תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
סימן ב
פליאה על ח"ס שכתב בסי' ק"פ או"ח דשור הנסקל קודם נגמר הדין כשר למזבח דהא נוגח פסול:
רמב"ם בפי' משניות כתב דרובע ונרבע מעכו"ם פסול למזבח מנ"ל כיון לענין מיתה פסק פ"ט ממלכים דנרבע מנכרי לא יסקל:
בקידושין דף ס"ו בע"א שאמר שורך נרבע ושותק נאמן הא לדעת מ"כ המובא בב"י קכ"ז בע"א שאמר נתנסך יינך ובעלים מכחישין אין מותר היין רק לבעלים אבל לאחר אסיר, א"כ גם בנרבע שורך ובעלים מכחישים אסור לכהן לסמוך להקריב, [עי' ח"ס יו"ד קכ"א מזה]:
קושי' לשיטת שאיסר הנאה אין לו בעלי' מב"ק דף צ"א בהרגת שורי דטוען אנא בעינא למיעבד מצוה:
סתירת ר"ן נדרים באומר לבנו קונם בחיי ובמות כתב ר"ן נכסים דידיה נינהו ובע"ח נפרעין ממנו, ובדף פ"ה באוסר פירות על עצמו באין אחרים ונוטלין בע"כ [א"ה סתירת ר"ן כבר קדמו בזה המח"א ונתיבות רהע מאריך בו, ומשיג עליו שכתב דמי שאסר נכסיו יכול ליתן מהן צדקה, ונתיבות כתב ח"ו ישתקע הדבר, ואני מצאתי ביש"ש ב"ק פ"ט פרק ס"א שכתב שיוכל ליתן לצדקה ע"ש ובמקנה כלל כ"ב פרט א' הבאתי פלס חיים כתב לישב הסתירת הר"ן, דודאי כיון שאדם אוסר נכסיו על עצמו בודאי מייאש בשעה שמוצא נדר מפיו, ואז דהוה נכסים שלו מהני יאוש, אבל אם אביו איסר נכסיו על בנו אח"כ מת ונפלו בירושה לפני בנו, א"כ בשעה שזוכה כבר אסורים עליו בהנאה, א"כ לא מהני יאוש שלו לכן באין בע"ח ונפרעין כי שלו הם יע"ש באריכות וכתב לישב ומחדש דא"הנ לא אפקעתא דמלתא ננהו דלא גילה לן הכתוב בשום מקום דניפק מרשות בעליהן, רק מסתמא אפקורי מפקרי להו ואפי' לא ידע שנאסר תבשילו בהנאה, ג"כ הוא הפקר דאמרי' אלו הי' ידע הוי אסח דעתיה מיניה, אף דקי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מ"מ מהני כאשר כתב הת"הד במשרתת שנטלה חלה מעיסת בעה"ב שלא הי, בביתה, וכתב ואי קשיא לך הא אמרי' בתורם שלא מדעת דלא מהני כלך אצל יפות אלא בשוי' שליח, דשאני התם בשעה שנעשה לא ידעינן כלל דניחא ליה, משא"כ בחלה בשעת הפרשה ידעינן דניחה לה ע"ש, ולמה ביאוש שלא מדעת לא מהני, יען כל יאוש דאבדה הוי הפקר בטעות, דאם הי' יודע שישראל ימצאנו לא הי' מתייאש, מ"מ גילה לן הקרא דמהני, כ"ז אם ידע שנאבד ומתייאש בפועל, אבל אם לא ידע ולא מתיאש בפועל אלא שנאמר אומדין דעתו אם הי' יודע שנאבד הי' מתיאש, אדרבה נאמר אלו ידע מה בסופה לא הי' מתיאש:
מל"מ פ"ב מתרומה מתקשה דאם לקט נכרי פיאה דחייב במעשר, הא כבר נפטר משעה שהפקיר, ומחדש בפיאה לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ופלא:
