אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה א

תשובת ריב"א

העתק מאיגרת הנדפס באמשטארדאם הנשלח לגאון המחבר זצ"ל

אמשטרדם, יום ג' טז' לחדש מרחשון תר"ה לפ"ק.

להוד כבוד הרבנים הגאונים, המאורות הגדולים, העמודים והאדנים, ולמעלת תהלת אלופי התורה ולומדי' הנאמנים, והדבקים בד' ובתורתו שבכתב ושבע"פ שניהם מסיני נתונים, שומרי מצותיו נוצרי בריתו ועושי רצונו בלב ונפש מכוונים, גודרי גדר ועומדים בפרץ ולמסור נפשותם על קדוש השם ותוה"ק נכונים אמונים בני מאמינים אשר בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר על דגלם חונים כולם אהובים כולם חשובים כולם יבורכו מאדוני האדונים, ויזכו לעלות לציון בגילות ורננים, בבי"א!

הלא תדעו הלא תשמעו, הנאצה הגדולה הנעשה בקרב ישראל בעיר ברוינשווייג שמה התאספו אנשים שונים מהם רבנים היושבים על כסא ההוראה, ומהם שלא הגיעו להוראה וכו' וכו' וגם ערב רב עלה אתם הנודעים למינים ואפיקורסים ומהם אשר כבר כתבו והדפיסו דברי מינות ואפיקורסות, וקראו לאסיפתם בשם "אסיפת הרבנים ממדינת אשכנז" והוציאו לאור (חשך ולא אור) קונטרס, פראטאקאללע דער ערשטען ראבינר פערזאמלונג אבגעהאלטען צו ברוינשווייג כאם 12 ביס 19 יוני 44" הכולל תוכן הדברים אשר התחלפו באותה אסיפה הרעה וההסכמות שהסכמו באותן הימים שהיו נועדים שם, תצילנה אזנים משמוע ועינים תרדנה דמעה ותסמרנה שערות ראש הקורא דברי חרופיהם וגדופיהם וראוים לקריעת בגדים על חילול כבוד התורה שבע"פ, שכפרו בחיוב שמירת וקיום מצותי', ואחד מהם העיז פניו ואמר על נקיטת חפץ כי נכון לבטלו כדי שלא לתן תוקף לתלמוד, כן אמר אחד מהם שהוא דבר שאי אפשר לקיים הדת ע"פ התלמוד והפוסקים, ואחד כפר בביאת משיח צדקינו אשר ימליך על עם ד', ואמר שאין להתפלל על שום עבודת הקרבנות, וחוששני מחטאת להעלות על ספר כל חרופיהם וגדופיהם ועזות מצחם גם נגד אנשי כנסת הגדולה ונועצו יחד לשלח יד בתפילות הקבועות לנו מאנשי כנסת הגדולה, ולבטל התפלה בלשון הקודש ולשנות הברכות האמצעיות ולהוציא מתוכן הבקשות שנאמרו ונשנו בם על הגאולה והישועה ולבטל תפלת המוספין ולשנות מצות תקיעת שופר ולולב גם דברו לבטל במצות מילה המציצה המחויבת עפ"י הגמ' הקדושה, גם נשאו ונתנו להתיר מאיסורי שבת ויו"ט כדי שיסכים עם צורך הזמן מהם שאמרו להתיר אמירה לנכרי ומהם שאמור לשמור רק הכתוב בתורה בדבר מצוה זו ומהם שאמר שיש לשמור שבת בלי מניחה ממלאכה גם הציע לפניהם אחד מהם להתיר קצת ממאכלות אסורות, וגם דברו לעבור שעין בקורת על כל הש"ע ולעשות ש"ע חדש ובפרט בדיני קידושין ונישואין וחליצה והן מכל האמור לא באו עדיין לשום הסכמה למעשה אך די לצרה שמסרו הדברים לאחוזת מרעים מתוכם לישא וליתן בם, ולהציע המוסכם אצלם לפני האסיפה שתהי' לתקופת השנה ואוי לדור שכך עלתה בימיו לשמוע הטחת דברים כאלה נגד אנשי כנסת הגדולה ונגד הגמ' הקדושה ונגד הפוסקים הקדושים אשר כל בית ישראל נשעו עליהם כי הם חיינו ואורך ימינו, וכבר עשו מעשה לשלוח יד במנהג ישראל קדושים ובדבר שנתקבל מזה מאות שנים בכל תפוצת ישראל, והוא לבטל אמירת כל נדרי בליל יום כיפור, וראוים הדברים למי שאמרם, כי זאת מלפנים הכופרים המשומדים התעוללו עלילות ברשע על אמירת כל נדרי, ואמרו שהיהודים מבטלים בזה שבועותיהם שבינם לבין זולתם, ובכן אין להאמינם בשבועה, ועתה באו אלו וחללו כבוד כל אחינו בני ישראל שאמרוהו ושיאמרוהו כאלו יש ממש בעלילה ההוא שיבוטל בזה שבועה שבין אדם לחבירו הלא באמת אין אמירת כל נדרי מועיל לענין זה כלום, וכן מפורש בפוסקים שאין אנחנו מתירים בו כ"א דברים שבין אדם לקונו ית"ש, וחוץ מזה הדברים עומדים ברומו של עולם, אבל המפורש וגלוי לכל יודע ספר הוא שאין בכח אמירת כ"נ כלום לענין שבועה שבין אדם לחבירו, וראי' לדבר שאפי' י"כ עצמו עצומו של יום והתענית אינו מכפר בדברים שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו, ומכל שכן שאין באמירת כ"נ כח לבטל שבועה שנתחייב ונשבע לחבירו:

ועוד רעה גדולה מזו עשו בקשר בוגדים ההוא [עיין הרמב"ם ה' סנהדרין פרק ב' הלכה י"ד] שהסכימו למעשה שלא יש איסור לישא נכרית אשר לא מבנות ישראל היא אם מותר באותה מדינה לגדל הבנים אשר יולדו להם בדת ואמונת יהודים ונסתכו בשקר שכבר הותר האיסור בועד שהי' אז בפאריז שקראו את עצמם סנהדרין, ובעצם הדבר הזה שקר ענו כאשר העירו מקצתם, שהועד ההוא מאימת המושל עליהם אז השיבו מלתא דמשתמע לתרי אפי' וגם אמרו בפירוש ששום רב לא יסדר קידושין לאותו זיווג, וחוץ מדבריהם יש מי שכתב שלא השיבו אותן סנהדרין כ"א שהנישואין בין יהודי ובין נכרית הנעשים בסדר חקי המלכות, קיימים לחיוב עניני מדינם, ואע"פ שהוא מן הנמנע שיהי' קידושין תופסים בהם כדת משה לא יוטל עליהם עול חרם עב"ד הרי שלא התירוהו כלל אולם גם אילו שגו אותן סנהדרין והתירוהו, אין בהתרתם שום ממש, כי לא יכלו להתיר האסור לנו עפ"י הגמ' הקדושה, ועל פי הפוסקים אשר כל דבריהם מיוסדים על דברי חז"ל ומימיהם אנו שותים, וכן התרת קשר בוגדים הנז' אין בהם שום ממש מימיהם מי מערה ואפרם אפר מקלה, ואפקירותא יתירה היא וגלוי פנים בתורה שלא כהלכה כו אסור לשא נכרית כמ"ש בגמ' בפרק אין מעמידין ל"ו ב"י וכן פסק הרמב"ם והטור וש"ע, והתנאי שעשו בו הוא ג"כ נגד הדת והדין, כי גם אם מצד ודת המדינה מותר לגדל אותן הבנים בדת יהודית אינם יהודים כלל עד שנמולו והוטבל לשם גירות כמ"ש בגמ' קידושין ס"ח ע"ב דהולד כמותה:

והן מודעת זאת לכל אדם מישרא' השלם באמונת אבותינו הקדושים ויודע ספר, כי אין בהתרת קשר בוגדים ההיא שום ממש, כי שלחו יד בתורה שבע"פ והרי הם מינים ואפקורסים, וכבר אמרו חז"ל בסנהדרין דף צ"ט א' כי דבר ד' בזה זה האומר אין תורה מן השמים וכו' ואפי' אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה, מקל וחומר זה, מגזירה שוה זו, זהו כי דבר ד' בזה וכן כתב הרמב"ם בהל' תשובה פ"ג הלכה ה', שלשה הן הכופרי' בתורה, האומר שאין התורה מעם ד', וכן הכופר בפירושה והוא תורה שבע"פ, וכן כתב בה' ממרים פ"ג ה"א מי שאינו מודה בתורה שבע"פ וכו' ה"ז בכלל האפיקורסין, וכן מבואר ביסודי האמונה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' חלק אך על עמי הארצות אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם יש לדאוג אם ישמעו שאסיפת רבני אשכנז דברו כך וכך והתירו זה וזה יכשלו בהם ויחשבו שיש ממש בדבריהם ויטו אחריהם ולא זו בלבד כי עוד לבבנו יחיל אימה שיוכלו דבריהם ומעשיהם לגזור גזירות המלכיות, הן אנחנו בני ישראל יושבי מדינת נידר לאנדן חוסים בצל מלכות של חסד אדנינו המלך האהוב והנכבד יר"ה ושריו אוהבי ישראל, וכל יושבי הארץ חוקה אחת להם כפי יסוד דתי המדינה, ואין מכלים דבר בעניני אמונתינו הקדושה, אך בשאר מדינות יוכל לגרום ח"ו גזירות רעות כי יאמינו שרבנים אמיתיים ולא מינים התירו אותן הדברים האסורים לישראל, וגם עשו השינוים במנהגי ישראל קדושים וחלילה יכריחו את אחינו ב"י היושבים תחת ממשלתם, לשמוע בקול מהרסי הדת ההם, ולעשות את אשר גזרו ח"ו:

לכן קנאת ד' צבאות עוררה אותנו לקרוא אליכם אישים בקריאה של חיבה, ובקריאה של חובה, לבל תחרישו ולבל תחשו לנאצה האמורה:

וזאת עצתנו היעוצה לרום מע"כ תורתכם והוד תפארתיכם איש איש ממקומו יכתוב ויעיד האמת לאמתו כי אין לאסיפה הנ"ל ולא לזולתם שום כח ורשות לבטל שום מנהג ממנהגי ישראל קדושים ומכש"כ להתיר שום דבר האסור עפ"י הגמ' והפוסקים הקדושי' ושאין שום ממש בכל מה שעשו ובכל מה שיעשו בעלי האסיפה ההיא, וכל הסכמתוהם הם בהסכמת חוטבי עצים ושואבי מים וכל דבריהם ישא הרוח, וגם זאת תגידו ולא תכחדו האמת תחת לשונכם, כי כל אחד מישראל שאינו מאמין בדברי הגמ' הקדושה ומכש"כ מי ששולח יד להתיר האסור ע"פ הגמ' הוא מין ואפיקורוס ואסור להתלמד ממנו שום דברי תורה, ואף כי לקבל ממנו איזו הוראה בדיני תורתינו הקדושה, כמ"ש בגמ' מועד קטן י"ז א' וכן פסק הרמב"ם והטור וש"ע בה' ת"ת וכל אחד ואחד מרומכ"ת נ"י אשר יכתוב תשובתו כאמור, יוכל לשלחה אלינו לשם החתום ראשון, ובעזה"י נתאמץ להדפיס המכתבים לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל ויוכל להיות שנצוה לעשות העתקה בקיצור בלשון אשכנזי מתוכן כל התשובות ולכתוב תחתיה שם כל אחד ואחד ממעלת הרבנים המשיבים ולהוציאה לאור, ולכן ימחול כל רב וחכם המשיב להודיענו שמו הטוב בגופן שלהם ובזה תדימו המכשול ותסירו אבן הנגף ולא תהי' זאת לפוקה ולמכשול לבית ישראל:

וגם לאזני המלכים והשרים יבאו הדברים, וידעו כי לא רבנים אמתיים, כי אם מינים ואפיקורסים הם הרוצים לבטל מנהגי ישראל, ולהתיר להם הדברים האסורים הם פורצי הגדרים, הם הורסי הבנינים הם עוברי עבירות ורוצים שיתירו להם חבריהם לבל יאמרו אנשי עדתם אליהם המכשלה הזאת תחת ידכם, הם אשר עיניהם ולבם אך על טובות זמניות ובאים לעקור האמונה ולכפור בביאת המשיח אשר ימלוך על עם ד' בצפיותם להשיג עי"ז שיווי דתי המדינות לכל יושביהן והיא לא תצלח, ודבר אלקינו יקים לעולם, ואנחנו וכל אחינו בני ישראל מאמינים בני מאמינים בד' ובתורת משה עבדו שבכתב ושבע"פ נאמן באמונה שלימה בביאת המשיח כחזון נביאי' ד' וכמפורש בדברי הרמב"ם ז"ל כי הוא אחד מיסודי אמונתינו הקדושה, וגם נאמין באמונה שלימה במצוה הכתובה בכתב הקודש ירא ד' בני ומלך ועם שונים אל תתערב ובמה שאמרו חז"ל א' מן השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, שלא ימרדו באומות העולם ואין אנחנו רשאים לעשות שום פעולה לבא אל המנוחה ואל הנחלה, גם אם יהי' לנו כפלים כיוצאי מצרים שלופי חרב מלומדי מלחמה אין אנחנו רשאים [לעשות שום פעולה לבא אל המנוחה ואל הנחלה] לעלות ולכבוש ארץ ישראל, כי אם נשמור ונצפה עד שיחפוץ הקב"ה לגאלינו ולהביאנו לנחלת אבותינו, ויראו כל העמים כי ד' צבאות גואלנו ובכל מקומות מושבותינו נקיים גם דברי הנביא ודרשו את שלום העיר ודברי המשנה הוי מתפלל בשלומה של מלכות, ועבדים אנחנו למלכים ושרים אשר בארצות ממלכתם נשב, ולא נתערב עם שונים, ולא עם פריצי בני עמינו המחבלים כרם ד' צבאות, ואנחנו בה' נעלוזה ונשמח בדברי תלמוד תורתו הקדושה ובמצותיו וחוקותיו, עליהם נמסור נפשינו כאשר עשו אבותינו, כי מוצאיהם מצאו חיים ויפיקו רצון מד':

דברי הנאנחים בשברון מתנים, על אותה האסיפה הרעה הקדשה היא בעינים, ומצפים לרחמי שמים לא תקום צרה פעמים יערה ממרום רוחו על עמו ויחיינו מיומים, ותחזנה עינינו בשוב שכינתו לציון וסדר העבודה לירושלים וכי"ר בבי"א:

הק' צבי הירשל בלאאמ"ו הרב מוהר"ר אברהם משה לעהרן זצלה"ה ס"ט:

הק' אלי' אברהם בן המנוח כהר' אהרן פרינץ ז"ל ס"ט:

תשובה.

אהובים ורעים, הרמים והנישאים, בפז מסולאים, נטעי שעשועים, חורים ושועים, מופלגים ומופלאים, בתורה ובמדעים שלמים ויראים, רבת עמלה נפשם ויגעים, בתורה ובמצות ואין שבעים, אף כי כרמונים הם מלאים, מרדפי ריקים ורשעים, מסירי מסוה מעל פני הצבועים, בקהל ישרים ידועים, לתמימי דעים כבוד מו"ה צבי ני' והשני שכית חמדת הרואים, יפה אף נעים כבוד מהו' אלי' אברהם ני':

לקול דבריכם צללו אזנינו לקול השמועה רעה נבהלנו, כי קמו אנשים חטאים להרוס מבצרי בת יהודה והתאספו יחד בעיר ברוינשווייג שועלים מחבלים כרם בית ישראל, אשר חשכו עיניהם מראות בזהר התלמוד מהשכיל בפוסקים לבותם ויתוועדו יחדיו לעקור תחומין שגבלו לנו רבותינו הקדושים נ"ע לשנות מנהגי תהלוכות כל ישראל מקדם קדמתה אשר דרך הקודש יקרא לה, גם העיזו פניהם לדבר מרורות על חכמי התלמוד, ופערו פיהם נגד בעלי הגמרא ומורי הדת באמרם כי פרשה התלמוד ענן הסכלות למסך על עין העדה, ובערפלי הבערות העצימה עיני ישראל לבלתי ראות בעין שכלם באור המחקר, לבל ילכו לאור המושכלות ואוי לאזנים שכך שומעות, ואוי להם מעלבונה של תורה שאומרים כי תות בסיר בת אלקים כל אוכליו יאשמו, ותקטן עוד זאת בעיניהם עד כי שלחו יד גם להתיר האסור לנו מש"ס ופוסקים, והתירו להתחתן בבנות הארץ אשר לא מבנות ישראל המה, והוא לדעת רבים מחכמינו ז"ל איסור דאורייתא, ואי נעשה בפרהסיא קנאין פוגעין בו מהלכה למשה מסיני, והכרת תכרת הנפש אשר תעשינה מדברי הקבלה, והמה לא יראו לנפשותם להתיר בפומבי לחלל קדש ד' ולבעול בת אל נכר ובכל מה שהרעו לעשות בוועד ההיא עוד לא נחה דעתם ולא רפתה רוחם כי עוד ידם נטוי' להוסיף סרה כי מסרו הדברים לאיזה אנשים מאחוזת מרעים מתוכם לעבור בעין בקורת על כל הדינין והמנהגים שמסרו לנו רבותינו בעלי התלמוד והוקבעו להלכה בש"ע, לזרות ולהבר מהן כפי העולה על רוחם שתסכים עם צורך הזמן, ולמלאות מחסורי העת ולקרבם אל בעלי דתות אחרות, על כל הנזכר ועוד כמו אלה נאצות וחרופים שאסו' להעלות על ספר קראתם לנו לבל נחשה ולא נחרש לחילול שם הלזה, למען כבוד ד' ותורתו יכתוב ידינו קדש לד' ולברר הדין לאמתו, לקול הקריאה הלזו רוחי חובלה, ולבי בל עמי מרוב שיחי וכעסי על דבר שלא נשמע כמוהו ולא נהייתה מאז היינו לעם סגולה וגוי קדוש אמנם דרך כלל אומר שאין רשות לכל מי שיהי' וגם אם כגובה הארזים גבהו הן יחיד הן רבים מבני הסגולה, לשנות אפי' בקוצה של יוד מכל מנהגי ישראל שקבלו מאבותם וקיימו עליהם ועל זרעם אחריהם, והבאים לנתוש ולנתוץ ולהרוס יקראו שחם חובלים. ואתה ישראל לא תטוש תורת אמך ולא ימוטו פעמיך מאורחת אבותיך. וכל כלי יוצר עליך לא יצלח להטותך ממשפטי קדמוני עמך ראה והביטה מה שכ' מהרש"ל זלה"ה על מה שרצו כת המקובלים לשנות מנהגים בענין הנחת תפילין וזלה"ק בתשובותיו סי' צ"ח מ' ודע שכל רבותי ואבוהי ששמשו גאוני עולם ראיתי שלא נהגו ככה ואם הי' רשב"י עומד לפנינו וצווח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים לא אשגח בי' עכ"ל וכי"ב כתב בספר שער אפרים סי' י"ג בענין שלא לשנות נוסח התפילות וז"ל אם יבוא אלי' ויאמר שנשנה מנהגינו אנחנו אין שומעין לו ע"כ. על כן גם אם יתוועדו יחדיו רבים וחכמים רבים וכן שלימים לדעתך] ויתיעצו להטות אותך מדרך דרכו בו אבותיך תני קדם אל תאבה, ולא תטה אוזן למיליהם, ותדע נאמנה כי הם מכת המתפרצים המהרסים והמחריבים, מעבירי תורות מחליפי חוקים, זהו דרך כלל, ובפרט חרצובות הרשעים האמורים והנזכרים למעלה, שכבר הוציאו עצמן מן הכלל כליל החליפו דתם והמירו אמנתם, בכפרם בעיקרים ויסודות אשר עמודי הדת נשען עליהם, וכאשר יהופך אחת מהן תיכול האמונה בתורת משה בכללה, באחת יבערו ויכסלו בכפרם בתחיית המתים, ובביאת הגואל לפדות נפשינו, וזאת לפנים בישראל כל המתיאש מן הגאולה עומד על התמורה לפי דעת הרמב"ם שמנה האמונה בביאת המשיח בין י"ג העיקרים וחשב בפ"ג מה' תשובה לכופר בתחיי' המתים ובגאולה העתידה בין המינין והאפיקורסין שאין להם חלק לעוה"ב ואף לדעת בעל העיקרים וסיעתו החולקין דאין האמונה בביא' משיח מעיקרי הדת והכופר בה אינו אלא חוטא נראה לענ"ד דהיינו אם מודה עכ"פ בקיבוץ הגליות ותשובת הנדחים ולא יסיע כעץ תקוותינו ולא יניענו מהוחיל עוד שאסירי התקוה לבצרן ישובו, רק שאומר שאין נשיאם ירום וינשא ויוגבה מאוד על כל מלכי ארץ שיהי' עומד לנס עמים ואליו גויים ידרושו כאשר יעד ישעי' הנביא, ואומר כי החוטר מגזע ישי הלזה שיעד עליו הנביא כזאת הי' יחזקי' מלך יהודה, ועם כ"ז יחיל ודומם לתשועת ד' שישיב את שבותינו וכדעת ר' הילל שאמר אין משיח לישראל, אבל אלו הכופרים גם בזה, ואומרים שכבר באנו אל המנוחה ואל הנחלה כאשר נשיג תנינה וחסד מאת מלכי ארץ שיתנו חקה אחת לכל אזרחי הארץ באין מכלים על שינוי האמונות, ובזה המה כופרים ומכזבים לנביאי אומתנו ממרע"ה עד מלאכי, והמה כאומרים שאין תורה מן השמים, לא יאבה ד' סלוח להם, ועוד באחת יחטיאו וירשיעו בכפרם בתורה שבע"פ, והרי הן מינין ואפיקורסין, שכן אמרו חז"ל סנהדרין ד' צ"ט דאפי' אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מקל וחומר זה מגזירה שוה זו, זהו כי דבר ד' בזה וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מה' תשובה וכן הכופר בפירושה והוא תורה שבע"פ והמכחיש מגידי' כגון צדוק ובייתוס' וכן כתב בה' ממרים פ"ג, וזה לשון ראש המפורשים רש"י ז"ל ראש השנה ד' י"ז המינין האנשים אשר הפכו דברי אלוקים חיים לרעה כגון צדיקים ובייתוס' וכן כתב ג"כ גיטן דף מ"ה ע"ב וז"ל מין יהודי שאינו מאמין לדברי רז"ל, ואף דלענין שחיטה אינו כן דשחיטת מין אסורה בהנאה בחולין ד' י"ג ושחיטת צדוקי' ובייתוסי' אינו אסורה אלא באכילה כמ"ש יו"ד ססי' ב', דהתם איסור הנאה משום תקרובות ע"ז הוא, ובעי מין אדוק בע"ז, ואף דשחיטת מין הכופר בתורה שבכתב עכ"פ באכילה אסורה אף אם ראינו ששחט יפה ושחיטת כותים, צדוקי' ובייתוס' אינו אלא ספק נבילה, וכן לענין חתימת עדי הגט כתב הב"י באה"ע סי' ק"ל בשם הרי"ו שצדוקים ובייתוסים ככותים קודם גזירה, ור"ל דאם חתם מקמי ישראל הגט כשר והוא מטעם שכתב הרשב"א בחידושיו לגיטן כיון דחזי' דאחזקי' בי' אלא דלא מהני משום דחיישינן דלמא אינו בקי בדקדוקי' וע"י דהחתימו ישראל מקמי' חזינן דכותי חבר הוא יעיי"ש והרמב"ם סוף פי"א מה' עדות כתב שתינון ואפיקורסין שמורידין אותן ואין להם חלק לעוה"ב גרועין יותר מעכו"ם ועדותן פסולה, והובא בטוש"ע ח"מ סימן ל"ד וכיון שגם כופרי תורה שבע"פ מנה הרמב"ם בה' תשובה מאותן שאין להם חלק לעוה"ב הנ"ל ג"כ פסולי עדות ולמה כשירה עידותן בגט, י"ל עפמ"ש הרמב"ם רפ"ג מה' ממרים לחלק בין הכופר בתורה בתחלה במחשבתם כצדוק ובייתוס עצמן, ובין בניהם שנתגדלו על דעתם עי"ש, אמנם מלשון הרמב"ם פ"ד משחיטה משמע דאפי' כופרים בתורה שבע"פ מדעתן שחיטתן כשירה אם שחטו לפנינו שהזכיר צדוק ובייתוס ותלמידהן, וע"כ דס"ל לענין שחיטה יש חילוק בין כופר בתורה שבכתב לכופר בתורה שבע"פ יעו"ש, וכבר תמה הלח"מ מול זה החילוק, ובשלטי הגבורים פ' השולח בשם הריא"ז כ' ונראה שצדוקי כגוי לענין כתיבת תפילין, ולפי הנ"ל דין זה צ"ע, ואין רצוני להאריך בדברים שלא נשאלתי אליהם, אבל זה ברור דאסור להתלמד מהן ולקבל מהן ד"ת וח"ו להאמינים ולסמוך על הוראתם בדין מדיני תוה"ק להבחין בין האסור והמותר, ומצוה גדולה למי שהיכולת בידו לבטל אסיפתם הפיזר לרשעים נאה להם ונאה לעולם] להתיר קשר בוגדים לפתח חרצובות הרשעים ולשבר מלתעות הכופרי':

והנה כתבתי דלדעת רבים מחז"ל איסור החיתון דאורייתא, אף דלא הובא באחרונים כ"א דעת הרמב"ם שהוא כן, ומ"ש הרב בעל ב"ש רסי' ט"ז שפלוגתת הרמב"ם והטור בזה תלי' בפלוגתת הפוסקים שהביא רסי' ד' אין כוונתו שדעת רש"י והרז"ה פ' הערל כדעת הרמב"ם מדפסקו כל"ק דרבא ע"כ דס"ל כר"ש דדרוש טעמא דקרא ובגירות ליכא הסרה דהא אף אם לא דרשו טעמא דקרא הו"ל הוכחה כל"ק מדאסקי' שם בפירקין דנתינים משה ויהושע ודוד גזרו עליהם אלא כוונתו להיפך דדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן דפסקו כל"ב דרבא ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם דהם לא דרשו טעמי' דקרא דהא בגיורת לא שייך הסרה ובמכ"ת לא צדק בזה, דתוס' כתבו דאף לר"ש י"ל כל"ב דרבא וב' לאוין המה לאו דלא תתחתן מיירו בגיורת ולאו דלא תקח מיירו בגיות, וכי יסור טעמא דלא תקח הוא, ובזה מרבה כל המסירין יעויין עליהם, גם הרא"ה בס' החינוך מצוה תכ"ז פסק כהרמב"ם דבגיות כל האותות אסורין, וכ' ג"כ שם דז' עמים אפילו בגירותן אסורים וכ"כ ג"כ רי"ו בס' תא"ו נתיב חלק ד' וז"ל לאו דלא תתחתן אפילו בגירות מיירי ודוקא בז' עממים אבל בשאר אומות בגירותן אין בהם לאו אלא בגיותן עכ"ל גם מדברי הרמב"ן שהובאו בר"ן פ' יו"כ גבי ג' דברים שהדין בהם יהרג ואל יעבור משמע דס"ל כהרמב"ם שכ' אהא דאמרי' אע"ג דאסתר פרהסי' הוי משום דלהנאת עצמן קמכווני' שרי, והקשה והא אסתר ג"ע היתה ותי' דגוי' הבא על ב"י לאו בכלל ג"ע הוא, דאי בזנות גזירת ב"ד של שם הוא, ואי דרך חיתן מלא תתתתן בהם נפקא דמשאר עבירות היא עכ"ל גם הר"ן ר"פ כל שעה כ' דלהכי לא עברה אסתר על לאו דלא תתחתן דכל באונס ליכא חיתון והו"ל כגוי הבא על ב"י בזנות דליכא אלא גזירת ב"ד של שם ולמה לא כתב בפשיטות דלא תתחתן בז' עממים הוא דכתיב ואחשורש לא היה מהם ואין לומר דקשיא להו לר"ש דרבי כל המסירין לדידי' קשיא הא אסתר ג"ע הוי וע"כ לר"ש היכא דלא מכווני להעביר אפילו בג' עבירות החמורין מותר לעבור שלא יהרוג ומנ"ל דרבנן פליגי אהא ואין לומר דלר"ש בל"ה לא קשה כיון דאסתר לא עשתה מעשה אלא דרחמנא אחשבי' להנאה כמעשה כדאי' ב"ק ד' ל"ב וכיון דאסתר לא נתכוונה ליהנות מזנות ולר"ש דס"ל דבר שאין מתכוין מותר ואפי' היכא דאיכא פסוק רישי' כ' הר"ן חולין פ' גיד הנשה גבי ריחא מילתא היכא שעיקר האיסור הוא הנאה מותר לר"ש א"כ לא עשתה אסתר איסור כלל וכל עיקר קושי' הרמב"ן לר"י דאסור דבר שא"מ וא"כ הדרי קושיתי' דלר"י בל"ה ליכא איסור חיתון דזה אינו לפמש"כ הר"ן חולין שם דאם ריחא תלתא כאוכל האיסור אף שאינו מתכוין כיון דמתעסק בחלבם חייב והה"נ כיון דמתעסק בעריות חייב אם תתעסקה היא כגון שאתי' ובעלה עמה בבית דלא מצינו חילוק בזה דא"כ גם לתירוצם קשי' לר"מ מגילה די"ג דאל תקרא לבת אלא לבית וא"א היתה לדידי' תקשה למה מסרה עצמה לביא' וע"כ משום דקרקע עולם היתה ורבא לא פליג אאביי וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' קנ"ז ולא קאמר אלא מאן דס"ל פנויה היתה אף אי לא היתה קרקע עולם לא היתה צריכה למסור עצמה א"כ הה"נ לר"ש הטעם משום דקרקע עולם ורבא אליבא דידן קאמר, אלא משמע דס"ל דהלכ' כר"ש דמרבינן כל המסירין, אם לא שנאמר דס"ל דרבא פליג על אביי דלא כהש"ך, והא דלא קשה לי' לר"מ דמגילה די"ל דלאו א"א היתה אלא מרדכי גירשה ועל האמוראים דעומדת מתוך חיקו של אחשורש וטובלת וכ' וכאשר אבדתי אבדתי פליגי רבא, אי י"ל דכל עיקר הטעם דלר"י שאר האומות מותרי' ולא חייש' לדלמא יסיר הבעל את אשתו משו' דדרך הבעל להניח' לעבוד למי שתרצה וכסברת הנ"י פ"ב דיבמות אמנם לאחר גזירת המלך הטפש להיות כל איש שורר דהיא לדעת המפרשים שהאשה תשנה דתה לדת בעלה דע"כ לא גלתה אסתר את עמה שלא יכריחנה להמיר דתה יעווין בראב"ע א"כ גם בשאר האומות תחת ממשלתו היתה אסורה מדאוריית' ובזה י"ל הגמ' אלמלא איגרת הראשוני' לא נתקיימו האחרונות ופרש"י דלא היו ממתינין והורגין לאלתר דאפשר הטע' כיון דלא ידעו עם המלכ' האהובה לבעלה ומושלת ברצונו והיו חוששין דלמא מזרע היהודי היא וכאשר תגלה עמה ומולדתה ינחם המלך, אבל ע"י איגרות הראשונות דנעשה א"י דאוריית' לב"י להבעל לגוי, ובלי ספק כמה נשים בישראל שמסרו עצמן להריגה ולא הניחו לשלוט בעצמן, ועי"ז סברו דאסתר לאו ישראלית היא וכן יש לדקדק מדברי ר"ן והריטב"א ר"פ עשרה יוחסין דס"ל כהרמב"ם דכתבו דלהכי ממזר מותר בנתינה ואסור בגויה אף דמחד לאו דלאו תתחתן נפקא, דה"ט דבגיותן משום הסרה אסירי אבל בגירותן דליכא אלא פסול יוחסין, וזה ליכא בפסולין, וקשה התינח דאסור בגויי' מז' עמים דמשום הסרה אסירי אבל בגויי' משאר עמי' דאינה אלא דרבנן הו"ל להתיר' לממזר דהא בפסולין לא גזרו רבנן כדאי' יבמות ד' ע"ו ואין לומר דאין ה"נ דמותר לגויי' משאר אומות דהא בקידושין דף ע"ה לרב דימי ה"ט דר"א דכותי לא ישא כותית משום חששא דממזר ישא גויי' יעו"ש בתוס' ואין לומר דגויי' משאר עמים תקנו רבנן לאסור כעין דאורייתא דהוא גויי' מז' עמים דהוא מטעם הסרה דאסור אפי' לפסולין דא"כ למה שפחה מותרת להבעל לגוי כדהוכיחו תוס' נדה דף מ"ז מאי שנא שפחה מממזר הלא גם עבדים ושפחות בני מיעבד מצוה ננהו ואיכא בהו משים הסרה, אלא ע"כ דס"ל כהרמב"ם דביאה לשם אישות בכל האומות אסירי מדאורייתא, ומטעם הסרה דשייך אף בפסולין לכן לא ישא כותי את כותית לר"א ושפחה דמסר רב ששת לגוי היינו רק לביאת זנות ולא לשם אישות דאינו אלא דרבנן ובפסולין לא גזרו ועיין:

והנה הריטב"א בחי' לקידושין דף ע"ח כ' דלאו דלא תתחתן אינו אזהרה שלא לקדש אלא לארויי' אתי שלא נטעה דלאחר גירות שרי ביאתן קמ"ל דאף בשעה דאית בי' חחנות אסורה ביאתן, ואזהרה דלא תתחתן כולל בין בגיות בין בגירות וכיון דבגיות ליכא איסור בקידושין בלי ביאה אף בגירות לא הוי איסור יעו"ש דלא ס"ל כתוס' דלא תקח ולא תתחתן ב' לאווין חדא בגיות וחדא בגיורת ואפשר לפרש לפי שיטה זו דטעמא דכי יסיר קאי ג"כ אתרויייהו, דכיון דאדוקין בע"ז כ"כ חיישי' אף לאחר גיורת דלמא יחזרו לסורן וסירו זרעם אחריהם, ויעויין חששא כזו מדרבנן במרדכי פ' החולץ בשם מדרש אגדה ובהנך דאדוקי טפי חיישי' אפי' מדאוריי' כדמצינו שאם באו לחזור בתשובה שאין מקבלין אותם והוא מטעם הנ"ל כמ"ש בלח"מ פ"ו מה' מלכים:

ונראה לענ"ד לתרץ בזה דברי הרמב"ם דגבי חבלת בגד אלמנה פ' כר"י דלא דרש טעמא דקרא וכאן פסק דגם שארי העמים אסורים להתחתן עמהם די"ל דס"ל כסברת הר"ן ס"פ האומר דכל האומות מסירין כז' עמים לכן אף לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא היכי שהטעם מפורש מודים דאסרי' בכל הדומה לו דשייך בי' ג"כ טעמי' דקרא, וכמו שהתפלא בשעה"מ על פי' הר"ן אלא דס"ל כיון דלאו דלא תתחתן כולל גוי וגר וגרים ליכא למיסר בשאר אומות כמ"ש תוס' פ"ב דיבמות מדאיצטריך לאסור עמוני הרי חזינן דלא תתחתן לא נאמר בשאר העמים, ומנ"ל לרבא למיפסק לקרא דמיירו בתרי גוונא, ואנן נאמר דחד מהני גוונא יהיה נוהג ג"כ בשאר אומות, וגוונא האחרת לא יהי' נוהג אלא בז' עמים, אמנם לר"ש דמיתורא דקרא קמרבינן ע"כ קרא דחיק ומוקי אנפשי' וכ"ז לרבא בל"ב והסוגי' אזלא אליבא דידי' אבל לאמוראי בתראי דנתינים משה ודוד גזרו עלייהו וקרא רק בגיותן משתעי שפי' מרבינן גם לר"י שארי עכו"ם כנ"ל ומסוגי' דע"ז דף ל"ז דמשמע שם דלר"י אינו אלא גזירה דרבנן לק"מ דודאי עד דלא ידע דדוקא דרך חתנות אסר רחמנא ע"כ הי' ס"ל דלאו דלא תתחתן לרבותא איצטריך ולרבות גרים דבני אחתנני נינהו, ולכן למאן דלא דריש טעמא דקרא מותרי' שאר גוים מדאורייתא אבל לבתר דמסיק דדוקא דרך חיתון ואיצטרך לא תתחתן לזה באמת קי"ל כל"ק דרבא, וגם לרבנן מרבי' כל המסירין, וזהו ג"כ הוכחה להרמב"ם דפסק כל"ק דרבא מדמסקי' בע"ז שם דדוקא דרך חתנת אסר רחמנא והוא ע"כ מיתור דלא תתחתן, ולל"ב דרבא הא איצטריך ליה לרבות גרים שלא נטעה וכמ"ש הריטב"א וכן נ"ל מוכרח דלל"ב דרבא לא בעי דרך חיתון, דאל"כ קשה לר"ש דמרבה כל המסירין נרבה ג"כ לאסור כל הגרים ביאתן בדרך אישות, והא באיצטרך קרא לאסור גר עמוני ללקות אביאהו דרך זנות לא דרך אישות, ודאי לשיטת הרמב"ם פ"ט"ו מהל' א"ב דבכל פסולי קהל אין לוקין אלא בביאה אחר קידושין ניחא, ואביי דאמר לקמן דף ע"ח בעל לוקה ס"ל כל"ק דרבא, אבל לשי' החולקים על הרמב"ם בזה קשה אלא ודאי כמ"ש, אמנם אפשר לומר דלר"ש בל"ה מוכח דגרים מותרים אפי' בביאה אחר קידושין מדס"ל ביבמות דף ס' דכל הטף בנשים החיו לכם היינו לאשות ועוד מוכח כן מדכתב ואחר כן תבוא אלי' ובעלתה והיתה לך לאשה, דאין לומר דדוקא גבי יפ"ת התירה תורה כמו שהתירה ביאה ראשונה בלי גירות כיון דס"ל לר"ש סוטה דף ל"ה לרבות תושבות שביו כנענים שבח"ל ואי כל הגרים היו אסורין כמו ז' עמים ואפ"ה התירן הכתוב ביפ"ת ל"ל קרא מהיכי תיתא לחלק ביניהן:

ולשיטת הר"א והרי"ו וסייעתם שהבאתי דבגיות כל העמים ובגירות ז' העמים אסורים, נ"ל דס"ל כרש"י דז' עמים מסירין יותר משאר אומות וס"ל ג"כ כשיטת הריטב"א דאין לא תתחתן ולא תקח ב' לאוין, אלא לאו אחד כולל גוי וגיורת וס"ל דסוגי' דידן כל"ק דרבא דרק בגיות משתעי קרא דאי בגירות ג"כ מיירו וטעמא יהיב אתרווייהו כמ"ש דחיישי' לשמא יחזרו לסורן א"כ הרי בנך הבא מן הגוי שנתגיירה ג"כ קרוי בנך אע"כ דרק בגיות מיירי א"כ לר"ש אף אי לא הוי כתוב הוי דרשי' טעמא והיינו מתירין שארי האומות דאין מסירין כמותן, ואתי' קרא לרבות, אבל לרבנן אי לא הוי כתיב לא היינו דורשין טעמא והוי מוקמינן לקרא בכל האומות כמו הלאו דלא תחנם, ואתי קרא למעוטי שאר האומות אבל אנן דקיי"ל כל"ב דרבא דקרא כולל בין גירות ובין גיות ובשאר האומות דע"כ גרים מותר מדאיצטרך לאסור גר עמוני ע"כ לא מיירו קרא בהו והא דאפי' בגיותן מותרים דמנ"ל סכינא חריפא למפסק קרא כנ"ל וע"כ אתי כי מסיר לרבות כנ"ל. והנה הרמב"ם והראב"ד ספי"א מה' ע"ז מחולקין בלאו דלא ישבו בארצך כתב הרמב"ם דקאי אכל האומות, והראב"ד כתב דאינו אלא בז' עמים, והנה התם ג"כ מפורש טעמיה דקרא פן יחטיאו אותך לי ולפי תי' הרב"י ע"כ צ"ל דהרמב"ם לטעמיה דדריש טעמא דקרא ותרבי כל המחטיאין והראב"ד פוסק כר' יודא ולא מרבינן, א"כ קשה אמאי לא השיג הראב"ד כאן גבי חיתון ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם סובר כדעת הר"ן דכל האומות מחטיאין כמותן, וכמו דכאן לפי מה שפוסק כל"ק דרבא דקרא רק בגיות מיירו גם לרבנן מרבינן כל המסירין כן התם נמי דקרא מיירו רק בגיות מרבי כל המחטיאין, והראב"ד סובר כדעת הרא"ה הנ"ל דהיכי דקרא רק בגיות מיירו אתי קרא למעוטי שאר אומות, דאין מחטיאין כמותן משא"כ הכא מודה לדינא דהרמב"ם כיון דקרא כולל בין גירות ובין גיות ודו"ק:

עוד נראה לפענ"ד לתרץ דבר הרמב"ם דהנה כפי הנראה מדבריו בפ"א מה' יבום וממה שכ' בהל' א"ב פי"ב הלכה ז' ומדבריו בפי' המשנה פ"ב דיבמות דס"ל דכי יסיר קאי אדסמיך ליה ובתו לא תקח לבנך דמסור את בנך מליחשב בקהל יעוי"ש וזה נמי כוונת הר"ן ס"פ האומר שכ' בנה ליכא בי' משום הסרה וכל האיסור בשעה הראשונה נעשה שמוציא זרעו מכנפי השכינ' אבל לאחר שנולד אין הסרתו כלום שגוי גמור הוא עכ"ל ואפשר לומר דכי יסיר טעמא קא יהיב אתרווייהו בתך לא תתן לבנו משום דיסיר בעל בתך את בנך אחרי שנולד ובתו לא תקח לבנך משום דיסיר בנך את זרעו דקרוי ג"כ בנך מעיקרא והנה במקום דמפורש לכ"ע דרשי' טעמא דקרא לרבות כל דדמי ליה ואם כל האומות מסירין כמותן ידעי' לרבות כל הגויים ללאו דבתך לא תתן, אבל האיסור בנותיהן דלית בהו הסרה דמעיקרא דהיינו משום דולדה כמותה וכיון דל"ל ריבוי מקרא ה"א לפי דעת המקשה דבשארי אומות אין וולדן כמותן ולא שייך בהו טעמא דקרא ומנ"ל דאסורין וכ"ז לדעת המקשה אבל לבתר דמשני דלרבנן ילפי' דולדן כמותן מילפותא אחריתא, וממילא שייך טעמא דהסרה ג"כ בשארי האומות א"כ גם לר"י מרבי' שארי האומות ומסוגי' דע"ז דאינו מקשה אלא לר"ש דלרבנן י"ל דלמא באמת ס"ל דאין וולדן כמותן וכדעת רב אסי ספ"ק דיבמות גבי נכרי שקידש בזה"ז:

וליתר השלמת הדברים אבאר דברי הנ"י פ"ב דיבמות דכ' דהא דלא חייש הכתוב לשמא יסיר האשה משום דדרך הבעל להניחה לעבוד לכל תי שתרצה ע"כ ולפי הבנת התוסי"ט שם דוקא הבעל אין דרכו להקפיד אבל אם היא גויה מדרך האשה להסית לבעלה לעבוד ליראתה וכי יסיר אינו טעמא אלא אבתך לא תתן לבנו והאיסור השני דבתו לא תקח לא מפורש טעמו אבל הטע' משום דהיא תמית את בעלה עכ"ל ודבריו תמוהין דבע"ז שם מצינו איפכא דאשה משכה אבתרא דידיה טפי והא דכ' הרמב"ן יומא דעכום הבא עב"י לאו ג"ע הוא דרק גזירת ב"ד של שם הוא, וישראל הבא על הגוי' הוי ג"ע דקנאין פוגעין בו, ולא ילפי' ק"ו מה הבא על הגוי' דלא משך הוא אבתרא דידה אסירא מדאורייתא כ"ש ב"י הנבעלת לגוי דמשכה אבתרי' דאסור די"ל דאין למידן ק"ו מהלכה. ואף דמשמע ספ"ז דנזיר דר"ע אין דנין ק"ו מהלכה וא"כ לדידי' קשיא הא אסתר ג"ע הוי י"ל לר"ע הטעם משום דקרקע עולם היתה ולא פליג רבא אאביי כמ"ש הש"ך אבל על התוסי"ט ודאי קשה ועוד דאי בנותיהן משום חששא דהסתה לבעל אסירי קשה מסוגיא דיבמות דף ע"ו גבי פצוע דכה דמותר בנתינה אמר רבא בל"ק הטעם משום דלאו בני אולודי נינהו, ולא הוי כעין דאוריי' דמשום הסרת הבנים הוא ולדברי התוי"ט בדאורייתא כגון קודם גיורת גם כי לאו בני אולודי הוי אסירי משום הסרה דידהו אלא ודאי נראה דליכא משום הסרה דידהו כלל לדברי הנ"י דכמו דדרך הבעל להניחה לעבוד עבודתה כן דרך האשה ג"כ שלא להקפיד למי עובד בעלה וכ"ש הוא והא דאסירי בנותיהן אף דליכא הסרה אחר הלידה מ"מ הסרה דמעיקרא איכא וכנ"ל אלא דקשה לפי"ז ממקרא מפורש [שמות ל"ד] פן תכרות ברית ליושב הארץ וגומ' ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך וכו' ונלע"ד לחדש מילתא חדתא והוא עפי"מ דאיתא בחולין ד' י"ג דגויים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן, ונראה דהנך גוים שאינן מקיימין דתם אלא ממנהגא והם עצמן אינו ברור להם אמתת אמונתם הם אינם מדיחין אחרים שנתגדלו על ברכי דתות אחרות, ואין מקפידין אפי' על נשותיהם אם הם מילדי בעלי דתות אחרות ומניחין אותן ג"כ על מנהגיהן רק על זרעם מקפידין להדריכם בדת אשר להם נחלת מורשה מאבותיה', אבל ז' אומות אשר לא רק מצד המנהג היו מקיימין דתם אלא שחשבו כי רק אתם האמת, וכל מאמינים זולתם הוכו בעורון וצדקה תחשב להם לפקוח עיני עורים לדעתם ויתענגו גם המה מתפארת גאון הדרת דתם, הם בודאי מסיתין ומדיחין לנשותיהן ובנותיהן לבעליהן לזנות אחרי אלהיהן והנה מסברת חוץ ה"א דאין האדם צריך לחוש על הבני' אשר יולדו על ברכיו טרם ביאתן לעולם שלא יוסתו ויודחו, דאף אי הוי ידיע להו בבירור שיצאו מהן בנין דלא מעלו לא היה צריך לחוש דבהדי כבשי דרחמנא ל"ל ואי לא הוי כתוב כי יסיר ה"א טעמא דקרא שהוא יחוש על עצמו דלא תסיתנו אשתו והיא שמא תסיתנה בעלה, ונשמרתם לנפשותיכם כתיב לכן ה"א דז' עמים דוקא דהם המסיתים והמדיחים ואתי קרא כי יסיר את בנך ליתן טעם חדש אבתך לא תתן לבנו להורות דגם אהסרת הבני' צריכין למיחוש, וממילא אסורין כל האותות זהו לר"ש אבל לרבנן אי לא הוי כתיב לא הוי דרשי' טעמא, והוי מוקמינן קרא לכל האומות כמו לאו דלא תחנם אתי קרא דכי יסיר לתת טעם, על בתו לא תקח ומשום הסר' דמעיקרא, ולהורות דרק ז' עמים דוולדן כמותן אסורין משא"כ שאר אומות לפי דעת המקשה דאין וולדן כמותן ולפי' התרצן באמת אין חילוק לדינא בין ר"ש לרבנן ולתרווייהו כל האומות אסורין כנ"ל:

ובזה אבוא לפרש דברי מהרש"א שאינם מובנים בקידושין דף ע"ה ע"ב בתוס' ד"ה ור' ישמעאל עיי"ש, דהנה תוס' שם בקושיתם דכ' ואי משום דכתיב בתך לא תתן היינו אזהרה לתפיסת הקידושין ולא כת' בפשיטות דהאי בז' עמים הוא דכתיב נ"ל לפמ"ש לחלק בין הסרה דידהו לבין הסרה דבנים י"ל דלא ס"ל כהרמב"ם דיש לחוש להסרה דמעיקרא וכי יסיר את רק טעמא אבתך לא תתן קיהיב כפירש"י, ואבתו לא תקח מפורש טעמא בקרא אחרינא, והזנו את בעליהן וכיון דהיכי דמפורש גם רבנן דרשי טעמא איסור דאורייתא הוא לבעל לגוי בכל האומות כיון דזרעה קרוי בנך ואיכא הסרת הבן ורק בנותיהן דאסירי משו' הסרה דידהו וזה לא שייך בשאר האומות דאינן מדיחין לבעלי דתות אחרות בהא פליגו ר"ש ורבנן אבל גוי הבא על בת ישראל ודאי עברה אאיסור דאורייתא לכך לא הקשו אלא משום דאזהרה לתפיסת הקידושין, ור"ל דרק ביאה דרך אישות אסר רחמנא כנ"ל והנה אקושי' הגמ' נימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא עב"י הולד ממזר ר"ל דאי הולד כשר דשדי' בתר דידי' לא הוי קרי בנך וליכא ביה משום הסרה קשה לכאורה אמאי לא הקשה למ"ד הולד כשר א"כ למה אסר רחמנא לישראל להבעל לגוי הא ליכא ביה משום הסרה לפ"ד המקשה ונ"ל דכמו דבישראל הבא על הגויה לרבנן אי לא הוי ילפותא אחריתא ה"א דאין וולדן כמותן כיון דמסברת חוץ הולד הולך אחרי הזכר אע"ג דגלי קרא גבי ז' עמים דולדה כמותה לא ילפי' מיני' לכל האומות ואמרי' היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי, הה"נ למאן דאי"ל נכרי הבא עב"י הולד כשר משום דמסברת חוץ הולד הולך אחר הזכר אע"ג דגלי קרא גבי ז' עמים דקרוי בנך לא ילפי' מיני' לכל האומות, דהיכי דלא גלי לא גלי, אבל רבינא דיליף מיני בן בתו הבא מן הגוי יהי' מאיזה אומה שיהי' קרוי בנך, ע"כ דס"ל הולד ממזר, ובזה יתפרשו דברי מהרש"א לפמ"ש לדעת התוס' שם בנותיהן דרבנן ובניהן דאורייתא, א"כ ר"א דאוסר לכותי לישא את הכותית ע"כ אין החשש דלמא הוא ישראל והיא גויה, דהא בנותיהן דרבנן והו"ל ספק בדרבנן אלא החשש דלמא הוא גוי והיא ישראלי' והוי אי' דאורייתא משום דזרעם קרוי בנך, ואיכא בי' משום הסרת הבן, וכ"ז אם נכרי הבא עב"י הולד ממזר דבתר דידה שדינן וקרוי בנך, ואיכא משום הסרת הבן, אבל אי בכל דוכתי הולד כשר דאזיל בתר דידי' ורק גבי ז' עמים הוא דגלי קרא דקרוי בנך, א"כ למאן דלא דריש טעמא דקרא גם להנשא ולהבעל לגוי אינו אלא איסור דרבנן. ועיין:

והנה הרמב' פ"ד מה' שחיט' כ' ילפותא לאסו' שחיטת עכום משום שנאמ' וקרא לך ואכלת מזבחו, מאחר שהזהי' שמא יאכל מזבחי, אתה למד שזבחו אסור, וקשה נימא בז' עמי' הוא דכתי' דהא בקרא פן חכרו' ברית הוא דקאי דלדעת רוב הפוסקים אינו אלא בז' עמים, ואפי' לפמש"כ דמשמע מדברי הרמב"ם דכריתות ברית עם כל האומות עע"ז אסירא ק' ג"כ דהא טעמא רבא איכא לחלק בינייהו עפמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות לחולין בטעמא דאסורה באכיל' משום דסתם תחשבות גוי לע"ז, והא דלא אסירי בהנאה משום דלאו עובדי ע"ז ממש הן דרק מנהג אבותיהם בידיהם, והנה אין כוונתי לפסוק כר"א ולומר דר"א ג"כ אינו אוסר אלא באכילה דא"כ מנ"ל לגמ' דמתני' דלא כר"א והתב"ש בסי' ב' במחכ"ת שגה בזה, אלא כונתו דודאי העובדים ע"ז ממש דמכוונים לתועלת מה להוריד שפע הרוחניות זהו הנקרא תקרובות ע"ז דאסור בהנאה, אבל העובדים רק מצד מנהג לאו תקרובות ע"ז הוא ואפ"ה אסורה באכילה דנהי דמחשבה זו לא הועילה לאסרה, אבל גם להתירה לא מהני והוי כמתה מאליה וכעין שכ' הר"ן בפ' השוחט בשוחט בהמת חבירו לע"ז דאף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ אם לא יזיק לא יועיל ג"כ להתיר הבשר לאכילה לכן קאמר הגמרא דמתני' דלא כר"א דלר"א ע"כ סתם כוונת גוי לעבוד ע"ז ממש לתועלת, דליהוי תקרובות ע"ז דהא איהו בשוחט ישראל לגוי מיירי משום דס"ל בעלים מפלגין, ואי ס"ל דבסתם לא תלי' דעתו לע"ז ממש לתועלת אלא לקיים המנהג ולא הוי תקרובת ע"ז אלה דלא מהני מעשה השוחט אם בדעתו כוונה שאינה רצוי' כמותה והא כאן השוחט לא פיגל כלל ותהני מעשיו כנ"ל מוכרח פירושו וע"ז מביא ראיי' מקרא דאף דלא נתכוון לע"ז ממש אלא לקיים המנהג דלכל הפחות אסורה באכילה מפסוק וקרא לך ואכלת ותמוה מאוד דקרא בז' עמי' הוא דכתי' והמה היו עובדי ע"ז ממש לתועלת והוי זביחתן תקרובת ע"ז משא"כ אומות שבח"ל דסתם כוונתן אינה אלא לקיים מנהגן ואינ' תקרובת ע"ז מנ"ל דאסו' אפי' באכילה וא"ל לפי מה שכ' התיו"ט דלהרמב"ם אייתר ליה מזבחו דהו"ל לומר וקרא לך ואכלת ואתי לאורוי דאפי' מזביחתו בביתו אסור ור"ל דהתור' לא חששה שיטעה למיכל גם מזבחו תקע"ז כמ"ש רש"י בפי' החוח' וז"ל "כסבו' אתה שאין עונש באכילתו" ע"כ דהא אתקש למת, אלא חשה שיטעה לאכול מזביחתו כשיזבח בהמת ישראל, דאי בהמתו דידיה הא סתם כוונתו לע"ז ממש והוא תקרובות ע"ז ושוב לא יטעה בו ובבהמת ישראל הא א"א אוסר דבר שא"ש דאף דאמרינן עשה בה מעשה אסרה כתב תוס' בע"ז דאינו אלא מדרבנן, ואפ"ה אסרה הכתוב עכ"פ באכילה, דנהי דלא הועילה מחשבתו לאוסרה גם להתיר' לא מהני וכס' הר"ן, ומינה ילפינן דה"ה המכוון רק לקיים המנהג שאסור:

הדרינן למה שהתחלנו דלדעת רוב הפוסקים ה"ה הרמב"ם והרא"ה והרי"ו, ולפי דעתי גם הרמב"ן והר"ן והריטב"א כל המתחתן באומות בין בניהן בין בנותיהן עובר בלאו ולדעת התוס' לפי מה שכתבתי עכ"פ בניהן דאורייתא ואפי' לדעת החולקים ה"ה סמג לאווין קי"ב. והרא"ש והטור עכ"פ בנותיהן בפרהסיה הלכה למ"מ, והאי פרהסי' לא בעי לדעתי שיראו י' ב"א כמכחול בשפופרת או כדרך המנאפים, אלא אם הביאה לביתו לבועלה מקרי פרהסי' יעוי' רש"י ותוס' כתובות דף ט' וראיה מאסתר דודאי בפני הבריות לא שימש כדאמרי' בעלמא מתוך גנותו וכו' שלא שימש מטתו ביום. וכל החולק על דינים אלו ויעפיל לעלות מרום הורי ההוראה להתיר מה שפשוט בעיני כל המורים לאיסו' יגרע מזקן ממרא, שזה כופר בתורה ומלגלג על דברי חכמים וחידותם כמ"ש רמב"ם פ"ג מהל' ממרים ואין לנו להתווכח עמהם, ולהשיב על דבריהם הריקים מכל חכמה, ואין בהם תבונה רק מילין שדופות קדים להוכחת יחשיבו, הכי איש חכם נשפט עם איש בער, יוכח עמו ויפיק לו תבונה? הנחשב כי נפקח עיני עורים בהראות להם איוולת מחשבותיהם, וטעות דמיוניהם, ולכם יקנה דעת, הלא כל מי אשר ביראת שדי לא בחר כי ישלח ידו לאכול מפרי עץ הדעת יהי' לזרא באפו, רק ישרים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם, לכן נודה לאלקינו כי לא באלה חלק לנו, ולא נטו פעמינו מנתיבי התורה לא מעדו כרסולינו ממסילי הוראת רבותינו הפוסקים זלה"ה ולא נלוזה מעגלותינו ממשעול המנהגים הישנים מדור דור, ועל משמרתינו נעמוד אי"ה עד כי יבא שלה לקבץ פזורים, ויעלינו לציון מרום הרים:

פה פאקש בחדש אדר שנת "לא יאבה ד' סלח להם כי יעשן אף ד' וקנאתו בם" לפ"ק:

ה"ק יואל אונגאר מרעכנין אבדפ"ק פאקש והגליל יצ"ו.

גם אנחנו אלה מפה החתומים מטה, אשר מאנה הנחם נפשינו על שבר בת עמינו באים לחזק את דברי אדמ"ו הה"ג אבדפ"ק נ"י ואת כל דבריו המסולאים בפז וכולי האי ואולי מן השמים יסכימו עם כבוד מעכת"ה נ"י להפר מחשבות ערומים עצת האנשים החטאים האלה בנפשותם אסיפת הרבנים בעיר ברוינ- שווייג אשר בקשו לעקור את הכל וזה החלם אשר יזמו לעשות לבטל תקנות הלכות ומנהגים קבועים אשר מורשה המה לנו מאבותינו הקדושים נ"ע עוד שלחו ידם לגשת אל הקודש נגד דברי קבלה הלכה למ"מ וגמרא הקדושה וארבעה חלקי הש"ע אשר המה לנו לעינים, והמה עינים להם ולא יראו, ובונים במה לעצמן כי במה נחשב הוא, ורוצים לקבוע הלכה לדורות והלכה קבועה כזו קובע את קובעיו נפש כי תחטיא רבבות מישראל אשר ילמדו חילול מחילול ועון עון מנותר בת ציון כעם ככהן כנקלה כנכבד, ועוד מעט ותפוג תורה ח"ו, כי פן יהרסו לעלות אל הר אלוקים ונגע בקצהו לומר ח"ו כי אין תורה מן השמים, ודלת העם ח"ו יכשלו אחריהן כי עמי בעצם ישאל ומיקל לו יגיד לו וקנאת ד' בלבבינו כאש בוערת יהי' ד' אלוקיו עמו ויעל ארוכה ותעלה למחלת אחינו ב"י רופא אומן יקרא ושכר הרבה יטיל מן השמים, ויהיו חלקינו עם מזכי הרבים אשר זכות הרבים תלוי' בהן דברי הכותב והחותם בנפש נאנחה פק"ק פאקש יום הנ"ל שנת "המה יאבדו ודברי ד' לעולם יעמדו" לפ"ק

ה"ק קלמן טעבלאאמ"ו הה"ג מו"ה איצק גריסהאבר זצללה"ה. ה"ק מענדל בנעט דיין ה"ק ליב גאלדשטיין ה"ה אהרן שפיצר

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה