תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן נה
תשובה לק"ק דינוויץ
לאחי הרב המאוה"ג הרב דק"ק הנ"ל
ע"ד שדן הדיין דינא דפרסאי באיש ואשתו טרם כלות שנתים אחר הנשואין חודש או חדשים נתנו שניהם בגדי האשה לידי סרסור להשכינם בכדי לישא וליתן במו"מ להחיות נפשם. ופסק דיין אחד מדייני דחצצתא שהסרסור מחויב להחזיר הבגדים בלי תשלומי המעות שלוו עליהם ונתן טעם משום דכתב בהגהת ש"ע באה"ע סי' נ"ג דיורשי האשה יכולין למחות שלא למכור מהרי"ט חלק אבן העזר סימן מ"ד שמנהג ווינציאה שכל שתמות האשה בחיי בעלה בלי זרע קיימא מחויב הבעל להחזיר לעולם הנדוניא בשלימות אפי' אם אינה בעין והוא חייב עליו וכיון שהוא חוב גמור על הבעל הרי הקרקעות משועבדים לחוב הנ"ל כמו שהם משועבדי' לכתובת האשה ועכ"פ אף הש"ג לא אמרו אלא על הקרקעות ולא במטלטלין וזה פשוט וברור מאד למעיין בש"ג ובאופן זה מיירי מהרי"ט חלק ראשון סי' ל"ח ולכך מדמי אותה להאי דהגהת אלפסי. אמנם לשונו שם צ"ע טובא במה שנתן טעם לדברי הש"ג דאין להבעל והאשה זכות בנכסים ובאמת המעיין בשה"ג יראה בהדיא דכונתו כמ"ש למעלה שהרי כתב דאף בשדה שכתב לה משלו המשועבד לכתובתה אינן יכולין למכור וכלל שדה המשועבד עם מה שהכניסה משלה הרי מבואר דמטעם שיעבוד אתי עלה כמבואר למעיין היטב בלשון שה"ג וצ"ע. וגם לשון הרמ"א לפי מה שנראה מדברי המרשי"ם שהוציא כן מהגהת אלפס"י צריך ישוב, ואולי הרב בהגה"ה מדמה מילתא למילתא דעכ"פ לפי מנהגינו הי' יכולין היורשים למחות לכתחלה וכל מה שכתבנו הוא לאחר מיתת האשה ק"ו בחיי' וק"ו בשנה שני' שאין להיורשים רק המחצית שיכולין הבעל והאשה למכור או להשכין מקצת הנכסים שהרי עכ"פ המחצית הוא שלהם, וכ"ש לדעת מהר"י בן לב והוא העיקר דביורשי הנדוניא לא שייך שבח בית אבי' ויכול לסלק במעות. ואף מהרשד"ם החולק עם כי אין הרשד"ם ת"י בלי ספק דטעם הרשד"ם הוא רק בתקנות דמשק שמבואר בהתקנה שיהיו היורשים במקום אשה עצמה כמו שהיתה בחיים דמטעם זה פקפק גם מהר"י ב"ל תחלה דאל"ה ודאי יש לפסוק כמהר"י בן לב וכן מבואר בהדיא בתשו' תשב"ץ חלק ב' סי' רס"ה ובלי ספק אם הי' הרשד"ם רואה דבריו הי' מבטל דעתו נגד התשב"ץ זולת דבימיו עדיין לא יצא לאור תשובת התשב"ץ זולת העתק' שהעתיק הרב מהר"י בן לב מקצת תשובותיו כתיבת יד וממנו העתיקו הב"י והמבי"ט (אמנם בזה יש לחלק בין נכסי צ"ב ובין נכסי מלוג.. אמנם לפי מ"ש הב"ש בסי' צ' ס"ק י"א לחלק בין מלוה לקרקע ה"נ יש לחלק בין מטלטלין לקרקע לדעת הרמב"ם):
אמנם עכ"פ אם נשאר עוד כדי דמיהם של המשכנות או המטלטלין שנמכרו ת"י הבעל מנכסי צ"ב או מנכסי מלוג פשיטא ופשיטא דיכולין למכור או למשכן בשנה פני' כיון שנשאר מחצית המשועבד להיורשים אף לפי הבנת הטועה הנ"ל כ"ש שכבר כתבתי והארכתי בלא"ה שהעיקר בכוונת רמ"א רק לענין לכתחלה ומכ"ש לחייב הסרסור וע"ז ידוו כל הדוויים על דור כזה שרבו המטים עקלקלותם מסלפים דברי צדיקים ועי"כ תפוג תורה ונתעותו הדינין אוי לדור שכך עלתה בימיו, המקום ירחם על דור עני להשיב שופטינו כבראשונה. (ודע שכל מש"ל הוא נוהג רק אם הצדדים חפצים לדונם עפ"י דין תורה כמו שהי' לפנים בישראל ובאם לאו הכל נוהג כפי חוקי הממשלה בארץ ההוא ודינא דמלכותא דינא):