[א"ה הנה קושי' גדולה אשר מובא בח"ס ק"פ על תוס' חולין דף ק"מ, שכתבו צ"ע בבהמת עיר נדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשרפה קיימא, ופלא אם הי' הקדש מקודם לא נאסרה בהנאה כי שלל שמים היא, ולאחר שנאסרה בהנאה אין כאן בעלים להקדיש, ונראה עפ"י קצ"הח בסי' ת"ד שמחדש אי"הנ יש לו בעלים ושלו הוא רק אינו ברשותו כמו גזל ולא נתיאשו בעלים וכו' וריב"ש מחדש הא דנגזל לא יוכל להקדיש יען שאין ברשותו, רק הקדש בד"הב דומי' כי יקדיש ביתו, אבל קדה"ג יוכל להקדיש דבר שאינו ברשותו עי' קצ"הח קי"ז, א"כ מובן חקירת תוס' כיון שיוכל להקדיש וב"ד יוכל לקיים אח"כ מצות שריפה אם הקרבן כשר, או כיון סכ"ס לשריפה קיימי ומיושב כמה קושי' עי' במקנה כלל כ"ב פרט א' באריכות:]
טז אי רשאין נשים לברך ברכה בריאת חמה בתקופתה ח"ס נ"ו כ"ס ל"ד מר"ם שיק סי' צ':
יז אם מותר להשריש עצי מאכל משדה ע"מ לנטוע במקום אחר ע"י עכום:
חקירה לרמב"ם דוקא בהשאת אילן איכא איסר דאוריי' אבל דבר אחר רק דרבנן, ופ"ח כתב דמותר אמירה לגוי לעשות מלאכה ע"פ, דדוקא בשבת אסור שבות דשבות, וכן פמג"ד כתב דמותר בע"פ אחר שש לומר לגוי שיקנה לו יי"ש, דאחר שש אינו אלא עשה ובעשה לא שייך אמירה לגוי, א"כ מותר לומר לגוי שישחית דבר אחר חוץ מאילן, וקשה מחולין דף זין בכודנייתא הלא אפשר ע"י גוי:
מי שנוהג חומרא מפני שחושש לדעת האוסרין כגון המונע לעשן טובאק ביו"ט אסור לתת טובאק לעשן בו ביו"ט ועובר על לפ"ע, וקשה מב"ב דף כ"ו שאמר אי ניחא לך קוץ ע"ש, [א"ה עי' שע"המ הלכות לולב פ"ז, וכ"ס סי' ס"ו]:
חי מי שטעה בחנוכה וקורא ללוי פר אחד מיום שלאחריו:
יט אי שרי לעשות סעודת נישואין בשושן פורים [כ"ס קל"ח]:
כ כא בענין מנהג לעשות חתונה בשלשה ימי הגבלה עי' ח"ס קמ"ב:
כב לאמור סליחות בשובבים גם אם אין עשרה שמתעני':
כג כהנים יטבלו קודם נשיאת כפי' ולא יאכלו פת שחרית:
דעת רי"ף אף דבטלו טבילת קריין מ"מ ט' קבין בעי והקשה ראב"ד מירושלמי שהקשה על מה דאסרו ביו"כפ תשמיש שאסור ברחיצה ומשני במקום שאין טובלין, הא רחיצה בעי:
לבוש כתב בליל סוכות חשוב כזית לסעודה והוי קידש במקום סעודה, ופלא למה דוקא בסוכות:
כד אם אבל יברך שהחיינו, ואם מותר ללבוש בגד חדש בע"ש בין המצרים בשעה שהולך לב"הכנס להתפלל מנחה, בסי' תרע"א בציבור לא יברך שהחיינו ובסי' רכ"ג על ירושה יברך שהחיינו:
כה בימים שאין אומרי' תחנון אם אבל יתפלל לפני התיבה:
כו אם טעה וקורא בר"ח עם לוי כל הפרשה האיך יעשה:
כז אם ציבור יתענו בנפל ס"ת מארון ר"ל:
כח הסופרים חשודים שאין מעבדין עור רצועות לשמן ויהי' נזהר לקנות רק מחרד על דבר ה':
לט בענין ה"ה כתב כיון דאפשר לעבור במעשה עובר גם בלא מעשה ונלקה להיפך מסברת החינך:
סברת רמב"ן בעשה דלעולם בהם תעבודו אי דרשינן טעמא דקרא:
מ על תוס' עירובין דף ק' שהזכירו פסח בין הנותנין במתן אחת:
מא ח"ת בסוגי' מצוה ללה"נ:
מג ביומא דף ע"ט בענין כותבת הגסה:
מה קושי' למה מותר לכהן לאכול מצת חובה מתרומה וחלה הא אין עושין חבילות חבילות [עי' עט סופר פרט יוד]:
מו על רדב"ז אם זריזים מקדימן למצוה אפי' אם המאוחר מקודש ועי' ח"ן:
מח בסוגי' יבמות דף ה' בבגדי כהונה הותרה כלאים,
מט ירושלמי מה צביעה הי' במקדש שהי' משרבטין בעורות אילים מאדמים וכתב בק"ע הא דלא משני דצבעו תכלת, ותי' דלא הי' להם במדבר חלזון רק תכלת ממצרים, ופלא הא צריך צביעה לשמה, כמבואר בירושלמי יומא פ"ג אבני קדש בעיין חציבתן בקדש ובגדי כהונה אריגתן בקדש:
נ מביא ברמז אשר כתבתיו לישב קושי' תוס' בפסחים מ"ו לרבה בטלה כל מלאכות שבת דנימא הואיל והותרה לחולה שיש בו סכנה, עפ"י ר"ן ביצה פ"ב למה בחולה אסור להרבות בשיעורין אמדו לשתי גרגרות אסיר לתלוש שלשה, וביו"ט מותיר להרבות, יען בחולה רק דחויה אצל חולה, וביו"ט הותרה לגמרי, ע"כ סבר רבה דאמרי' הואיל דהותר המלאכה, אבל בחולה גם אם יש כאן חילה ג"כ רק הודחה בעבור חולה, והאיך ואומר שמלאכה יהי' מותר אם אין כאן חולה כלל רק הואיל שיוכל להיות והבן [עי' זבחי' ל"ב פליגי אביי ורבא וח"ס סי' פ"ה]:
פב חקירה לרבא דאמר כל מד"ר ל"ת לא מהני, אם חשו"ק עבר על מימרא דרחמנא אם מהני:
צ רמב"ם פ"א מבית בחירה, דאבני מזבח שנפגמו אין להם פדיון, רמב"ן במלחמות ע"ז דף נ"ב משום קדה"ג אין יוצא ע"י פדיון, ר"ן במגילה הקשה האיך נמכר בהכנ"ס הלא קדה"ג אינו יוצא לחולין ע"י פדיון:
חו"י כתב הא דממאס מש"ר במראות הצבאות וקיבל טבעת וחוח וכומז, משום שהותכו ונעשה פנים חדשות [א"ה עי' תתהש"ק קנ"ד] רמב"ן כתב דגוי שאסר דבר של ישראל ע"י מעשה הוי כע"ז של גוי ומהני ביטול, והקשה הר"ן מסוגי' למה גנזו אבני מזבח:
קושי' דמפ"ג ונתברינהו שיהי' ראוי למזבח, דהא נשתמש בו הדיוט פסול לגבוה [א"ה עי' במקנה כלל ה' פרט ב'] באר שבע מחדש קודם שהוקדשו אבנים מותר להניף עליהן ברזל, והקשה מ"למ, ופלא, תוס' סוכה דף מ"ט כתב כן, א"כ צע"ג קושי' גמרא במק"ע לידברינהו כיון דלר"פ יצאו אבנים מקדושתן, וצריכים לקדשם מחדש, א"כ בעודן חולין לנסרם ואח"כ להקדישם:
צא קושי' גדולה משואל ומשיב לבעה"מ לכן בכלים דאחז לא מהני חילל דפריצים משום כלו שרת אין יוצא לחולין, א"כ למה אמרו בנדרים ס"ד בלשאצר שימש בכלים שנעשו חולין [א"ה עי' בכלל ה' פרט ג' במקנה כתבתי ב"ה תירץ נכון, כי נ"נ עפ"י ה' כבשו א"י וקנה בכיבש ונתבטלה קדושתה כך כתב ח"ס סי' רל"ג, ובע"המ הקשה כיבש מלחמה קונה ותי' ל"ה הארץ ומלואה ע"ב, אבל נ"נ ברצון ה' הלך לכבוש וקנה בכיבש מלחמה ויצאו לחולין ע"ש באריכות]:
צב בסוגי' דרבוצה:
קנג אשה מעוברת שמתה כדת מה לעשות עתה ועי' השיב משהו שמן רוקח:
קנד בענין אם מותר נישואין באבילות שלושים:
קנה אם סגולה להעלות לקבורת א"י גם לאחר י"ב חודש:
קנז אם ב"נ נהרג אם הרג נפל או טריפה, אם אזלי' בב"נ בתר רוב דאל"כ האיך חייב על אשת אב:
קנח ההורג טריפה חייב בדמים ופטור ממלקות עי' מקנה דף א' בח"ר:
קנט ח"ת בסוגי' תרומת חמץ
קס ח"ת בסוגי' דמצ"כ: