא ע"י תפירתן תכשירם למזוזות הוי תולמה"ע וזהו שמחלק הירושלמי בין ס"ת לתו"מ שהספרים נכתבין ואח"כ נתפרי' משא"כ במזוזה דבעי תפירה ואח"כ כתיבה, אמנם ברש"י דהי' כתוב גם הפרשה השני' כולה ולא היה חסר ממנה כ"א שיטה א' וא"כ אם לא יתפור לה השיטה מס"ת יהי' איסור כתיבתו הפרשה הזו דלא חזו למידי ושפיר הוי תפירתו זהו עשייתן, אמנם על עיקר הדין שהתפירה מחבר ומחשב כאלו נעשה מעור א' באו להשיג מדברי הירושלמי דאין נכתבין אלא על עור א' משמע דבא למעט ב' חתיכות התפורין וע"ז כ' דלרש"י שלא תפרן בשעת הכתיבה מיירי, וכן קי"ל דתפירה מקודם מהני ולאחר הכתיבה לא מהני, גם י"ל דמיירי דמתחלה הי' כחוב כל הפרשו' בשלימות ואח"כ נקרע מהתזוזה שיטה א' ומכשירין עי' שתופר שיטה א' בו מהס"ת ובכה"ג לא הוי משום תולמה"ע לדעת הלבוש או"ח ומובא במג"א סי' י"ג [וסברת הלבוש הוזכר בהגמ"י ספ"ו מה' מזוזה בשם ה"ר שמחה וכן ס' הב"י בהוטל למוטלת דבנחתך בתראי ליכא משום תולמה"ע אף דאין מסקנתו כך היינו משום דכבר נפטרו ע"י שכוון לבטלם ואין חוזרין להכשירם עי' על המקומות ותראה שכ"ז נעלם מעיני המג"א]:

וע"ד סברת דודך הגאון ז"ל ורבינו בספרו יו"ד סי' רנ"ד חשבו למתעקש נראה דתלי' בפלוגתת אי תורה חתימה או מגילה מגילה נתנה דהנה בקרא מפורש אחרי המצוה דועתה כתבו לכם ויכתוב משה את השירה הזאת והנה אי מגלה נתנה על כרחך לא כ' בפעם הזאת אלא השירה לחודא וא"כ ראינו דכל הציוו אינה אלא על כתיבת השירה רק שאנו אחרי שנדבק ספרו של משה אסור לנו לכתוב פרשה לחודי' וצריכין אנחנו כדי לקיים מצוות כתיבת השירה לכתוב כל התורה כולה, אבל למ"ד חתומה נתנה והפי' דויכתוב משה את השירה הזאת, תורה שיש בה שירה, ונ"מ רבתי לדינא לפמ"ש האחרונים דאם הקדיש אדם ס"ת ומסרה לציבור דא"י ידי חובתו דיש תקנה למסור להם כל הספר ע"מ שהיריעה שבו השירה ישאר שלו למ"ד דמגילה נהנה וגם דכל מי שיצווה לסופר לכתוב לו ס"ת הו"ל להתחיל באותו היריעה שיש בו השירה אדעתא להשלים כל הספר דמיד יצא י"ח, אבל זה ל"ש דאם נאבד או נשרף כל הגליונים ולא נשאר רק השירה דיפטור מלכתוב לו ס"ת אחרת דהא עכ"פ אסיר לקרות בה וצריך גניזה, ובזה מתורץ קושי' רבינו בהת"ס דאף דמצינו דהתיר הכתוב לכתוב פ' תפילין ומזוזות וסוטה מ"מ לא מצינו שום מקום שיתיר תוה"ק לקרות בתורה שחסר ממנו אות ח', ואי תימא דלמא גם זה גזה"כ היא, תדע דהא חייב אדם לכתוב ס"ת חידש רבא מקרא דועתה כתבו לכם, אמנם הא דאין כותבין מגילה להתלמד כי' קבלה מסורה בידם וכמו שאמר ומה טעם לפי שאין כותבין וזה שכ' הרמב"ם דרבא דחידש מדעתו החיוב לכתוב ס"ת אף שי"ל בירושה מקרא ומנ"ל דלמא שירה לחודי' ע"ז כ' כיון דמסרו לנו רבותינו הקדמונים דאסור לכתוב פרשיות ואי התירו הכתוב בפירוש לכתוב פרשה זו כל פרשה ופרשה היתה מותרת דדבר שיצא מהכלל ללמד מלמד על הכלל כולו:

ובזה תנוח דעתך וחיים ושלום בירכתי ביתך אביך אוהבך מאד:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה