אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן נב

סימן נא

העתק תשובתי על תשובת הגאון מפראג על תשובת בני הרבני החריף מ"ו שמואל ובן אחי הרבני החריף מ"ו זלמן נ"י

פתח דבריו יאיר לפרש דברי הרמב"ם העתיקו הש"ע ריש סי' ך"ח שפירשו הח"מ ובעינן שנודע היאוש קודם הקדושין משום דאל"ה הוי מקדש בלא עדים. ולא כן אנכי עמדי דעד כאן לא מצינו להר"ם מרוטנבורג רק בספק קרוב לו או לה שלא יתברר כלל לעולם אבל כל שמדדו אח"כ ומצאו קרוב לה ודאי הוי קדושין כיון דאיגלאי מילתא למפרע דקרוב לה הוי מה בכך שטעו העדים בשעת קדושין כיון שאח"כ נתגלה הדבר ויודעים בבירור שקידשה, ותדע דהרי עיקרא דמילתא דבעינן:

עדים לקדושין משום דילפינן דבר דבר מממון שחב לאחרי' (עי' בחדושי רשב"א) ובממון ודאי מהני גילוי מלתא למפרע ומנא לן להקל בקדושין יותר מבממון וגם לעשות פלוגתא רחוקה בין הר"מ מרוטנבורג לר"ת והרשב"א ועי' ביבמו' דף ל"א) ויותר מזה פלא בעיני לפי מה שמחלק עוד דאם לא ידעו העדים שהוא גט הוי קדושין אתמהה אטו במחשבת העדים תליא מילתא זה לא נראה ולא נשמע מעולם ומה לנו למחשבות וטעות העדים. ויש לי להביא ראי' דהיכא דנתברר הדבר הוי קדושין למפרע חדא מהאי סרסיא דקדיש בפרוזמא דשכרא ומבואר ברש"י דאי לאו משום כיסופא הוי מקודשת למפרע אף דקודם שבא בעל הבית היתה בחזקת גזולה. והנה עיקר ראיות מור"ם דבספק קרוב לו ולה לא הוי קדושין משום לשון רש"י שפי' אחד אומר קרוב לו ולא פי' הכת עצמם מסופקים ומכאן מוכח דרש"י גופא ס"ל דמקודשת למפרע ואף דבריטב"א מבואר דבלא"ה מקודשת מכאן ולהבא אמנם מרש"י מוכח דמקודשת למפרע כמ"ש הב"ש בעצמו, ועוד לשיטת רש"י ע"כ ליכא למימר דקאי מכאן ולהבא כמבואר להדי' בב"ש סי' ל"א סעיף א' וגם בלא"ה קשי' דאי מכאן ולהבא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ואף אם אמרו הן צריך לחזור ולקדש כמ"ש הט"ז והשיג על הש"ג ואף שהב"ש חילק בסי' ך"ח בין פי' הרא"ש והר"ן אמנם המעיין בתוס' רי"ד יראה שפירש כהר"ן ואפ"ה כתב בפירוש שצריך לחזור ולקדש ולענ"ד הדבר ברור שכן דעת הרמב"ם וכאשר אבאר, דהנה הב"ש הקשה איך אפשר לומר דמקודשת למפרע הא ס"ל גבי יאוש דלא אמרינן כל דאייאש השתא אייאש מעיקרא, ולענ"ד באמת לק"מ לא מבעי' לדעת הש"ך בבי' שנ"ח שהביאו הגאון מפראג דלק"מ אבל בלא"ה לק"מ דאטו אנן אמרינן (שוב ראיתי דזה אינו דאף אם הי' יודע הי' מייאש אפ"ה הוי יאוש שלא מדעת דודאי לא ניחא לי' מעיקרא אנן הכי קאמרינן דאין ראי' ממה דניחא לי' השתא דלמא מעיקרא לא ניחא לי' וא"כ פשיטא אי לאו משום כיסופא ע"כ הוי ס' קדושין דלמא כיון דחיזנן דהשתא ניחא לי' דלמא גם מעיקרא הוי ניחא לי' לכן קאמרינן משום כיסופא קאמר וגם השתא לא ניחא לי' ובזה מיושב היטב מ"ש הרמב"ם באותו בבא ואם קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו מקודשת מספק שנדחקו האחרונים בזה הספק וגם תימה דאין דין זה שייך לכאן ויותר תימא שכתב ואם בוא"ו כאילו הוא סיפא דרישא וגם אין דרכו של הרמב"ם לכתוב דין מדעתו שלא נמצא בפירוש בגמ' וירוש' ותוספ' שהרי לא כתבו נושאי כליו מראה מקום הדין. אבל האמת הברור דקאי אדלעיל מני' וי"ו מוסיף על ענין ראשון דאם קדשה בדבר שאינו מקפיד ואח"כ בא בעל הבית ואמר כלך אצל יפות א"כ ודאי לא תלינן בכיסופא כיון דאין דרך להקפיד א"ו בניחותא קאמר לכך מקודשת מספק שמא גם מתחלה לא הי' מקפיד ובזה מיושב מה שהק' הרב מפראג דמה בכך דאינו מקפיד אכתי במה זכה ולפמ"ש אתי שפיר וזה ברור ומ"ש הוא דקנה ביאוש א לכאורה הוי יאוש שלא מדעת אבל מה שכתב עוד לקמן דבעינן שינוי רשות ואפי' בדרבנן לא קנה ביאוש לחודא משום דבהיתירא אתי לידי' אני תמה מאוד דאדרבא להיפך אי מקרי בהיתירא אתי לידי' הוה קני ביאוש לחוד אפי' מדאורייתא כמבואר בהדיא בב"ק דף ס"ו, נחזור לענינינו עכ"פ מבואר דלהרמב"ם אי לאו משום כסופא הוי מקודשת למפרע ולא אמרינן דהוי מקדש בלא עדים, עוד נלענ"ד להביא ראי' מקידשה אבי' בבוקר בתוך ו"ח דמשמע מרש"י דהוי קידושי ספק וכן פסק בש"ע וגם משמע מרש"י אלו נודע בבירור שהי' הסימנים מבעוד יום הי' קידושי האחרונים קידושי ודאי ולא אמרינן דתוך ו' חדשים היא בחזקת קטנה והוי קידושין בלא עדים דהעדים היו סוברים שהיא קטנה עדיין. עוד יש להביא ראי' מהא דפסק הרמב"ם קידשה בחצר של שניהם מדעתה מקודשת מספק וכתב המ"מ הטעם משום דחיישינן שמא השאיל לה מקום ונראה מדבריו הספק הוא אם השאיל אם לא השאיל והדין עמו אף דבב"ש משמע קצת דהספק הוא דס"ל דדחי' בעלמא קאמרה וכן פי' הר"ן אמנם ברמב"ם א"א לפרש כן דהרי כתב מדעתה אף שידוע שהי' מדעתה כגון שאמרה תחלה הנח בחצר השותפין ואתקדש עיין בח"מ ובב"ש סי' ל"א ס"ק י"ג וכ"מ סוף לשון הרמב"ם שכתב ואפי' אמרה ודוק אע"כ דהספק אם השאיל אם לאו וא"כ הוי ממש כספק קרוב לו ספק קרוב לה אע"כ דרמב"ם ס"ל כהרשב"א ור"ח ומ"ש הב"ש גבי פחות מש"פ צריך ישוב (וגם דברי הר"ן במ"ש דאם אין העדים יודעים שדרכו להתיקר הוי קידושין בלא עדים וצ"ע לפמ"ש) במ"ש דהספק הוא לעדים (עיין מ"ש בתשובתי מאוסטראה) ובאמת על כל הספיקות והאבעיות הרגיש הפני יהושע דלשיטת הר"ם מרוטנבורק הוי מקדש בלא עדים (והנה מדברי מורם גופא מוכח להיפך שהרי כתב בתו' ומובא במרדכי ספ"ק דקדושין ומובא בש"ע סי' כ"ו דאם נתן בשתיקה ושניהם מודים שכונו לשם קידושין מהני וא"כ תקשה הא שניהם מודים לא מהני א"ו דלא בעינן עדים רק בעיקר הנתינה) והנה ידעתי שערי תירוצים לא ננעלו כי יש מקום לדחות ולחלק בין ספק אם הגיע הממון לידה או ספיקא דדינא או ספק קטנה ויתר הספיקות או דנוכל לאוקמא לשיטת הגאון מפדאג דהעדים לא ידעו מזה אבל האמת הברור כמ"ש דגם מוהר"ם מרוטנבורק מודה היכא דנתברר או דיכול להתברר ונתברר דהוי קידושין ואם לא נתברר הוי ספק קידושין וזה ברור בעיני כשמש אף שראיתי להמבי"ט שהפריז על המדה וכתב אף באם שפני הכלה מכוסין בשעת קידושין ואח"כ הכירוה העדים דלא הוי קידושין אבל ג"כ לא הביא ראי' לדבריו ואין דבריו נראין. שוב ראיתי לבאר היטב שהרדב"ז חלק עליו באמת אבל אני תמה על כולם דלענ"ד הדבר פשוט דהא דבעינן שנודע היאוש קודם הקדושין משום המקדש ומתקדשת דאי לא"ה יכולין לומר משטים היינו ולשחוק נתכווננו כיון שידענו שהוא גזל של אחרים ואין מקדשין בגזל וסתם גזילה לאו יאוש בעלים ולענין גניבה יתבאר לקמן [ובני החריף מו"ה שמואל נ"י וב"א מו"ה זלמן תירצו אח"כ דאל"ה איכא למימר דלא סמכה דעת האשה דדילמא יבואו הבעלים עדים שהי' מרדפין אחריהם ואפי' בגניבה דסתמא הוי יאוש איכא למימר הכי] במה שכתב דאינו יכול להפקיר הואיל ואינו ברשותו יפה כתב דאף דיכול ליתן במתנה או למחול מ"מ א"י להפקיר דהפקר הוא לכל העולם וכ"כ הרשב"א בב"ק בשם הראב"ד. מ"ש שלא מצא לשון נתייאשתי בגיטין אשתמיטתי' גמרא ערוכה כמה פעמים שם. ומ"ש על מה שהקשיתי על הב"ש שכתב דבלא גילה לה שהוא גנוב יכולה לומר לא ניחא לי כמבואר בקדושין דף ך"ז והקשיתי דהתם הוא אליבא דר"מ ואנן קי"ל כר"י והוא תירץ דלא פליגי ר"מ ור"י בהא והאריך בזה ואין דבריו ברורין לענ"ד כאשר אבאר, ותחילה אני אומר דלשון הגמרא בהא דאשה אינה מתקדשת ומכ"ש המדקדק בל' רש"י יראה לעין שפירש היפך פירושו ואיך יתכן שהב"ש יפרש פירוש אחר מדעתו ולא יביא שום רמז מזה, גם הדין שכתב דאע"ג דהקידושין הי' בטעות כיון דבאמת אעפ"כ נתחלל ניחא לה ומקודשת מבואר בתוס' רי"ד להיפך ולא מצינו עליו חולק בזה, ומלבד כל הנ"ל לא יתכנו דבריו כאשר אבאר דהנה הדבר ברור שא"א לומר גזירת הכתוב אם לא מצד ההכרח אבל כל שאינו מוכרח לומר שהוא גזה"כ אין אנו יכולין לומר שהוא גזה"כ, והנה גם הוא מודה דבאמת המקח קיים והקדושין קדושין א"כ מנ"ל לומר דאף אם לא היו הקדושין קיימין אעפ"כ יצא המעות לחולין כיון דבאמת הקדושין קיימים והמקח קיים דלמא הגזה"כ עצמו הוא שיהא המקח קיים כדמשמע פשטא דלישנא דגמ' אין מעילה אלא לשון שינוי דהיינו שינוי רשות כמבואר במעילה דף י"ח וכמו שבאמת כתב הפני יהושע דהגזה"כ שיהא המקח קיים וכמבואר ברש"י אשה אינה מתקדשת מעות היאך יצאו לחולין אבל עדיין מוכרח דברי הב"ש דכאן אינו רק גזירת הכתוב, אבל אחר העיון גם ז"א דאי ס"ד דטעמא דר"י הוא רק מטעם גזה"כ א"כ תקשה הא תינח לגבי מוכר איכא גזירת הכתוב דבשגגה כתיב אבל גבי לוקח מנ"ל דהוא גזירת הכתוב דלמא קרא איירי דהלוקח הוא מזיד והמוכר הוא שוגג או שבדקו ללוקח ואינו מקפיד וא"כ אמאי קידש כיון דאיהי לא ניחא לה אע"כ דטעמא דר"י לאו מגזירת הכתוב רק מסברא דלא אמרינן איהי לא ניחא לה אבל באמת דעכ"פ יש הכרח אחר דנגד המוכר הוא ודאי גזירת הכתוב דאי ס"ד דהוא מצד הסברא תקשה ממ"נ לא משכחת קרבן מעילה אליבא דר"י דאי לא ניחא לי' א"כ לא יצא לחולין ואינו חייב קרבן מעילה ואי ניחא לי' אף במזיד א"כ אינו שב מידיעתו ואינו מביא קרבן על שגגתו והסברא זו מוכרחת דאל"ה מאי מקשה לר"מ מהא דחנוני מעל וגם הא דאמרינן אין מעילה לר"מ אלא באוכל הא משכחת לה דבדקנוהו ואמר דניחא לי' ותחלה הי' שוגג א"ו דא"כ אינו שב מידיעתו (וצ"ע במש"ל הלכות שגגות שדעתו נוטה דגם לענין שב מידיעתו בפעם אחד מביא קרבן, ודבריו צ"ע דנראה בכמה מקומות להיפך), ואין לומר דא"כ ממילא מוכרח דגם לענין לוקח הוא גזירת הכתוב דאי ס"ד דס"ל גבי לוקח דניחא לי' א"כ כ"ש גבי מוכר דניחא כמבואר בגמרא איהו ניחא לי' דנקני אתתא ממילא זהו טעות גמור דודאי אין הכוונה דודאי ניחא דלמעול בהקדש כדי לקדש אשה או לקנות חפץ ח"ו לא נחשדו ישראל על כך רק הכוונה דבשביל ניחא דידי' לא הוי אומר ר"מ דלא קידש דאולי ניחא לי' לפעמים והוי ספק מקודשת. וגם זה בעצמו הכרח לומר שהוא גזירת הכתוב דמסתמא ודאי לא ניחא לה ואפ"ה חייב קרבן מעילה רק דר' מאיר ס"ל דלא קידש דאיהי לעולם לא ניחא לה, ור"י ס"ל דלגבי דידי' איכא גזירת הכתוב אף דמסתמא לא ניחא לי' ולגבי דידה ס"ל דניחא לה דהרי אין ההכרח גזירת הכתוב ע"ז ודברים אלו ברורים בס"ד:

ואני חדשתי בשמועה זו ענין נכון בקושיות התוס' על רש"י שפי' דקדושין לא חיילי עד ירושלים מהא דבכורות דמשמע דהקדושין חיילי בגבולי' ולזאת פירשו התוס' באמת דהקדושין חיילי בגבולין והב"ש הקשה בסי' ל"א סק"ו דאם הקדושין שוין ש"פ במקום אחר אינה מקודשת מדאורייתא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וא"כ אמאי מקודשת בגבולין ובבכורות משמע שהוא דאוריי' ולענ"ד לק"מ דהנה להתו' בריש קדושין הא דאין הקדושין בפחות מש"פ משום דאינו דבר חשוב לקנות על ידו שום קנין ולא גרסי מקני' נפשה. והנה זה שייך דוקא היכא דבאמת אינו שו"פ אבל המעשר הזה ודאי שוה כמה פרוטות שהרי הלוקח יתן כמה פרוטות רק שהמעות שיהיו ת"י המוכר יתפסו בקדושת מעשר ולא יהנה ממנו עד ירושלים ומה לנו להמעות שביד המוכר אם עכ"פ הפירות הם דבר חשוב וראוי לקנות על ידו ממילא הקדושין קיימים ונתינה ודאי מקרי כיון שנתן לה דבר שיכולה להעלותן לירושלים ולהנות ממנו וגם יכול להיות דגם בכאן עכ"פ שוה פרוטה שאין פחות מש"פ נתפס בקדושת פדיון. אמנם רש"י פי' שם הטעם דגנאי הוא לאשה למקני נפשה בפחות מש"פ, וכבר כתבתי שם דגם רש"י מודה דאין קונין בפמש"פ משום דאינו דבר חשוב רק דכוונת רש"י ליתן טעם על חליפין בכלי דחשוב אף דאינו ש"פ וכן מבואר בר"ן, ולפ"ז איכא טעמא אחרינא בשיטת רש"י דאין אשה מתקדשת בפמש"פ משום דגנאי לאשה אבל לטעם זה מהני פשטה ידה וקבלה כמבואר בתוס' שם וא"כ לק"מ קושית התו' דבבכורות מקשה ממזיד דפשטה ידה וקבלה ודאי מהני אבל הכא כתב רש"י לענין שוגג ליכא למימר פשטה ידה ודוק. ועיין בב"ש בעצמו שם סי' ל"א ס"ק ו' וכ"ז הוא כפתור ופרח:

גם מ"ש הרב על מה שכתבתי דטעמא דיאוש ושינוי רשות הוא משום דבהתירא אתי לידי' שלא נמצא בשוה קדמון כן מבואר בתשו' הרשב"א סי' יעו"ש ומ"ש בדברי המרדכי אם בא להחזיר מחזיר לבעלים הראשונים והוא ממש לשון הגמרא. ומ"ש בכוונתו לענ"ד אינו נכון דאיך סק"ד להיות קנוי להגזלן אם אין הלוקח רוצה לקנותו וליכא שינוי רשות כלל אבל אני אומר דהכונה הוא אף דהוא ממדת חסידות אינו רוצה בשל אחרים אעפ"כ כיון שאומר שלא הי' דעתו מתחלה לקנות של אחרים ממילא מחויב הוא מן הדין להחזיר לבעלים הראשונים ואם לא החזיר חייב לשלם להם משום השבת אבידה כמבואר בש"ע סי' שס"ח ס"ז וס"ח ודוק היטב, אבל אין ראי' מכאן לקידושין דאיכא למימר מסתמא ניחא לה. ולענין אם יש חילוק בין ישראל לעובד כוכבים האריך לפלפל. והיות לענ"ד בחנם השיג הש"ך על הטור ויש מקום להצילו מכל קושיות הש"ך אמרתי לבאר לך דהנה מבעי' לן אי רבי כגזלן דר"ש או דרבנן ובעי למיפשט ממתניתין ומתרומה וקשי' לכאורה אמאי לא קאמר דלעולא ליכא למפשט דאיכא למימר דמיירי בידוע וצ"ל דודאי דוחק לאוקמא מתני' בידוע כיון דקתני מפני שנתייאשו הבעלים שוב מצאתי כן בחידושי הרשב"א ויותר נכון למפשט האבעיא ולא לאוקמא בידוע והא דבעי לאוקמא לעיל בידוע היינו משום דאכתי לא ידעינן משום אוקימתא לשנויי מתניתין וא"כ ע"כ מוכרח מדמשני הגמרא בליסטים מזוין וליכא למפשט האיבעיא א"כ מבואר דעדיף טפי לאוקמא מתניתין בליסטים מזויין מלאוקמא בידוע, והנה הש"ך הקשה בשם יש"ש דמאי מקשה הגמרא ארבה ממתניתין דלמא מתניתין דעורות מיירי בעובד כוכבים ומתניתין דהכא בישראל וכן הקשה הרב מפראג דלמה לי' לאוקמי הא שפיר מצינן לאוקמא מתניתין דהכא בתרומה בישראל, ולענ"ד פשוט ליישב דלס"ד דהמקשן דלא הוי ידע מליסטים מזויין ע"כ איצטריך לאוקמא בידוע דאל"ה תקשה רישא לסיפא ונצטרך לומר רישא בישראל סיפא בעובד כוכבים וא"כ תקשה סיפא אי רבנן קשי' גנב אי ר"ש קשיא גזלן וזה ברור מאד אבל אי מוקמינן בידוע לא קשי' רישא לסיפא אבל לפי האמת דמוקמינן לרבה בליסטים מזומן ואליבא דר"ש אין צורך לדחוקי לעולא למוקמא בידוע דמצינן שפיר למימר דמתניתין דעורות מיירי בעובד כוכבים וסיפא דמתני' לא קשי' דמוקמינן לה בליסטים מזויין ובעובד כוכבים ורישא בישראל ואתיא כרבנן, וכן המקשן שהקשה מתרומה לא אסיק אדעתא דסתם ליסטים היינו מזויין וא"כ ע"כ דמתני' בידוע א"כ ע"כ גם מתני' דתרומה איירי בידוע כי היכי דלא תקשה ממתני' דהכא אתרומה ולפמ"ש נמצא אליבא דאמת אתיא מתניתין דהכא אליבא דעולא כרבנן ולא מיירי בידוע רק רישא בישראל וסיפא בעובד כוכבים ומתני' דעורות מיירי בעובד כוכבים, אבל לרבה ע"כ צ"ל דמתני' דעורות מיירי בישראל דאל"ה תקשה סיפא דמיירי בעובד כוכבים ומחלק בין סתם לידוע ודוק היטב:

ועתה אבא לבאר ההכרח שהביא להטור לפרש כן דעת אביו הרא"ש ושכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם דהנה כיון שהרי"ף והרא"ש הביאו לשון המשנה כצורתה ואי ס"ל דמתני' רבי היא הוי להו לכתוב דלית הלכתא כהאי מתני' דיחידאה היא ואי ס"ל דמיירי בידוע הו"ל להביא ההיא אוקימתא דמיירי בידוע כיון דסתמא דלישנא מפני שנתייאשו הבעלים משמע דאף בסתמא הוי יאוש חלא דס"ל כחילוק רב אשי דסיפא בעובד כוכבים ורישא בישראל וכנראה מרש"י ונ"י שרב אשי חילק כן כי היכא דלא תקשה רישא לסיפא ומתני' אתיא כרבנן וליסטים היינו מזויין והיינו ממש דעת הטור וכדכתיבנא ועתה אבוא ליישב קושי' הש"ך והרב מפראג, והנה מלבד כי לענ"ד לולי שאיני כדאי הייתי אומר דפשטי' דגמרא ודסברא יותר מרווח לחלק בין עובד כוכבים לישראל בגזלן מבגנב חדא דאי אמרינן בגנב עובד כוכבים לא שייך מי יימר ובישראל שייך מי יימר א"כ אף בגזלן ישראל שייך מי יימר וראוי שיהי' שוה לגנב ישראל. ודוחק לומר דבגזלן דעשה בפרהסיא לא מתייאש משא"כ גנב, ועוד דא"כ קשה קצת למה לי' לאוקמי מתני' דתרומה כר"ש וגנב היינו ליסטים מזויין לוקמא כרבנן וגזלן היינו ליסטים מזויין כמו מתני' דהכא דבליסטים מזויין אף רבנן מודו כיון דמטמרי מאינשי ואי משום דאכתי תקשי מאנס נראה דאין הכרע כ"כ דאנס עושה מעשה בפרהסי' ולכאורה נראה להיפך דעושה בצינעא כי היכי דלא למסור מודעא וצריך ישוב בדוחק דבעינן שני טעמים ליאוש חדא דלא ידע מי גנב ואידך טעמא דמי יימר וזה דוחק גדול, ועוד דמה לנו לחלק בין גנב עובד כוכבים לישראל דמה בכך דעכשיו נמצא ביד ישראל כיון דמתחלה לא ידע מהגנב וכן להיפך ויותר ה"ל לחלק בין מקום דרוב גנבי עובדי כוכבים יבין מקום דרוב גנבי ישראל. ויותר נראה דמעולם לא עלה ע"ד לחלק בגנב בין א"י לישראל ולומר דבגזלן אין חילוק ולא מייאש כדכתיבנא למעלה, דהנה לפי מה דמוקמינן בידוע א"כ א"צ לחלק בין עובד כוכבים לישראל דהרי ברש"י ונ"י משמע דרב אשי מחלק כן מכח קושיא מרישא לסיפא ולרבה דמוקי בלסטים מזוין א"כ עיקר החילוק בין עובד כוכבים לישראל היינו בגזלן ולמאי דמסיק הא מתני' רבי היא וכן לפי מה דבעי למיפשט האיבעיא פשיטא דאין לומר דבגזלן אף בישראל לא מייאש דהרי רבי ס"ל בגזלן דר"ש וא"כ ממ"נ אם נימא דרבי מחלק בין עובד כוכבים לישראל או דנימא דמחלק בשניהם בין בגנב בין בגזלן ובשניהם ס"ל דישראל דוקא הוי יאוש, ואי נימא דאין הכרח מכח קושיית רישא לסיפא לחלק בין עובד כוכבים לישראל רק בגנב דהיינו ליסטים אבל מוכס בלתי רשיון הממשלה לא קתני בסיפא א"כ אדרבא איכא למימר להיפך דבגזלן אף בעובד כוכבי' מייאש דס"ל לגמרי כר"ש ומטעמי' ודוק היטב, אבל מעולם לא מצינו ראי' דבשום אוקימתא ס"ל דאף דבגנב יש חילוק אפ"ה בגזלן אף בישראל לא מייאש ולפום מה דמוקמינן לה כרבי י"ל דלרבנן אין חילוק כלל בין א"י לישראל דלעולם בגנב הי' מייאש ובגזלן לא מייאש:

ועתה אבא ליישב כל קושיות הש"ך והרב מפראג מ"ש דסתם ליסטים בגמרא היינו גנב אינו מוכרח דאדרבה מצינו הרבה פעמים בגמרא סתם לסטים גזלן כמו בב"מ דקאמר ידע ליסטאה בלסטיותי' ובפ' חלק כד קטל יתי' פנחס ליסטאה ובע"ז מה בין גנבי א"י לליסטים שבבבל ועוד בהרבה מקומות, ובת"ח כאן משמע ג"כ דסתם ליסטים גזלן אבל לענ"ד לשון ליסטים נופל על אדם פריץ בין גנב בין גזלן. ומ"ש עוד בדעת הרמב"ם לענ"ד ברור דגם דעת הרמב"ם כן הוא:

חדא דכן הוא מבואר שם ברמב"ם בסופו שאין שם עדים שגזלו וכמו שהעתיק הש"ע, ועוד שהרי הביא הדין בהלכות גזילה ולא בהלכות גניבה ועוד דהרי הרמב"ם כתב מוכס והוא גזלן, ומ"ש הסמ"ע לחלק דמוכס בלתי רשיון הממשלה גרע מגזלן ומתייאשי הבעלים טפי (ובזה מיושב דהרמב"ם לא העתיק הדין דנטלו ליסטים כסותו משום דאליבא דאמת ליסטים הוא גזלן ומזויין ואם כן היינו מוכס בלתי רשיון הממשלה). ועוד חילק לדעת הרמב"ם דכל שנתן המוכס בלי רשיון הכסות לאחר לכך מתייאשו טפי קשה טובא דא"כ מאי מקשה הגמרא אי רבנן קשיא גזלן פירוש דבמתני' קתני מוכס בלי רשיון והיינו גזלן ומאי קושיא דלמא מוכס בלי רשיון אף רבנן מודו דגרע מגזלן, וכן לחילוק השני יש לחלק דשאני הכא גבי מוכס בלי רשיון דמכרו לאחר אבל בעורות עדיין לא מכרו לאחר:

אמנם פשוט וברור דרמב"ם בפ"ד מיירי במוכס ישראל ולק"מ קושיית הסמ"ע שם כדמשמע בכל הפרק, ואף דכתב אח"ז בד"א שהמוכס כליסטים במוכס כו' העומד מאליו לא קאי רק אמ"ש למעלה שמוכס ע"ג בלתי רשיון כליסטין לענין דאסור להנות מהם וכ"כ הלח"מ וסמך עצמו אמ"ש בפ"ו דמוכס ע"ג בלתי רשיון אינו מייאש וע"כ מיירי הכא בישראל. אמנם קושיות הלח"מ והה"מ הלכות כלים קשיא טובא על הרמב"ם. והנלע"ד ליישב עפ"י מה דאיתא בב"מ דף כ"ד גבי סלע דנפל משנים דפירש"י שם כל דיכול להשביע היסת לא מייאש וכתב האגודה הביאו הש"ך בסי' ע"ה דמכאן משמע אדם שטוען על חבירו גניבה יכול להשביעו וכ"פ הרמ"א סימן פ"ז דאע"ג דלדברי התובע הוא חשוד על השבועה אפ"ה נשבע לו ולפי זה קשה לכאורה אמאי ס"ל דבישראל מייאש משום מי יימר ללשון שני של רש"י וכ"פ הרמב"ם משום דבישראל אומרים הבא עדים דהא אף דליכא עדים מ"מ לא מייאש משום דהי' סבר נקיטנא לי' בדינא ומשבעינא לי' היסת ולא מבעי' לשיטות הסוברים דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דודאי לא מייאש אלא אפי' לדעת הסמ"ע דמשום ספק מלוה ישינה לא לא הוי חשוד אכתי יש לומר דלא מייאש מהאי טעמא גופא דסבור דתופסו בשביל ספק מלוה ישנה ולענ"ד לכאורה הדבר מוכרח דאי הנגזל טוען שיודע בבירור שאין עליו אפילו ספק מלוה ישנה תקשה באמת אמאי באמת משביעינן לי' כיון שלפי דברי התובע הוא חשוד ואף אם נדחוק ליישב מ"מ אכתי עכ"פ אין הכרע דלמא לא מייאש וחושדו בספק מלוה ישינה אמנם באמת במשנה בלא"ה לא קשה מידי דאכתי לא נתקנה היסת אמנם אף על הרמב"ם לק"מ דהרמב"ם מיירי במוכס בלתי רשיון הממשלה שהוא פסול לשבועה או בלסטים שהם מפורסמים בגזילה ופסולים. ולפ"ז י"ל דבהלכות כלים מיירי הרמב"ם דלא הי' גזלן מפורסם מעולם ולכן אינו מייאש דסבר משבעינא לי' וכן משמע קצת לשון הרמב"ם שהתחיל תחלה וכן מי שגנב או גזל ואף שאח"כ כתב וכן הגנב שגנב אבל הגזלן נראה דקרי לי' גזלן מחמת שגזל עכשיו וקצת ראי' ממה שכתב תחלה אבל הגנב שגנב וסיים אבל הגזלן ולא כתב אבל הגזלן שגזל והא דכתב בגנב אבל הגנב שגנב משום דבגנב ליכא רבותא בין גנב מפורסם או לא דהא יהב טעמא משום דלא ידע לי' אבל לפי מ"ש צריך עיון ממה שכ' הרמב"ם גבי תרומה הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומ' ודברי הכ"מ שם צ"ע וצריך ליישב בדוחק דשם מיירי במפורסמים שהם פסולים, ובזה מיושב ג"כ עובדא דרבא דקאמר לית דחש להא דר"ש והתם בישראל מיירי משום דטעמא דלרבנן לא מייאש דיכול להשביעו היסת ובלא"ה לק"מ משם שהיו עדים בדבר שהיו הקדושין בפניהם:

נחזור לענינינו ליישב קושיות הש"ך והרב מפראג, דמ"ש ממה שהביא הרא"ש ראי' דלית הלכתא כרבה דאל"כ לא משכחת יאוש אליבא דרבנן והקשה דהרי משכחת לה בישראל, והנה מ"ש הרב מפראג ליישב ע"פ סברת הש"ך לא שמיע לי דודאי גם לרבה יש לחלק בין עובד כוכבים לישראל דהרי טעם רבה דאינו מייאש בלב שלם וא"כ יש לחלק בין עובד כוכבי' לישראל אבל לפמ"ש בלאו הכי לק"מ דהרא"ש ה"ק דלרבה הדבר מוכרח דמתני' דעורות איירי בישראל כמ"ש וא"כ לדידי' לא משכחת יאוש בגזלן אליבא דרבנן ודוק היטב:

ובזה מיושב ג"כ מ"ש הרב מפראג דמאי מקשה מתרומה ארבה, ומ"ש הש"ך היאך מצינו לאוקמא מתני' דעורות בעובדי כוכבים דהרי לענין טומאה פליגי, לענ"ד לענין מחשבה אין חילוק בין עובד כוכבים לישראל ומ"ש עוד היאך בעי למיפשט דגזלן דרבי היינו גזלן דר"ש כו' תמהתי דאף לפי שיטתו אין כאן ראי' דהרי הפשיטות דהגוזל ומאכיל הוא לרבה כמבואר בגמרא א"ל רב אשי לרבה וע"כ צ"ל כן דלעולא אין ראי' מהגוזל ומאכיל דדלמא מיירי התם בידוע אלא ודאי הפשיטות הוא רק לרבה דס"ל אף בידוע ולרבה כתב בעצמו דאין חילוק אבל גם לפמ"ש אין ראי' כלל מכל הפשיטות דכבר כתבתי דלרבה מוכרח מחלוקת דמתני' דעורות מיירי בישראל וממאי דבעי למיפשט ממתני' דהכא ומתרומה אין ראי' כלל דלרבה כבר כתבתי ולעולא ג"כ אין ראי' דכיון דלא מוקמינן לה בידוע רק כרבי וצ"ל דרישא בישראל וסיפא בעובד כוכבים כי היכי דלא תקשה רישא לסיפא וא"כ אי מוקמית מתני' דעורות בעובד כוכבים ע"כ רבי בגזלן דרבנן קאמר כי היכי דלא תקשה סיפא ואי מוקמית מתני' דעורות בישראל ע"כ רבי בגזלן דר"ש קאמר כי היכא דלא תקשה רישא ולדינא ליכא נ"מ דוק ותשכח וא"כ אין צורך לדחוק ולאוקמי מתני' דעורות בעובד כוכבים ותקשה עדיין לרבה ובפשיטות מצינו לאוקמי בישראל ורבי בגזלן דר"ש כיון דליכא שום נ"מ לדינא ודוק היטב. ומה דפשיט מתרומה נמי לק"מ לפמש"ל ודוק היטב, ומ"ש מההוא דסוכה אין ראי' דמצינו לפרש קמ"ל דלאו כדידי' דמי דיאוש כדי לא קנה אבל לרבה ודאי קשיא. גם מה שדקדק אמאי לא הביא הרי"ף דסתם גניבה יאוש בעלים אף דאין קושיא כ"כ מ"מ יש לומר דסמך אהא דקדושין דקדשה בגזל ובגניבה וכתב הרי"ף שם דבגזל דאחרים אינה מקודשת רק לאחר יאוש ולא בגניבה משום דבגניבה הוי יאוש

ומה שהאריך עוד דשאל לנגזל, הנה בדין ע"א בדבר שבערוה הארכתי בתשובה לבאר היכא דלא אתחזק לא איסורא ולא התירא אינו נאמן אבל הכא הוי קצת אתחזק היתרא אבל י"ל דאתרע החזקה משום דסתם גזילה יאוש בעלים והוי כרובא דעדיף מחזקה אמנם זולת זה לכאורה יש מקום לתמוה דלדעתי פשוט אף אם עד אחד הי' מעיד דלא נתייאש לא מהימן כיון דעיקר העדות על הממון ומזה נמשכו הקדושין וכיון דאינו נאמן על הממון ממילא הקדושין בחזקת האשה הם קיימים ואע"ג דהאשה רוצה להחזיר מה בכך מתנה בעלמא היא דיהבא אבל העד אינו נאמן להוציא ממון מחזקת האשה, והגע בעצמך ע"א המעיד שחפץ זה גזול הוא ואח"כ קידש בו אשה ודאי מקודשת אמנם לשיטתו דאם האשה אינה חוששת לא הוי קדושין רק אי יאוש לחוד קני לחומרא א"כ אין אנו דנין רק על היאוש שביד המקדש לענין קידושין ובזה שפיר קאמר:

שוב נלענ"ד ליישב לשון הש"ע שהוא לשון הרמב"ם במה שהקשו דהא סתם גזילה הוי יאוש בעלים דהנה ע"כ מוכרח שיש עדים שדבר זה הוא גזילה או גניבה דאל"ה לאו כל כמיני' לומר שהוא גזול לבטל הקדושין ואף אם מודה א"א משים עצמו רשע אלא ע"כ דאיכא עדים וא"כ היכא דאיכא כבר כתבתי דליכא יאוש וא"ל דמשכחת לה שהוא לא ידע מהעדים וא"כ ע"כ דהעדים מעידים כך וא"כ זה בעצמו כוונת הרמב"ם ונודע שקנה אותו דבר ביאוש ולא כתב ונודע שנתייאש רק דה"ק שנודע שלא ידע מהעדים וא"כ אמרינן מסתמא נתייאש דהא אלו ידע מהעדים ודאי לא נתייאש ודוק היטב:

הגה"ה מבן המחבר

והנה עמ"ש א"א הגאון נ"י לעיל ליישב קושיות הרש"ל דא"א לתרץ אליבא דרבה דמיירי מתני' דעורות בעובד כוכבים דא"כ רישא דמתני' מיירי בישראל ע"כ דאל"כ אמאי הוי סתמא יאוש וא"כ קשיא סיפא ע"ש הקשה לי למדן א' דלמא קושית הרש"ל הכי הוא דלתרץ לרבה ג"כ הרישא בידוע כמו לעולא וא"כ רישא וסיפא שוין ומיירי בידוע ומתני' דעורות בעובד כוכבים ולא מהני לרבנן בגזלן ולר"ש בגנב אפי' בידוע משא"כ מתני' איירי בישראל ובישראל אף רבה מודה דלכ"ע מהני ידוע עכ"פ רק הוא ניבא וא"י מה ניבא דלכאורה אין זה קושי' כלל מ"ל לעשות חילוק חדש דליהני בישראל ידוע וסתם לא דהא לרבה אין חילוק בין ידוע לסתם ומ"ל להשוות חילוק בישראל בין סתם לידוע או דנימא דאפי' סתם ליהני או דליהני אפי' ידוע רק אני חזקתי קושייתו יותר דא"כ לרבה דמוקים בליסטים גזלן ור"ש א"כ אמאי צריך במתניתין ידוע דהא לר"ש סתם גזילה יאוש הוא אע"כ מתני' מיירי בעובד כוכבים ועורות בישראל להכי צריך ידוע וא"כ קשיא ג"כ דהא לרבה ליכא חילוק בין ידוע לסתם אע"כ ב"ל דדוקא במאי דפליגי כגון בישראל ליכא חילוק אבל כמאי דלא פליגי כגון בעובד כוכבים איכא למימר חילוק א"כ גם בה"א נימא חילוק בין סתם לידוע להיפך רק באמת דברי א"א נ"י נכונים, דא"כ אמאי צריך ידוע במתני' גבי גנב לרבנן או גזלן לר"ש דכ"ש הוא מה בעובד כוכבים א"צ ידוע בזה מכ"ש בישראל רק דא"כ גם לעולא תקשה היכי מוקים מתני' בידוע דא"כ גנב לרבנן גזלן לר"ש תקשה דאפי' סתם מהני לג והיורשים בשיטה מקובצת תירצו בדוחק דאיידי גזלן לרבנן וגנב לר"ש נקט ודוחק רק באמת לעולא לא קשה דעולא מוקי מתני' דעורות בישראל ומתני' דהכא בעובד כוכבים ובידוע להכי צריך ידוע אף בגנב ובגזלן ג"כ מהני אפי' בעובד כוכבים דאין אחר ידוע כלום לעולא משא"כ לרבה אי חוקי הכי א"כ גזלן לרבנן וגנב לר"ש קשיא מה בישראל לא מהני ידוע אליבי' כ"ש בעובד כוכבים ודוק (ודע דכל הפלפול הזה הוא רק ליישב סוגי' הגמ' ושיטות הראשונים בענין קידושי אשה אבל אין ללמוד ממנו שום דבר חוץ מזה, ושמור הכלל שכתבנו בתשובות הקודמות):

הק' נפתלי צבי בהגאון המפורסם מו"ה אלכסנדר סענדר נ"י אח"כ הראתי ואת לא"א הגאון נ"י והסכים לדברי

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה